שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
קוניאק – המשקה והאגדה

"כל קוניאק הוא ברנדי, אך לא כל ברנדי הוא קוניאק."

מאת: טל גל-כהן

זכורה לי טעימת קוניאקים מופלאה שנערכה לפני כמה שנים, בכיתת הברמנים הישנה של ביה"ס לברמנים בו אני מלמד. הפעם בטעימה לא היו נוכחים תלמידי המוזגות אשר רכשו בכיתה את השכלתם הברמנית. הפעם היו אלה חבורת אנשים משכילים, טועמי יין ו-וויסקי מנוסים, אשר פעם בחודש היו נפגשים במטרה מוצהרת אחת להכיר כמה שיותר יינות או כהילים ועדיף הטובים שבהם. וכך היינו מתכנסים בימי שישי בשעת אחה"צ המוקדמת תחת קורת גג נמוכה קצת לקבל את השבת בבקבוקי היין הטובים בעולם. הטעימות היו עיוורות ונסובו כל פעם על נושא אחר. פעם בורגנדי, פעם אלזס, פעם גרמניה ופעם טוסקנה, פעם הרון ופעם שמפניה בששון. בהחלט היו אלה מקדמי שבת מענגים במיוחד. היינו דואגים להביא גם תקרובת קולינרית משובחת לבל נשאיר את קיבתנו ריקה. אך אל חשש, תמיד היו אלה מטעמים מדהימים אשר היו, בהפסקת הטעימה כמובן, מביאים שמחה לחך וללשון. ומדוע אני נזכר בערגה בנוסטלגיה ההיא, כי בטעימת הקוניאקים המדהימה ההיא, בה השתתפו טובי הקוניאק ברמות של החל מ-VS ועד פארדי של הנסי, החלטתי ברגע של לצון, להכניס "שפן" לטעימה. מהו "שפן" אתם שואלים? אז, המונח בא לציין משקה אשר לא ממש קשור לטעימה עצמה או אפילו שונה לחלוטין מהנושא. רוצים דוגמא? בבקשה: תארו לעצמכם טעימה של יינות לבנים מזן השרדונה, כשלפתע באחת מסבבי הטעימות נגניב כוס של סוביניון בלאן. האם מישהו יחוש? יבחינו בהבדל? או אולי יתייחסו אל הכוס כשרדונה מוזר? ואולי, אולי לא יבחינו כלל.
לאחר כמה סיבובי כוסות בו רחרחנו, שאפנו, הסנפנו את הארומות הקסומות של הקוניאקים, ניתחנו, הסברנו, פירטנו ותארנו את הטעמים המיוחדים של כל כוס וכוס, הגיע הזמן לגלות את הבקבוקים ולהסיר את המסתורין מאחורי הכוסות. וכך, אוי לאותה בושה, בכוס מס' 4 היה לא יותר מאשר ברנדי 100 של 'כרמל מזרחי'. ברנדי נחמד כשלעצמו, אך בין הקוניאקים הנדירים, איך אומרים ביידיש "אוי ווי"... את הפנים הלבנות של אותו בחור שהרהיב והרחיב בנפלאות אותו "קוניאק" אני זוכר עד עצם היום הזה. כמה זמן לאחר מכן שמעתי שהוא עזב את ארצנו ועבר להתגורר בלונדון. וכל מילה בסיפורי אמת היא. תשאלו את חזי ריין (גליון 12).

אז מה בכל זאת ההבדל בין ברנדי וקוניאק? קוניאק הוא הברנדי המובחר של צרפת. מיוצר באזור הנמצא בגדה הצפונית של נהר הגירון התחום חלקית באוקיינוס האטלנטי בין רויאן ולה-רושל. הגאלים – הצרפתים הראשונים – עיבדו את אדמותיהם שהיו המלאות בתבואת דגן ובר. לאחר הכיבוש הרומאי, הכירו השליטים החדשים בפוטנציאל הגלום באזור כמרכז סחר, והציגו עוד שני מקורות להכנסה שכונו: "פגוס אנגוליזמנסיס" ו"פגוס סאנטונזסיס" – מיצוי של מלח הים ועשיית יין. כרמים נשתלו לכיוון מזרח מהעיר לה-רושל שהייתה עיר נמל חשובה. עד לתחילת תקופת ימי הביניים כבר לבלבו כרמים, וענבים זהובים וקלים זהרו באור השמש. האידיליה לא נמשכה תקופה ארוכה, במלחמה הגדולה במאה השש-עשרה נהרסו ונעקרו כל הכרמים. איכות הענבים והיין סבלו מתהליך השתילה מחדש וניסיונות הכורמים להפיק את המקסימום כשלו. ההוצאות הגבוהות למגדלי הענבים ולמזקקים עלו על ההכנסות וכדי להתחרות הגיעו למסקנה שחייבים לייצר ברנדי טוב יותר.

כמו בכל משקה המייצר את המיתוס הפרטי שלו ישנה גם האגדה של קוניאק. האגדה מספרת לנו שאת הקוניאק שאנו מכירים היום, גילה בשנת 1574 אביר המחוז שהעלה את רעיון הזיקוק הכפול. לפי אותה אגדה ראה האביר בעיני רוחו את סופו המר: הוא נשרף פעמיים בגהנום. פעם אחת על רצח אישתו ופעם שנייה על רצח מאהבה. כדי לכפר על חטאו ציית בנאמנות להוראות החזיון ו"שרף" פעמיים את היין שבמרתפו. את המשקה השיב חזרה לחביות ששהו במרתפו. מצפונו נרגע, והחביות נשכחו. חמש שנים מאוחר יותר, כשירד למרתף, מעד על אותן חביות והחליט לבדוק מה עלה בגורל היין שזיקק. להפתעתו הרבה קיבל המשקה צבע זהב עשיר, טעם האלכוהול היה מעודן ומלא תודות לטאנין שבחבית ואף איבד כמות נכבדה מחוזקו האלכוהולי שהתנדף מבעד לנקבוביות העץ במשך השנים. הטעם היה שמיימי. הידיעה על אודות הגילוי הופצה במהרה. חקלאי חבל קוניאק שנאבקו ללא הצלחה במשך מאות שנים בניסיון לייצר יין איכותי ותמיד קיבלו יין לבן בינוני, חומצי ושטוח אשר נסחר בעמל רב, הזדרזו והפכו כמעט את כל תוצרתם לברנדי משובח המזוקק פעמיים והמפורסם בעולם כולו. במאה ה-18 ברנדי – קוניאק שיפר את איכותו ושמו יצא לפניו, רוב בתי הקוניאק הגדולים נוסדו באותה תקופה. ג'ון מרטל הגיע מג'רזי ב-1715, ריצ'ארד הנסי הגיע מקורק שבאירלנד בשנת 1765, תומס היין היגר ב-1775 מדורסט באנגליה, ודלמינז חזר מאירלנד לאחר גלות של מאה שנה מהאזור. אזור קוניאק נהנה מתקופת זהב עד שהפילוקסרה – מחלת הכרמים הקטלנית, חלום הבלהות של כל מגדל ענבים, פשטה בין השנים 1880 ל-1890 והחריבה את הכרמים. תהליכי התכנון מחדש והשתילה המחודשת פגעו באזור, אך הפעם החברות היו מספיק חזקות ומבוססות בכדי להחזיר את המצב לקדמותו ולהמשיך ולייצר קוניאק משובח. חקייני הקוניאק החלו לפרוח, עד אשר בשנת 1909 הממשלה הצרפתית הכריזה שאך ורק המוצרים שנעשו בחבל המצומצם של העיר קוניאק שבדרום מערב צרפת בדיוק מעל לחבל בורדו זכאים לשאת את השם "קוניאק" וכל שאר הברנדים יקראו בשמות אחרים.

אזור קוניאק כפי שהוגדר בחוק משנת 1909 מכיל את החלקים של חבל שארנט מרטים ורוב חבל שארנט. נהר השארנט מתפתל דרך אמצע האזור בדרכו לאוקיינוס דרך העיירות קוניאק וז'ארנק. האוקיינוס האטלנטי יוצר את הגבול המערבי, נהר גירון משמש כתחום דרומי עם כרמי הקלארט הגדולים של מדוק בגדה השנייה. האדמה גלית במקצת והאזורים הפוריים יותר שאינם מתאימים לגידולי גפנים מנוצלים לתעשיית מוצרי החלב וידועים בגבינות ובחמאות שלהם.
הקוניאק מתחיל בענבים. אדמת החבל אידיאלית לשלושה סוגי זני ענב לבנים פשוטים: האוני בלאן, פול בלאן והקולומבר. קרבת החבל לאוקיינוס האטלנטי שוטף אותו בבריזת ים חמימה שמוסיפה בדיוק את אותם אחוזי לחות הנחוצים לאוויר, החורף מתון והקיץ חם ויבש ואור השמש שמחמם את הכרמים מוסיף זוהר מיוחד.
בציר הענבים, לרוב בציר מכני, מתחיל בשלהי ספטמבר וממשיך עד לתחילת נובמבר. הענבים נסחטים למיצוי התירוש ומותססים במהירות ליין. תוך כדי פעולת השמרים ושקיעתם היין נשלח לזיקוק. החוקים הנוקשים של ייצור הקוניאק מפרטים, שהיין חייב להיות מזוקק פעמיים במזקקה מיוחדת הנקראת "אלמביק" עד ה-31 למרץ. התהליך מתחיל במילוי מכלים גדולים הנקראים שופוין (CHAUFFEVIN) ביין יחד עם השמרים, שם הם מחוממים באיטיות כהכנה לשלב הזיקוק. היין החם מועבר לדוד זיקוק דמוי בצל הנקרא שודייר (CHAUDIERE) ובו הוא מחומם עד לטמפרטורה של 78% בממוצע. בשלב זה האלכוהול שביין מתחיל להתאדות ועובר דרך "צוואר הברבור" של הדוד לתוך ה"מעבה" המוקף במים קרים המחזירים את האדים לצורת נוזל. הטיפות הראשונות שיוצאות מה"מעבה" הן באיכות ירודה ובצבע חלבי. "ראש הזיקוק" בצרפתית פרודיוט דה טט (PRODUIT DE TETE) נאסף לחוד ומוחזר ליין לצורך זיקוק מחודש. כאשר "לב הזיקוק" מתחיל לזרום מהזיקוק הוא נאסף לחביות. לקראת סוף הזיקוק, הנמשך כ-8 שעות איכות הזיקוק מתחילה לצנוח שוב ואז החלק האחרון "זנב הזיקוק" בצרפתית פרודיוט דה קואה (PRODUIT DE QUEUE) נאסף ומוחזר יחד עם ראש הזיקוק חזרה ליין לזיקוק חוזר. רק 60% מהזיקוק הראשון שמתבסס בעיקר על "לב הזיקוק" נלקח לזיקוק השני. שלושה זיקוקים ראשונים יוצרים כמות מספקת כדי למלא את הדוד לצורך הזיקוק השני. התהליך של הזיקוק השני זהה בדיוק לזה של הראשון. הזיקוק המשובח ביותר נשלח ישירות להתיישנות בחביות. הזיקוק השני נמשך כ-10 שעות ומייצר כ-40 עד 50 גלונים של ברנדי "חי" "או-דה-וי" (לפני ההתיישנות) המכיל כ-70% כוהל. הקוניאק מזוקק רק בחודשי החורף, מחודש אוקטובר ועד לסוף מרץ, לא יותר. זה החוק.
קוניאק חייב להתיישן בחביות עץ אלון מסוג לימוזין או טרונקיס שגדלים ביערות סמוכים. לפני שנכרתים חייבים העצים להגיע לגילאים של 80 ועד 120 שנים. אז הגזעים מנוסרים לחלקים בגובה החבית המבוקשת ומבוקעים (לא מנוסרים) לקורות עץ אחידות. לוחות העץ שזה עתה עובדו, נערמים בחצר המפעל וישהו באוויר הפתוח לא פחות מארבע שנים תמימות, חשופים לגשם ולשמש ובכך יעצבו את אופיים ויאבדו מהמרירות העצורה בעץ. החביות נעשות אך ורק בעבודת יד ע"י חבתן מומחה הבונה את החבית מתחילתה ועד סופה. הוא אינו שוכח לסמן את המוצר הסופי בחתימתו לשם זיהוי עתידני. החבתן מעצב ומעגל את פני החבית בעבודת יד ללא שימוש במסמרים, ברגים או בדבק, וזאת על מנת שהכוהל המשובח לא יבוא במגע עם חומרים זרים פרט לעץ החבית המחוזק ע"י חישוקי ברזל.
זמן ההתיישנות הוא התהליך הקריטי בייצור. יחד עם האופי המקורי של טעם הענבים זהו מרכיב בסיסי וחשוב וגורם מפתח באיכותו הסופית של האלכוהול הסופי. חביות ההתיישנות של הקוניאק מאוחסנות במחסנים הבנויים על כלונסאות מעל לקרקע כדי שהאוויר יזרום באופן חופשי בין החביות וכך הקוניאק יכול "לנשום". הכוהל שזה עתה זוקק מוכנס לחביות חדשות, מועבר לאחר שנה מועבר לחביות משומשות ומבוגרות לצורך התרככות נוספת. כל קוניאק חייב להתיישן בערך שנתיים אף על פי שלרוב הם מתיישנים זמן ממושך יותר. בשלב זה מקבל המשקה טעם, צבע, וארומה מהקשר המבורך עם החבית וקבלת הטאנין. בגיל הזה תכולת האלכוהול בקוניאק מורדת ל-40% מה גם שהכוהל מאבד כ-5%-3% מחוזקו כל שנה עקב התאדות הכוהל דרך נקבוביות העץ. כמות הקוניאק שהולכת לאיבוד בדרך זו שווה ל-1/4 ממכירת הקוניאק כל שנה. אנשי המחוז מכנים אובדן זה "מעשר המלאכים".
אדי האלכוהול מזינים את הפטריות השחורות הצומחות ומכסות את מחסני הקוניאק, ומחלחלים לאוויר האזור. יש טענה האומרת שהארומה של הקוניאק אחראית לאריכות החיים של תושבי אזור קוניאק. ככל שהקוניאק מתיישן בחביות, נוסף לו קוניאק מחביות אחרות להשלמת החסר עקב ההתאיידות הרבה. מחסני האבן של החברות הגדולות מאכסנות לפעמים כ-200,000 חביות הערומות ב-3 קומות אחת מעל לרעותה כאשר כל גיל מאוחסן בנפרד. העיירה עצמה שלווה מאוד אך בפחד תמידי מאסון שריפה ולכן אין תחנת רכבת בקרבת המחסנים כי כל ניצוץ עלול לגרום לשרפות ענק.

השלב הקריטי האחרון ביצירת הקוניאק הוא מהילת וערבוב חביות הברנדי. כיום יש 320 חברות המייצרות קוניאק אך לא לכולן יש מותג שנמכר, חלקן משמשות חברות "סיטונאיות" עבור ערבוב הקוניאק או כבסיס לליקרים ולמוצרי מזון. לכל חברה המשווקת מותג, יש את המאסטר בלנדר שלה, החייב לייצר כל פעם מחדש את המותג ולהגיע כל פעם מחדש לאופי, לטעם ולריח שהביא לכל חברה את המיוחדות וסימן ההיכר של המוצר שלה. על המערבב מועמסת כל יוקרתה והדרה של החברה החותמת את שמה על תווית הבקבוק. תפקידו של המערבב קשה ביותר: הוא זקוק לידע מיוחד בזיהוי סוג הענבים שנת הבציר, מאיזו חלקה בדיוק נבצרו הענבים, ועליו לעשות מלאכתו לא רק כמדען המשלב את ידע האגרונומיה והאונולוגיה כאחד אלה יותר כאמן. טעימות הוא מבצע כל יום במשך שעתיים כשהוא אוחז בכוס מיוחדת (הדומה יותר לכוס טוליפ מאשר לכוס ברנדי) מול האור וקובע את צבע הקוניאק. אז הוא מסובב את הכוס בידו בכדי להעלות את מיטב הבוקה ומחמם בידו את הכוס כדי לעודד את הארומה. בשלב זה הוא מכניס את אפו לכוס ומריח ולמעשה ה"טעימה" נעשית אך ורק ע"י ההרחה. בכדי לא לפגוע בנקבוביות הטעם בלשונו שהיו מאבדות כל רגישות, והרי כל טעות עולה לחברה אלפי דולרים.
לאחר ששלב הטעימה מסתיים, בוחר המאסטר את הקוניאק שממנו יתחיל לבנות את הבלנד – את ערבוב המוצר הסופי שלו. הוא יוצר תרכובות שונות של דוגמאות, טועם, מריח, משווה בודק – ובסוף בוחר את הדוגמה לפיה ילך וירכיב את הקוניאק המצופה. כאשר יש ספק קל שבקלים או סטייה מהמצופה, לא יהסס ויתחיל מהתחלה.

*VERY SPECIAL* (***) V.S. – מיוחד מאוד, מינימום שנתיים וחצי.
"VERY SUPERIOR OLD PALE" (*****) V.S.O.P. – מובחר מאוד, ישן וחיוור. מינימום ארבע שנים.
X.O. או "EXTRA OLD" V.V.S.O.P. – מאוד ישן. מינימום 10 שנות התיישנות.
INITIALE EXTRA או שמות מותגים אחרים. מינימום 15 שנות התיישנות.

מידע רב על הקוניאק אפשר להבין מהתווית שעל הבקבוק: מידע כמו גיל, אזור גידול ענבים וכמובן מידע על החברה. המחלקה הלאומית לקוניאק, המורכבת ממומחי פנים ואנשי שיווק מחבל קוניאק החליטה על חוקים נוקשים המגדירים את גיל המינימום של קוניאק לפני קבלת התווית. מתאריך הראשון באפריל של השנה לאחר הבציר, הקוניאק שמזוקק בחודשי החורף בין אוקטובר לסוף מרץ – לא מדורג. לאחר 12 חודשים באפריל הבא הוא מדורג 1 וכך עד לשנתו השישית כשהוא מדורג 5. לאחר מכן אין למעשה שום בדיקה לגבי דירוג הגיל וסומכים על הגינות ויושר היצרנים. שיטת הכוכבים מיושנת וכבר לא פופולרית כבעבר וכיום עברו לשיטת האותיות בקבלת זמן ההתיישנות.

אזורי חבל קוניאק

גראנד שאמפיין - GRANDE CHAMPAGNE (פירושו המילולי: שטח פתוח גדול). פטיט שאמפיין - PETIT CHAMPAGNE (שטח פתוח קטן). בורדרי - BORDERIES (גבוליים). פיין בואה - FINS BOIS (יער משובח). בון בואה - BONS BOIS (יער טוב). בואה אורדינר - BOIS ORDINAIRES (יער רגיל).

נוסף לשם החברה וסימון אותיות הדירוג, נהוג לא פעם לציין את האזור ממנו נבצרו הענבים מהם מופק הקוניאק. אזור קוניאק מחולק לשישה תת-אזורים שונים בהרכב הקרקע, במזג האוויר וקרבה לאוקייאנוס האטלנטי.
חשוב לציין כי אין שום קשר בין חבל שאמפיין אשר בצפון-מזרח צרפת (שממנו מפיקים את היין המבעבע הקרוי על שם החבל) לאזורים בחבל קוניאק, והשמות מתארים את אופי הקרקע. כאשר על תווית הבקבוק יופיע הכיתוב "FINE CHAMPAGNE" – הרי שהענבים בקוניאק המסוים הזה נבצרו רק מהאזורים "גראנד שאמפיין" ו"פטיט שאמפיין". החוק הצרפתי אף מחמיר ומחייב כי מינימום של 51% מתכולת הענבים יהיה מאזור "גראנד שאמפיין" ולא יותר מ-49% יהיה מאזור "פטיט שאמפיין". במשך מאות בשנים, קוניאק נחשב היה ובצדק למשקה דג'סטיפי, כלומר לאחר ארוחת הערב יתרווחו האורחים על ספות הסלון, קפה חם יוגש ולאחריו יוגשו כוסות בלון שמנות ומהודרות שבתוכם ינצנץ משקה הזהב. המהדרין היו אוחזים את הכוסות במלא כף ידם, יערסלו אותם ואף יחממו כמעה את הכוס למען יגיע המשקה לטמפרטורת הגוף. שלב זה היה תמיד טקסי מאוד ו"ההסבר המדעי" היה נעוץ בצורך לשחרר את הבוקה לחללה הסגור-קמור של הכוס, או אז היו המבינים מקרבים אפם לשפת הכוס מריחים ונאנחים מנחת, "או, איזה קוניאק טוב", צחוק הגורל הוא שלא פעם היו מקבלים תגובות דומות על ברנדי פשוט.
חברים וחברות הגיע הזמן לנפץ את המיתוס. פעולת החימום בכוס הברנדי רק מחממת את המשקה וגורמת לאלכוהול להתנדף. כך שמה שאנו מקבלים באפינו, זו מכת אלכוהול מרוכזת. הריחות, הארומות והבוקה המיוחד הולך לאיבוד. לכן יש להשתמש בכוס אחרת לחלוטין, כוס קוניאק טוליפ הנראית כמו כוס יין קטנה, ותפקידה לשחרר במתינות את הריחות הנכונים של המשקה, וכן, אין צורך לחמם.
לצערן של חברות הקוניאק, בגלל הקמפיין העולמי של "אל תנהג לאתר שתייה", פסק אחוז נרחב של האוכלוסייה ליהנות ממשקה דג'סטיפי בסוף הערב, על מנת שראשם יהיה צלול בנהיגה חזרה, וכך נפגע תפקידו של הקוניאק. חברות הקוניאק הגדולות החליטו פה אחד לשנות את ייעודו של המשקה כקינוח בלבד והחלו "אוי לחילול הקודש" להציע קוניאק עם ...טוניק ואפילו עם קולה. האם צעד זה יציל את ענף הקוניאק המתומחר יקר מידיי? האם לאחר האצלת המשקה לדרגת מותרות לעשירים בשורה אחת עם מעיל פרווה מינק, סיגר במאה דולר, שעון משובץ יהלומים ומכונית רולס רויס בחנייה, אפשר להעמיד את המשקה בשורה אחת עם טקילה, ג'ין או וויסקי סקוטי פשוט? נכון לעכשיו, המשברים הכלכליים בעולם, הפחד הגלובלי מטרור ונפילת בועת ההייטק והנסד"ק, השאירו מיליוני בקבוקים במחסני החברות, וצרפת עצמה מולדת הקוניאק, צורכת פחות משני אחוז קוניאק. אם בארגזים נפלה שלהבת...


הופיע במגזין "יין וגורמה", גיליון 47. טלפון 404–504–700–1.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
1.קוניאק ואגדותחוה עגלון07/01/2006 17:41

נהניתי לקרוא את מאמרו(ה)של טל,רק איני יודעת מתי המאמר נכתב היות ורק היום נתקלתי בו שגלשתי באינטרנט.בדרך כלל המאמר הוא נכון,אבל הייתי רוצה להוסיף דבר אחד. הסיבה העיקרית ליצור הקוניאק היה אחר ממה שטל כותב. במאה ה16 ולאחר כך רצו יצואני היין בצרפת למצוא שיטה טובה על מנת להוריד את עלות מחירי התובלה באוניות של יין לאנגליה וארצות השפלה. לשם כך הם זיקקו את היין שלהם וחיממו אותו על מנת לאדות את רוב המים שהיו ביין . את התמצית הכניסו לחביות וכשאלה הגיעו לנמל היעד או לעסקו של מוכר הייו אז הוסיפו לתמצית מיים על מנת לקבל בחזרה את המשקה המקורי. את אותה שיטה עושים עד היום יצרני משקאות הפרי למינהם בארצות השונות מעבר לים. הקוניאק הוא לא רק משקה טוב אלא גם משקה מרגיע במידה ושותים ממנו מעט והוא טוב בעיקר לאנשים רגועים מטבעם שיכולים בשקט להנות מכוסית קטנה של קוניאק לאחר ארוחה טובה או אפילו סתם בערב להנות מזה מבלי לנסות להרשים אחרים. קוניאק אף פעם לא היה משקה המוני והוא גם אף פעם לא יהיה כך בגלל מחירו הגבוה יחסית למשקאות אחרים.
בתודה
חוה עגלון

[הוסף תגובה]