שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
חולץ פקקים ב-10,000 שטרלינג? אולי אקח אחד אחר...

ג'ון סטימפפיג

איסוף חולצי פקקים היה פעם נחלתם של אספני גרוטאות למיניהם, אבל לאחרונה מחיריהם של הדגמים המיוחדים ביותר המריאו לשחקים.
אם במקרה אתה הבעלים הגאים של חולץ פקקים שעוצב ע"י רוברט ג'ונס (1840), קיים אדם אחד באוסטרליה שיהיה מעוניין להידבר אתך. שיחה זאת עשויה להיות כדאית מאוד כיוון שבאפריל, במכירה פומבית של כריסטיס בלונדון, הוא שילם תמורת חולץ זהה מחיר שיא עולמי של 10,925 שטרלינג! נראה שבימינו, התחביב של איסוף חולצי פקקים הפך לעסק רציני.
"רציני מדי בעבורי" אומר ריצ'ארד דניס, אשר באותה מכירה בכריסטיס נפרד מן האוסף הפרטי שלו שכלל 200 חולצים נדירים ועתיקים. "התחלתי לאסוף חולצי פקקים כתחביב בראשית שנות השבעים, כאשר היה אפשר לרכוש מציאות ב-5 עד 20 שטרלינג, האחד. חנויות גרוטאות, מכירות בבתים, קינגס רוד ושוק פורטובלו היו אז מכרות זהב. היום, לא רק שחולצים בעיצובם של הנשל, לונד, לוץ' או שרנפל הם נדירים, הם גם מאוד מאוד יקרים".
450 היחידות שהועמדו למכירה בכריסטיס הכניסו סכום עתק של 240,000(!) שטרלינג - פי שלושה ממה שהעריכו המומחים. אבל לא כל פריט נמכר באלפים - הזולים ביותר נמכרו במחיר "מציאה" של 50 שטרלינג, האחד.

מגוון חולצי פקקיםאפשר לקבוע כמעט בוודאות מוחלטת כי חולץ הפקקים הומצא באנגליה במחצית השנייה של המאה ה-17. לראשונה הוא הוצג בכתב בשנת 1681 שכהוא מתואר כ"תולעת ברזל לשליפת פקקים מבקבוקים". הקונספציה הושאלה ממברגים, הדומים בצורתם לפותחן ושימשו להזזת פסולת או כדורים מתוף האקדח.
בתחילה קראו למכשירים אלו חולצי בקבוקים. המילה חולץ פקקים הוטבעה לראשונה ב-1720. כמו כן, באותה תקופה, החל פיתוח של בקבוק זכוכית יצוק בצורת גליל, שבצווארו הוכנס הפקק. מאז, השאלה כיצד לחלץ את הפקק בדרך הטובה ביותר מעסיקה את כל הממציאים.
"שימוש T" - העיצוב הבסיסי במאה ה-18 של "משיכה ישרה" וצורת ה-T בידית, ציר ותולעת, כבר היו קיימים, ונשארו פופולריים במשך כל המאה.

היום אספנים מעריכים את הפריטים הנ"ל בגלל עיצובם הנדיר והמופלא (רובם בעבודת יד) יותר מאשר בגלל יעילותם הטכנית. חלק קטן מהחולצים עוצבו כחולצי פקקים משולבים לגבר המטייל, אשר השתמש בהם גם לטחינת אגוזי מוסקט שנהגו לתבל בהם את היין. הם עוצבו בכסף או ברזל, ובחלקם אף חרוט שם היצרן.
"תור הזהב" של ממציאי חולצי הפקקים התבסס באנגליה בתקופת המהפכה התעשייתית. כ-350 פטנטים חדשים נרשמו בין השנים 1795 ו-1908. הראשון היה ה"חולץ הפיראטי" שהומצא ע"י הכומר סמואל הנשל מכנסיית כרייס בספיטפילד לונדון. הוא הצהיר ש"החולץ שלי יחלוץ את הפקק הכי קשה, הכי הדוק, או הכי רקוב, ובסופו של דבר יהיה לשימוש כלל עולמי וידחוק את רגליהם של כל החולצים האחרים בתקופה קצרה".
הכומר הנשל אולי לא ניחן בצניעות נוצרית, אבל הוא המציא חולץ פקקים פשוט ואפקטיבי אשר "עמד במבחן הזמן" לפי דברי ד"ר ברנרד ווטני, אשר היה שותף לכתיבת המאמר החשוב ביותר בנושא - "חולצי פקקים לאספנים". בהמשך הוא מוסיף: "אפילו עכשיו, מעטים חולצי הפקקים העולים באיכותם על חולץ הנשל".

חולץ פקקים גרמני בצורת אקדחמובן שכמה מהחולצים הראשונים שעוצבו במאה ה-19 כללו הרבה מהטכניקות שבהן משתמשים עד היום. ביניהם, "חובק הבקבוק" שעוצב בידי תומס לונד האנגלי בשנת 1838. הראשון יוצר בשנת 1860. דגם "ידיד המלצר" המפורסם יוצר החל מ-1883. אפילו טכניקת המנוף הכפול של "חולץ פרפרי" הייתה פופולרית כבר בסוף המאה הקודמת. לבד מהעמדת יכולתו הטכנית של האדם במבחן, היוו חולצי הפקקים גם אתגר לפיתוח כישרונו האמנותי והיצירתי. שתי עובדות אלו הן אשר שיקפו את רוח התקופה ואת התרבות שבה התהוו.
במשך המאה ה-19, הנטייה הייתה לייצר חולצי פקקים עמידים במיוחד, עשויים מברזל איכותי בייחוד בסגנון האנגלי. הסגנון האיטלקי היה מעובה יותר, ועשוי נחושת. את החולץ הגרמני ניתן היה לזהות בדר"כ עפ"י הידיות אשר עוצבו בדמות כדורים או תופי אקדחים קטנים.
במאה ה-20 הוצג החולץ החדשני, שעוצב בדמויות קריקטוריסטיות כמו הסנטור וולסטד האמריקני מ"תקופת האיסור" ("חוק היובש").
סאטירים פחות, אך הומוריסטיים באותה מידה, הם הדגמים של הגרמנים המעוצבים בצורת רגל מפוספסת של רקדנית קרקס, אך בעיני האספנים נחשבים לפשוטים מדי, ואינם נכללים ברשימת החולצים הנדירים.

חולץ פקקים אמריקניכיום, קיימים בעולם כ-5,000 אספנים. בשנת 1974, הקימו עשרה מראשוני ה"מכורים" לנושא בראשות ד"ר ווטני וריצ'ארד דנס את איגוד ההתכתבות הבין-לאומי ל"מכורי" חולצי הפקקים (International Correspondence of Corkscrew Addicts). מועדון אקסלוסיבי זה מוגבל ל-50 אספנים בלבד, ועל דלתו מתדפקת רשימת ממתינים ארוכה. החברים מהווים קבוצה אליטיסטית, הכוללת רופאים, מהנדסים, אנשי עסקים, מסעדנים, פקח ציד אנגלי ונזיר מקליפורניה. "האח טימוטי הוא גיבור מיוחד בעיניי" אומר ריצ'ארד דניס, "לא רק שהוא אספן הרבה יותר ותיק ממני, הוא גם ניהל את מרתף היינות בכנסיית האחים הנוצרים בעמק הנפה, ושם הפיק יין קרבן בזמן תקופת האיסור".
מועדונים שהוקמו מאוחר יותר כוללים את "קולזיוניסט קוואטאפי" (Collezionist Cavatapi) האיטלקי, המוגבל לחברים איטלקים בלבד ומועדון האספנים הקנדי, אשר נוסד בשנת 1981, ומנהל רשימת חברים פתוחה הכוללת 182 חברים מ-16 ארצות שונות.
אף שהאוספים המרשימים ביותר הם פרטיים, קיימים גם אוספים ציבוריים מעולים כמו ברואן (Rouen) - "מוסה לה סאק דה טורנאל" (Musée le Secq des Tournelles) אשר כולל מבחר נדיר של ראשוני חולצי הפקקים הצרפתיים.

בינתיים, החיפוש אחר העיצוב המושלם נמשך, אבל כרגע הדגש מושם בנושא הפקק יותר מאשר בחליצתו. בין שהפקק עשוי חומר טבעי ובין שהוא סינטטי, חולץ פקקים טוב לא יתקשה להשתלט עליו. אבל האספנים סוברים אחרת. הם טוענים שכל תחליף לפקק אמיתי הוא בבחינת הליכה בכיוון הלא נכון.


הופיע במגזין "יין וגורמה". טלפון 404–504–700–1.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
1.סק דה-טורנלסער נודל13/08/2006 23:18

הפותחנים שבו הם חלק מינורי. זהו אוסף כלי הברזל הגדול ביותר בעולם, יותר מעשרת-אלפים פריטים שבין המאה ה-13 למאה ה-18. במקור אוסף פרטי שנתרם לציבור לפני כמאה שנים בערך. מומלץ ביותר לחובבי ברזל, נפחות, אמנות שימושית והיסטוריה חומרית בכלל, במסגרת ביקור בעיר המרתקת רואן (בירת נורמנדי). שעה וקצת ברכבת מפריז.

[הוסף תגובה]