שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
לא על השעם לבדו

בשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים תיגר על מעמדו של פקק השעם בתעשיית היין העולמית ● על הסיבות לכך, על התחליפים שבנמצא ועל הציפייה לפקק היין האולטימטיבי.

פרופ' עמוס הדס

מניעת חמצן מלחדור ולחמצן את היין המשומר הייתה מאז תחילת ייצור היין הבעיה העיקרית של הייננים וסוחרי היין. בתחילה לא קשרו את עניין קיום החמצן או האוויר מעל היין בכלי האחסון ולקלקול היין, אך עם הזמן אנו מוצאים אטמי כלים של יין שהיו עשויים מבד ספוג בשרפים או זפת של אורנים, אלה אטלנטית או עצי שרף אחרים, אטמי עץ, חרס ואחרים. פקק השעם הראשון והעתיק מכול הפקקים משעם שנמצאו נמצא באיטליה באמפורת חרס אטרוסקית וגילו כ- 2600 שנים. היוונים ולאחריהם הרומאים השתמשו בשעם ובשרפי עץ לאטום אמפורות מלאות ביין כבר לפני כ- 2200 שנה. פקקי השעם היו קלים להשגה ונוחים מאד לעבוד לאטמים מתאימים לפיות האמפורות. הפקק היה בדרך כלל מכוסה בשרף כדי להשיג התאמה מיטבית לפתח הכלי ומעליו הושם אטם ממלט העשוי אבק וולקני.
עם נפילת האימפריה הרומית הלכו פקקי השעם ונעלמו מהשוק, למעט בספרד ופורטוגל וגם שם לא נהגו להשתמש בהם במידה רבה. הפקק משעם חזר להיות אטם כלי אחסון ליין מזכוכית במאה ה-16 לערך ותוך זמן לא ארוך הפך להיות האטם האידאלי ולדעת "נטורי פקק השעם" הפקק שאין בילתו בכל הנוגע לבקבוקי יין. אלה לא מוכנים להמיר את פקק השעם בפקקים אחרים זולים וטובים ממנו בשל אובדן "קול חליצת הפקק" או הרומנטיקה והטקסיות בחליצת הפקק, הרחתו ובדיקת המשקעים שעליו.

פקקי שעם מסורתיים

פקק שעם

פקקי השעם מיוצרים מקליפת השעם החיצונית שעל עצי אלון השעם (Quercus sober, L). קליפה זו ניתנת לקילוף בלא לפגוע בפעילות העץ והתפתחותו. הקליפה שנקלפה והוסרה חושפת את קליפת העץ החיצונית המתכסה מיד בשכבת מגן ומתחילה לחדש את ייצור קליפת השעם אותה ניתן יהיה לקלף לאחר מספר שנים וחוזר חלילה. אלון השעם הוא עץ הגדל טבעית באגן הים התיכון ועצים אלה נמצאו ביוון, לאורך החוף הצפון אפריקאי מתוניס ועד מרוקו, לאורך חופה המערבי של איטליה והדרומי של צרפת, אולם ריכוזים גדולים של אלון השעם נמצאים בסיציליה, סרדיניה, קורסיקה, מרוקו, מערב ספרד ופורטוגל. עיקר תעשיית פקקי השעם מרוכזת בפורטוגל, אחריה ספרד, אך מעט מיוצרים במרוקו, סרדיניה ואף יוון. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה קליפות השעם הופקו מעצים בחורשות או יערות טבעיים אשר טופחו על ידי בעליהם. אולם מאז מלחמת העולם האחרונה החלו בנטיעות של יערות אלון השעם בזני אלון טובים יותר, שבוררו גנטיות כך שקליפת השעם המיוצרת על ידם תהייה טובה ביותר.
טיב קליפת השעם תלוי בתנאי הגידול ובגיל העץ. עצים צעירים מעל לגיל 8 עד 10 שנים, מקולפים לראשונה, אך קליפתם אינה מנוצלת לעשיית פקקים אלא למטרות אחרות, כחומר בדוד מחום למשל. הקליפה שהתחדשה מקולפת לאחר מספר שנים כשגיל העצים כ-15 שנה. קליפה זו אחידה למדי ועשויה לשמש לעשיית פקקים. לאחר שהקליפה התחדשה מקולפות קליפות השעם מדי שש עד שמונה שנים כשהן מוכנות לתעשיית הפקקים. העצים כיום מעוצבים כך שלא תהיינה הסתעפויות מהגזע העיקרי מתחת לגובה של 4.5-6.0 מטרים, כך ניתן לקבל קליפות ולוחות שעם ארוכים, אחידים ונוחים לעיבוד. הקליפות הטובות ממש עשויות משעם יחסית צפוף, שהתפתח באיטיות ובתנאים אחידים של משטר מים ואקלים. ריבוי גשם וחום מביא לגידול מהיר של הקליפה והשעם רך, קל לדחיסה ואינו אטום היטב.
תעשיית הפקקים מעוניינת בלוחות שעם הבנויים מתאי שעם מצולעים (בין שש לארבע עשרה צלעות) החלולים וריקים מתוכן למעט אוויר והצמודים זה לזה. מבנה זה הופך את השעם למבודד מעולה מחום, לחומר גמיש ואטום לנוזלים ולאוויר מלבד האוויר שבתאיו. כמו כן השעם יכול להידחס באופן רדיאלי כמו בעת הכנסתו לפי הבקבוק מבלי שהפקק יתארך. כדי לקבל שכבת שעם בעלת יכולות איטום כמבוקש, המגדלים חייבים להבטיח התפתחות אחידה ואיטית יחסית של שכבת השעם..התכונות המבוקשות הן: גמישות רבה, יכולת התכווצות או דחיסה רבה וכן יכולת התפשטות רבה לאחר הסרת הדחיסה. התאים מצופים בסוברין ושעוות ההופכות את התאים בלתי רטיבים ואטומים להרטבה וחידור אוויר. הסוברין מקנה את האלסטיות לתאי רקמת השעם כשבדפנות התאים יש גם תאית, ליגנין (תרכובות פולי-פנוליות), שרידי חומצות פנוליות ושרידי שרפי אלון. השעם במצב רצוי מכיל כדי % 12 - 5 מים המקנים את הגמישות ובאם ייובשו הפקקים ליובש מוחלט יהפוך את הפקק לפריך ומתפורר תחת דחיסה רבה. יין המכיל כהל עשוי להביא את הפקק לתפוח ובכך להאטם יותר הן להרטבה והן לחדירת אוויר וחמצן ליין מבחוץ.
את קליפות השעם מקלפים בתחילת הקיץ או סוף האביב, עת מתחילה היווצרות שעם חדש וקילוף השכבה קל ונוח מאד, מאחר והקליפה ניתקת ליד השכבה המייצרת את הקליפה. עץ בוגר מסוגל ליצור קליפה בעובי הגדול מ- 75 מ"מ תוך שש עד שמונה שנים ממועד קילוף השכבה הקודמת. עובי הקליפה הרצוי חייב להיות כזה שלאחר הסרת החלק המצולק שעל פני הקליפה תוותר שכבת שעם שעובייה מ- 1.5 ס"מ ועד 7.0 ס"מ.
עם הסרת הקליפה הקליפות מיובשות מספר ימים ולאחר מכן הן מועברות לדוודי מים רותחים לשלושים דקות, במטרה למצות את שרידי השרפים או נוזלי העץ הספוגים בקליפה, לרכך את השעם ובו בעת לחסל מזיקים כנברני קליפה, פטריות וחיידקים. מאחר והשעם אינו מכיל חומרים מזינים לחיידקים או פטריות סבירות אילוח הפקקים בחיידקים או פטריות נמוך מאד. לאחר ההשריה נמשות קליפות השעם מהמים והן משוטחות ללוחות כדי שניתן יהיה להמשיך ולעבדם. משיבשו הלוחות מהמים, מוסרת מהם השכבה החיצונית שהיא סדוקה ושחורה ואינה אחידה. לאחר הסרת השכבה העליונה מתקבלים לוחות שעם מהם יפלחו את הפקקים.
ייצור פקקי שעםאת הפקקים חותכים בלחיצה על ידי סכיני לחץ חדים במיוחד, כדי שלא לגרום לשריטות או חיספוס על דפנות החיתוך. לאחר החיתוך משוייפים הפקקים לדפנות חלקים ביותר, את השוליים מחדדים מעט כדי להבטיח החדרה קלה לפי הבקבוק. לאחר השיוף מרחיקים את האבק של חומר השיוף, משרים את הפקקים במים, שוטפים אותם היטב ומעבירים אותם לתמיסת היפוכלוריט כדי לעקרם לחיידקים ופטריות. חומר אמנם חיוני לבריאות היין וחיטוי הפקקים, אולם בו בעת חומר זה הוא אחת הסיבות לקלקול יינות על ידי הפקקים כפי שיובהר להלן. ההיפוכלוריט מרחיק כמעט לחלוטין את שרידי השרפים בשעם. לאחר השריה בחומר זה נשטפים הפקקים היטב בחומצה אוקסלית ולאחריה במים. הפקקים מועברים למתקן ייבוש לרמת רטיבות מבוקרת (% 12 – 5 רטיבות). כיום עם התחרות על המרת פקקי השעם בפקקים מחומרים אחרים מנסים להמיר את תמיסת ההיפוכלוריט בחומצה פראצטית או נתרן פר אוקסיד שאינם תורמים לתקלות פקקים. הפקקים שיבשו ונמצאו תקינים מועברים למכונות צריבה של הכתוביות שהוזמנו על ידי הקניינים השונים בטרם יוצאו לשוק או לידי הקונים.
ההיפוכלוריט מביא לתרכובות כמו ה-TCA (כ-2,4,6 טרי כלורו אניסול), שהוא אחד מחומרי הטבע עזי הריח (ריח של טחב, פטריות טחב, ריקבון עץ וניחוחות לוואי של מגבת לא רחוצה ודומיהם). די בכף חומר נקי זה כדי לפסול את מלוא נפח היין המיוצר בקליפורניה בשנה אחת, על פי עדות פרופ. נובל מדיוויס. חומרים נוספים, בעלי ריחות לא נעימים, מתפתחים אחר השימוש בהיפוכלוריט (כמו דיבנזול פראדיוקסן, די בנזופורן). תופעת קלקול יין בשל פקק פגום או חומרי ריח הנובעים מהפקק או דרכי הכנתו פוגעת כדי אחד מחמישים עד אחד לששה עשר בקבוקים, כלומר כדי % 6 - 2 מכלל הייצור. גם בקרת ייצור משופרת לא מונעת את הנזקים, אך מקטינה את אחוז הפגיעות. בכל מקרה קשה להסביר לקונה בקבוק יין במחיר של מאה שקלים ומעלה שפגם בפקק הוא שגרם לקלקול היין.

פקקי שעם מגורגרים

עלית הביקוש ליין לאחר מלחמת העולם השנייה הביאה למחסור חלקי בפקקי שעם. כדי להתגבר על אי היכולת למלא באחרונה את הביקוש, פעלה התעשייה והחלה מייצרת פקקי שעם מגורגרים. את שרידי לוחות השעם מהם נחתכו הפקקים מפוררים, מערבבים בדבק פלסטי יציב, מערבבים היטב ואת התערובת מחממים לכדי מאה מעלות ויוצרים מוטות עגולים שלאחר קירורם הם נחתכים לאורך הפקק הרצוי. לאחר מכן מועברים הפקקים לליטוש, רחצה, חיטוי בהיפוכלוריט וחומצה אוקסלית, כמו פקקים רגילים. פקקים אלו מהווים אטמי אוויר ויין טובים יותר מפקקי שעם רגילים בשל אי הרציפות של רקמת השעם והיות הדבק חומר איטום מוחלט מבחינת האוויר והחמצן שאינם חודרים דרכו. לעיתים מדביקים עגולי שעם בשני קצות הפקק המגורגר כדי ליצור תחושה של פקק מסורתי.

פקקים לבודים

לעיתים, כאשר לוחות השעם הנקיים אינם עבים דיים, מיצרים פקקים מכמה לוחות המודבקים זה לזה כמו עץ לבוד. פקקים אלו אוטמים היטב את היין בבקבוק, יעילותם במניעת חמצון היין טובה משל פקקים טבעיים, אך פחותה מזו של הפקקים המגורגרים.
לסיכום נאמר, כי כל פקקי השעם עלולים שלא לאטום בשלמות את היין בבקבוק בשל עורקי שרף דקיקים וסדקים בלתי נראים או שריטות כתוצאה מהליכי היצור.

פקקי פלסטיק

עם השתכללות הידע בחומרים פלסטיים עלה הרעיון ליצר פקקים מפלסטיק לאטימת בקבוקי יין. החומרים הפלסטיים אינם מעבירים ריחות או טעמים זרים ליין. ניתן ליצרם כשהם מכילים בועות אוויר זעירות ובכך להשיג את הגמישות והאלסטיות של פקקי שעם ומשהו המזכיר את הרכות של השעם. התאמת הפקקים קרובה למושלמת ולכן קלקול היין אינו כלל בחזקת סיכון ליצרן. ניתן לשמר את היין בעמידה ולא בשכיבה כמומלץ במקרה של פקקי שעם שיש לשומרם לחים ביין לפחות בתחתיתם הפונה ליין. בקבוקי יין האטומים בפקקי פלסטיק מצריכים שימור היין רק בתנאי אפלוליות וקירור, אך אין צורך בבקרת לחות.

פקקי מתכת מתברגים

פקק המתכת המתברג הומצא על יד דן רינולדס בשנת 1889 לשימוש כפקק לבירה, וויסקי, כהילים שונים ונוזלים אחרים. הפקק נמצא כיעיל מאד, אך למרות זאת לא הצליח לחדור לתעשיית היין. הסיבה העיקרית שהועלתה מדי פעם הייתה שהמסורת והרומנטיקה הקשורות ביין אוסרות המרת השעם בחומר פלסטי, או בפקק מסוג אחר. אולם כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הקושי בהשגת פקקי שעם מעולים הביא את ה"נועזים" בין היצרנים בתעשיית היין לנסות את השימוש בפקקי מתכת מתברגים לבקבוקי יין. בניסויים אלה שנערכו בצרפת ובאנגליה נמצאו פקקים אלה כיעילים ביותר. השוויצרים היו הראשונים בשימוש בפקקי מתכת בשנות ה-70 המוקדמות ומאז הולך השימוש ומתרחב תוך כדי האצת התופעה בשנים האחרונות. מעניין לציין שהניסויים בפקקים אלו נערכו גם באחת מאחוזות היין המפוארות Château Haut-Brion, ונמצאו כמוצלחים ביותר, כאשר היין שהיה מבוקבק באותם בקבוקי ניסיון היו יינות מהאיכות העילית של האחוזה. בשנים האחרונות רבים מבין היקבים בארה"ב ובאוסטרליה מאמצים את הפקקים הללו. בצרפת קיימת התנגדות רבה להכנסת פקקים אלו לתעשיית היין כשהמניע הוא שמרנות לשמה.

פקקי זכוכית

שנים רבות ראינו בבתי מרקחת בקבוקי זכוכית הסגורים בפקקי זכוכית המותאמים על ידי חריטה וליטוש. לאחרונה נעשים ניסויים בבקבוקי יין בעלי פקקי זכוכית מלוטשים שעליהם תושם חתימת אלומיניום. אין עדין כל תוצאות לניסויים אלה מלבד הסקת מסקנות נסיבתיות. פקקי זכוכית מלוטשים שמרו תקופות ארוכות על כהלים בבקבוקים ומדוע לא יהיו הם יעילים בשימור יין?

בקבוקי יין במרתף יינותומה באשר ליישון היין עליו איננו מפסיקים לדבר? למעט פקקי שעם כל יתר האטמים (פלסטיק, מתכת מתברג, זכוכית), במידה והתאמתם לצוואר הבקבוק מושלמת, אינם מאפשרים לאוויר וחמצן לחדור אל היין ולהיות מעורבים בתהליך האיטי של יישון היין על ידי מיקרו חמצון. למעשה פקק שעם טוב ככל שיהיה מאפשר דיפוזיה איטית של חמצן אל היין (חידור איטי של מולקולת חמצן). כמויות חמצן אלו מביאות לחמצון הטנינים והפולי-פנולים וגורמות למולקולות קטנות ליצור מולקולות גדולות השוקעות ומשקעות מעט צבע, טעמים וריחות העוברים תהליך של פולימריזציה. שריטה או סדקים בפקק מגבירים את קצב החידור ומאיצים את תהליך היישון של היין.
יש הטוענים שהיישון מתבצע רק על ידי החמצן שבחלל מתחת לפקק ומהאוויר הכלוא בפקק, אך לא כך הוא. פקקי שעם יבשים (כשהפקק אינו לח ביין) אינם לחוצים דיים לדופן הבקבוק והאוויר חודר בקצב גדול יותר מאשר כשהפקק לח. זאת מאחר וקצב מעבר החמצן מבעד למים או יין איטי כדי פי עשרת אלפים יותר מאשר באוויר חופשי.
מהנאמר למעלה ברור שכל פקק שאינו מאפשר חדירת אוויר ישמר יין טוב יותר מפקק שעם, אולם דעת הקהל ברוב מדינות העולם אינה מוכנה לקבל בשקט תרבותי המרת השעם בפקקים אחרים. למרות זאת יותר ויותר יקבים וחברות שיווק יינות "מסתכנים" בשימוש בפקקי מתכת או פלסטיק. אולם, כמעט בכל אותם יקבים נחשוניים וחדשניים, פקקים אלו הזולים מפקקי שעם מעולים מיועדים ליינות הירודים. יינות המיועדים לצריכה תוך זמן קצר ואינם מיועדים להיות משומרים לתקופות ממושכות. נראה שלמרות ההתנגדות השמרנית, הרומנטית, או הדקדקנית להכנסת פקקים שאינם פקקי שעם, הם יהפכו בעשור הקרוב לפקקים הנפוצים ויחליפו את פקקי השעם הן מסיבות מחיר לפקק והן מבחינת צמצום הנזקים מטעמי הפקק.
האטום הכמעט מושלם שיושג תוך שנים מעטות עשוי להביא לאופי שונה של תהליך התיישנות יינות בבקבוק, שלתוצאותיו היינו מורגלים עד כה. השעם אפשר יישון תוך חימצון איטי ביותר. במידה ותמנע דליפת חמצן ליין שבבקבוק כפי שאפשר פקק השעם, היין הכלוא בבקבוק והמכיל בקרבו אנזימים ומאות רבות של חומרים אורגניים פעילים, עשוי להתיישן תוך קיום תגובות בין מאות החומרים ואולי פולימריזציה בין חלקם בלא צריכת חמצן תוך שינויים בחומרים שונים. שינויים אלו יהיו סבירים יותר ביינות שיצובם אינו מושלם או ביינות שאינם מסוננים ופחות סבירים ביינות עילית שיצובם נמשך זמן יחסית רב ובשלבים מרובים.

ומה צופן לנו העתיד?

קשה לצפות את העתיד ומקובל לומר שהנבואה נתנה לשוטים בלבד. אולם רבים וטובים בינינו פוזלים להורוסקופ כדי לדלות משהו על הצפוי להם בעתיד הקרוב או שהם פונים לידעונים שונים, או כמקובל במקומותינו, לנביאי הדור הנוכחי המכונים "פרשנינו לענייני יין" ומנהלי סקרי דעת קהל. על פי סקר נרחב שנערך בשוק האירופי נמצא כי קהל קוני היינות אינו רוצה בהמרת פקקי השעם לפקקי פלסטיק, מתכת, או זכוכית. הסיבות שהעלו הנשאלים כללו סיבות נוסטלגיות, שמירת מסורות עתיקות, אובדן רומנטיקה של קול הפקק הנשלף מהבקבוק לאור הנר ועוד. לדעתם של % 84 מהנשאלים פקק השעם הוא הפקק האולטימטיבי. רוב מוחלט מבין אותם תומכי השעם הם חובבי יין מושבעים. בהשוואה בין פקק שעם למתכת מתברג עדין לא היה הבדל של ממש באחוזי התמיכה בשעם. בהשוואה בין פקק פלסטי למתכת מתברג היחס היה שלושה מול שנים לטובת פקק הפלסטיק.
סקר זה נערך באותה תקופה בה הכניסה תעשיית פקקי השעם מיכון לברירת פקקים, אשר "מרחרח" את הפקקים הגמורים כל אחד בנפרד להמצאות ריחות טחב. רגישות המיכון גדולה כדי פי עשר מזו של אדם בעל חוש ריח מפותח. אולם מיכון זה אינו מסוגל לגלות עורקי שרף וסדקים זעירים, או שריטות בפני הפקקים, לכן תתכן חדירת אוויר ושרפים ליין. כאמצעי זהירות נוטים היום לצפות את הפקקים הגמורים לאחר בדיקתם בתערובת סיליקון ושעוות מורכבות שלא יתמוססו ביין וכך למנוע את הסיכוי לחידור אוויר וחמצן ליין. כל הטיפולים הללו אינם מגדילים את יבול השעם בעולם, אך מעלים את המחירים של הפקקים.
למרות כל השכלולים במיכון וברירת הפקקים, ברור למנהלי תעשיית פקקי השעם שתוך כעשור יעלה שעור השימוש בפקקי פלסטיק מכדי 2/5 מכלל הפקקים בשנת 2003 לכדי 3/5 או אף 4/5 מכל השוק. הסיבה לחששותיהם היא שעיקר היינות בשוק הם יינות המכוונים לצריכה תוך זמן קצר ממועד יצורם ואין הם יינות העילית, לכן ניתן לפקקם בפקקים זולים. ביינות העילית, שמחירם גבוה ממילא, מחיר הפקקים משעם, אף שיעלה או אפילו יוכפל, לא יהווה גורם במחיר בקבוק יין העילית. בכנס כלכלנים שנערך לא מכבר העלו הכלכלנים ומומחי אריזה טיעונים לפיהם השימוש בפקקים שאינם משעם מוזיל את הוצאות היצרנים של יינות לא רק במחיר הפקקים, אלא במרכיבי תימחור נוספים. בקבוקי יין הפקוקים בפקקים שאינם משעם שעור קלקול היין (בשל חמצון או TCA) בהם נמוך יותר, ניתן לשמרם רק בבקרת טמפרטורה ואין צורך לנטר את הלחות לרמה מסוימת ואין צורך לשמר את הבקבוקים כשהם שוכבים. מכל אלה ניתן ליצרן לחסוך במחיר נפח האחסון, במחיר בקרת לחות ומחיר פקקים נמוך יותר מחד ומאידך פחות נפולת במכירות יינות. כל אלה יטו את הכף לדעת הכלכלנים לטובת תחליפים לפקקי השעם. אלה ישמרו רק ל"שומרי חומת השמרנות השעמית" ("נטורי קרטא דשעמא"). בסכום העיר כלכלן הגורמה בחברת ההשקעות "פיין ווובר" כי "תעשיית פקקי השעם הפכה להיות תעשייה מודרנית ביותר המייצרת ומשווקת מוצר ארכאי" ולדעתו תהפוך להיות גורם שולי בתעשיית היין תוך זמן קצר יחסית. "נבואת זעם זו לחורבנה של תעשייה מעטירה" נראית כאילו באה טרם זמנה. לאחרונה החלו להתפרסם מבחני טעימה של יינות לבנים ואדומים שפוקקו בשעם ובפלסטיק ומתכת מתברגת. במרבית היינות, שנבחנו בטעימה עיוורת, והיו פקוקים לא בפקקי שעם, טענו הטועמים שמצאו בהם "ניחוחות וטעמים של יינות מחוזרים" (טחב, עובש, כרוב כבוש, גומי, גומי שרוף, אבן צור, מרקפטנים, ביצים סרוחות), אותם לא זיהו ביינות שהיו פקוקים בשעם. ממצאים אלו מצביעים על כך שתעשיית היין המודרנית מוצאת עצמה בתעשייה הפועלת וצועדת על שביל צר כשמימינה, תהום פעורה לקלקול יינות בשל חדירת חמצן ליין ומשמאלה, תהום פעורה לקלקול היינות בשל התפתחות תנאי חיזור כימיים קיצוניים. לאור ממצאים אלו צודק הכלכלן רוברט אנדרסון, שבא להגן על אותה תעשייה באומרו, כי למרות כל המאמצים המחקריים, השכלולים הטכנולוגיים, ההשקעות הכספיות והשיווקיות, עדין לא נאמרה המילה האחרונה כי עד כה לא פותח ואף לא יוצר עדין הפקק האולטימטיבי. לכן מוטב שנאזר באורך רוח ונצפה במאבק המתפתח באליפות העולם לפקק היין האולטימטיבי.


הופיע במגזין "יין וגורמה", גיליון 71. טלפון 404–504–700–1.

תגובות