שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
יין כמעשה אמנות

אמנות עשיית יין משולה לאמנות הציור או הפיסול שהרי האמן לעולם אינו יודע כיצד תראה יצירתו. יאיר היידו מרחיב את הדעת בנושא תוך שימת דגש חשוב על התויות האמנותיות הידועות של שאטו מוטון רוטשילד.

יאיר היידו

מארק שגאל על תווית בקבוק יין של שאטו מוטון רוטשילד

מארק שגאל

נדמה לי שבקרב אוהבי היין הרבים, המכירים בערכו התרבותי והחברתי, לא אדרש להוכיח את טענתי שהיין הינו ממש מעשה אמנות. באומרי "אמנות" אני מתכוון ל"אמן" בקמץ, ולא ל"אומן" בעל מלאכה, בקובוץ. אמנם, לא פעם נצרך היינן למעשה מלאכה, לטקס בין החביות, למלא אחר המלאכות הרבות הכרוכות בייצור היין. אך דומה שבייצור היין ה"חקלאי" או קטן-הממדים ישנה יצירה אמנותית אדירה, שמקורה לא תמיד כה ברור.
ג'ון יוסטון  על תווית בקבוק יין של שאטו מוטון רוטשילד

ג'ון יוסטון

באומרי "קטן מימדים", אין אני מבקש לפסול חלילה את כל מעשי היקבים הגדולים או את מה שמכנים לעתים "תעשיית" היין במובן הכלכלי, הייצרני, האי-פרסונלי והכמותי. אמנם גם שם ישנה לעתים עשייה אמנותית, אך הרבה יותר קשה לשמור קשר עם האמנות כאשר הממון אורב לו בפינה, כאשר אחריות כלכלית כה כבדה רובצת על כתפי היינן. מדוע יין הוא מעשה אמנות? מפני שראשית כל, יצירת יין הנה יצירה חד-פעמית, והנה שונה בתכלית מקודמתה בשנה שעברה ומזו שתעקוב בבציד החדש. אין מתכון ברור ואין תוצאה צפויה הכרחית, ועל כן משול הדבר למעשה האמנות אשר בו אין האמן יודע לאן הדבר זורם, אין הוא יודע כיצד תראה יצירתו לבסוף. מאיר אריאל כתב פעם, "אני לא יודע לאן השיר הזה מושך, אני רק עיפרון קטן מוצץ לי ונושך. אני לא יודע לאן השיר הזה רוצה, אני רק מחפש מילים יפות ואם מוצא..." יינים רבים יזדהו בנקל עם תחושת המשורר. הם מייחלים למשהו, אך אינם יכולים ממש לדעת מה יצא להם. ואף על פי שעשו הם בערך מה שעשו בשנה שעברה, הילד החדש אינו בהכרח דומה לאחיו - אולי טוב יותר, אולי פחות, אבל בעיקר שונה.
מדוע יין הוא מעשה אמנות? גם מפני שבהוודע היין לרבים, יישפט הוא על פי הקריטריונים האסתטיים. ממש כמעשה האמנות, יהיו תמיד אלה שיבקשו את עזרת המומחים כדי שיקבעו להם אם הם נהנו כאשר ביקרו במוזיאון וראו בתערוכה את פיקאסו.
וויסלי קנדינסקי  על תווית בקבוק יין של שאטו מוטון רוטשילד

וויסלי קנדינסקי

הם אומרים לך "שתיתי היום שרדונה של "קלאודי ביי", תאמר לי, אתה, אומרים, מבין ביין, האם נהניתי?" כן, גם זה חלק של המעשה האמנותי. יינות עשויים להיות מעשי אמנות, גם מפני שהבקבוק או התווית מוקדשים לאמנות. יקבים לא מעטים הפכו את התוויות מנושאת מידע גרידא ליצירה אמנותית של ממש. ציור, איור, רפרודוקציה של יצירה ידועה וכן הלאה. אך דומה שהמפורסמות ביותר, וללא ספק היוקרתיות ביותר, הנן התוויות של 'שאטו מוטון רוטשילד'. החל בשנת 45' הזמינו הרוטשילדים באופן קבוע, שנה אחר שנה, את גדולי האמנים להטביע את חותמם על שנת הבציר. מארק שגאל, בראק, פיקאסו, קנדינסקי, מירו, בלתוס, אנדי וורהול, פרנסיס בייקון ועוד עשרות רבות אשר אינם נופלים מכוכבים אלו. וכך היין נסחר הפעם ממש כיצירת אמנות, תרתי משמע או למעשה תרתי סיבה, מתוקף תוקפו האמנותי של היין כנגזר מהנאמר לעיל ומתוקפה של יצירת האמנות המעטרת את הבקבוק.
ג'אן מירו  על תווית בקבוק יין של שאטו מוטון רוטשילד

ג'אן מירו

היו שניסו למצוא קשר בין סגנון היצירה לבין אופי היין של השנה הנתונה. חבל על זמנכם. אין שום קשר. בעולם אידיאלי, אפשר היה אולי לבקש מן האמן לטעום את היין כמה פעמים ולבקשו ליצור מתוך ההשראה שקיבל מן היין, יצירה שתבטא את תחושותיו. מכל מקום, ב'מוטון רוטשילד' לא ביקשו יצירה מיוחדת לביטוי הספציפי של היין, אלא הסתפקו ברישום חותמו של האמן באופן כללי יותר.
כמה מהבצירים הנפלאים ביותר זכו גם לארח את האמנים הידועים יותר. שנת 70' הנפלאה אירחה את מארק שגאל, 55' את ג'ורג' בראק, 75' את אנדי וורהול, 88' את קיית' הרינג וכן הלאה. במקרים אחרים "נפלו" אמנים ידועים על שנה "רעה", כמו מירו בשנת 69' ופיקאסו הגדול בשנת 73'. למותר לציין שפיקאסו הוזמן לצייר בשנה שבה הועלה 'שאטו מוטון רוטשילד' מקבוצת האיכות השנייה לקבוצת ה-Premier Grand Cru Classé, וזה כשלעצמו יקר היה ל'מוטון רוטשילד' עשרות מונים מכל בציר מוצלח שהיה להם. שנת 82' הענקית זכתה לארח אמן שלא התפרסם כלל בגין רישומיו או ציוריו: היה זה דווקא ג'ון יוסטון, אמן קולנוע דווקא.
פבלו פיקאסו על תווית בקבוק יין של שאטו מוטון רוטשילד

פבלו פיקאסו

וראו זה פלא, חובבי יין רבים אינם מצליחים למצוא ולא בקבוק אחד לפלטה. והרבה משום שבארצות-הברית התפתח מרדף עיקש אחר כל בקבוק, ולאו דווקא על-ידי ציידי יין. בקבוק עם ג'ון יוסטון (והפעם בארצות-הברית) שווה יותר מסתם בקבוק, אפילו בשנה כה נפלאה כ-82'.
אנדי וורהול על תווית בקבוק יין של שאטו מוטון רוטשילד

אנדי וורהול

ב-95' שוב החל מרדף אחד בקבוקים מבציר 93'. בשנה זו אייר את התווית האמן הנפלא אך השנוי במחלוקת בלתוס, אשר בחר להעניק ליין דמות עירומה של נערה צעירה, אולי אף ילדה. האמריקנים מיד תבעו לפסול את התווית, וגזרו שכל יינות 93' של 'מוטון רוטשילד' שייובאו לארצות-הברית יהיו נטולי יצירת אמנות. "הלאה הפדופיליה", הם אמרו ושתו יינות בני שנה... איני רוצה לשפוט, רק ארמוז שהסיטואציה הזכירה לי את סירובה של עיריית ירושלים לקבל כמחווה מעריית פירנצה העתק של פסל דוד של מיכאלאנג'לו, לטעמם, ערוותו נגלית ברבים. "הלאה ההתחסדות" אני אומר, ואיני מקל ראש חלילה בחומרתה של הפדופיליה.
מכל מקום, נסו למצוא בקבוק משנת 93' (שנה שלא תיזכר ממש). הם הוברחו בגרביים על יד הסיגרים הקובניים, בדופן הפנימית של מזוודות הענק על סיפונם של מטוסים בדרכם אל הדוד סם. אך הרעיון עצמו לדידי הנו נפלא. השילוב של אמנות ויזואלית כחרוז למעשה האמנות של היין מחזק את הזיקה של היין לערכים תרבותיים. היא מזכירה לנו שגם בימים של תעשייה, של מודרנה, של רפרודוקציה, של שעתוק ושל שכפול (ולא רק של אנשים וכבשים), יש גם אלו הרואים ביין ביטוי של הטבע, ביטוי של אמנות, ביטוי של השילוב בין פרי הטבע ליצירה האנושית.
לא בכדי, יינות גדולים חרותים הם על לבי לא פחות מיצירות המופת המוזיאליות הגדולות ביותר. לחיים


הופיע במגזין "יין וגורמה" גיליון 25, יוני 2000. טלפון 404–504–700–1.

תגובות