מגבית כופר הישוב

סיפורו של "כופר הישוב" אשר פעל לגביית מיסים לביטחון הישוב. המאמר עוסק בעשר השנים האחרונות של המנדט הבריטי, בשנים 1938-1948.

אורי אגוזי

"כופר הישוב" היה שמה של מגבית שאספה תרומות. אלא שהפעם, בניגוד לעבר, לא היה זה עוד ארגון צדקה, אלא מערכת יעילה לגביית מיסים, כשהמטרה – ביטחון. המאמר יתאר כיצד הושגו הכספים שנועדו למימון פעולות הביטחון של הישוב, באמצעות ארגון ה"הגנה". הישוב שילם מיסים, ישירים ועקיפים, לשלטון הבריטי. השלטון הבריטי לא סיפק די ביטחון לצרכיו של הישוב. המיסים המנדטוריים לא היו כבדים, אך גם התמורה שהישוב קבל הייתה מעטה. מוסדות הישוב הטילו כפל מס, ורוב התושבים היהודיים של פלשתינה-א"י שהיו מאורגנים, ממושמעים ואידיאליסטיים, קיבלו את הדין בהבנה. המיסים הציוניים היו למעשה "תרומות" בניגוד למיסים המנדטוריים, שהיו חובה על-פי החוק. המס מרצון הראשון היה ה"שקל" ומי שתרם "שקל" קיבל זכות בחירה למוסדות הנבחרים של הישוב. בכספי ה"שקל" מומנה מערכת החינוך של הישוב אך כספי ה"שקל" לא הספיקו לנושא הביטחון. לארגון ה"הגנה" היו שרותי גביה בכל מחוז, והכספים שנאספו במחוז נועדו לו בלבד. ל"הגנה" לא היה מטה ארצי ולא קופה מרכזית לצרכים מיוחדים. "כופר הישוב" נולד בשנת 1938 על רקע הפרעות של הערבים נגד הישוב העברי. הוא בא במקום שרותי הגביה של ה"הגנה" והמטרה – קופה מרכזית ארצית. המאבק בפורעים הערבים הוליד צורך לגבות את ה"תרומה" מהישוב העירוני ולהוציא את הכסף באזורי הספר. בכספי "כופר הישוב" מימנו את הנוטרות, את משטרת הישובים העבריים, את הגדר הצפונית, את הקמת יישובי "חומה ומגדל", את הקמת הפלמ"ח ואת "פלוגות השדה" של ה"הגנה".
הרעיון של "כופר הישוב" היה "מהעורף אל החזית". כל איש מישראל נקרא לתרום ל"כופר הישוב". את התרומה יש לראות כחובה, "חובת אזרח לעמו ולארצו". הסמל של "כופר הישוב" היה מגן ועליו הכתובת – "כופר הישוב – מגן לכפר ולספר".
"כופר הישוב" היה אחראי על גביית המיסים העקיפים. האח הגדול של "כופר הישוב" היה "מס חרום", שהיה אחראי על גביית המיסים הישירים – מס הכנסה ומס רכוש. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, התגייסו צעירים רבים בארץ לצבא הבריטי ו"מס חרום" שינה את שמו ונקרא "מגבית ההתגייסות". בשלהי 1942 הגיעו לארץ הידיעות על חיסול יהדות אירופה ובנוסף לצרכי התמיכה במשפחות המגויסים לצבא הבריטי נועדו הכספים למטרה נוספת – הצלה. המגבית שינתה את שמה ל"מגבית ההתגייסות וההצלה". ל"כופר הישוב" ול"מגבית ההתגייסות וההצלה" הייתה כרטיסיה מסודרת של מרבית בתי-האב בארץ, ובכל תיק היו פרטים על מקום העבודה וגובה ההכנסה, על מספר הנפשות ומספר החדרים, על הרכוש המשפחתי כולל קיומו של מקרר חשמלי בדירה.
"כופר הישוב" יצא במסע הסברה כדי לחנך את הישוב לשלם מיסים. ההסברה עשתה שימוש בשיר של חיים נחמן ביאליק "למתנדבים בעם": "...כל קורבן ירצה, כל מתת נאמנה. אין בודקין בשעת הסכנה". מלבד היותו מפעל לגיוס כספים היה זה גם מפעל חינוכי שבא להרגיל את הישוב לשלם מיסים. "כופר הישוב" ביקש להחדיר בישוב את התודעה של 'שעת חירום'.

מבצע "מתת התכשיטים"

מרגש במיוחד היה מבצע "מתת התכשיטים". אנשים תרמו תכשיטים מזהב, פמוטים מכסף ואפילו את טבעות הנישואין שלהם. כל תורם קבל 'מזכרת': טבעת מפליז, סיכה או מעמד לניירות על השולחן, עליהם מוטבע סמל "כופר הישוב". פריטים אלה נדירים מאד ומבוקשים על ידי אספנים. נשים לא נטו לתרום את טבעות הנישואין שלהן ולכן הטבעת הנשית של "כופר הישוב" נדירה יותר מזו של הגבר. המעמד השולחני העשוי מבקליט שקוף ובתוכו האסימון של "כופר הישוב" הוא כה נדיר עד שאפילו המוזיאון למיסים בירושלים לא הצליח להשיגו לתצוגה. המשורר עמנואל הרוסי, שהיה הממונה על ההסברה של "כופר הישוב", תאר את מבצע "מתת התכשיטים" בשיר:
"לקריאת מתן הכופר כל איש נענה,
התפרק זהב וכסף קודש ל"הגנה".
אחד מסר את הטבעת, אחד – נפשו כולה,
ויהי אוצר לביטחוננו, פתח לגאולה.
עוד רב היגע לפנינו, אך רב גם השכר,
כי לא נהיה כצאן לטבח, אם יאדים מחר".
המשורר עמנואל הרוסי בקש לחנך את המבוגרים באמצעות הילדים. מאוחר יותר הצליח הרעיון בנושא 'הגנת הפרח' ונכשל בנושא 'תאונות הדרכים'. הוא פרסם חוברת בחרוזים המיועדת לבני הנעורים, והצייר נחום גוטמן קישט אותה בציוריו. החוברת, שנקראה בשם: "מה זה "כופר הישוב"? – קול קורא לבני הנעורים", חולקה חינם במוסף סוף השבוע של העיתון "דבר" ולכן לא נשמרה. היא מבוקשת מאד על ידי אספנים ומעטים הסיכויים למצוא אותה.

מה הוא "כופר הישוב"? – קול קורא לבני הנעורים

ועתה הקשב, הנער: עת לביתך תשוב
ספר-נא באזני אביך על "כופר הישוב",
ושאל אותו: הנאמן הוא לצו ולפקודה?
הגר הוא אם אזרח בארץ, בארץ יהודה?
ושאל אותו אם גם הקפיד ומסתו נתן?
ודרוש תשובה בכל התוקף לכל סעיף קטן.
אם יצא האב לדרך שלם מס תחבורה?
אם קנה בקבוק של יין – התו שם כשורה?
אם על סיגריה עברית ישמור בהקפדה?
אם תלוש של ביטחוננו דרש במסעדה?
ואל תטוש, בני, גם את אמא, שאל ואל תבוש:
לפח הנפט את תו הכפר מהמחלק תדרוש?
ועת צרור פרחים הביאה – הקבלה גם תו?
ספר, הסבר לאמא, מאלף ועד תו.

יש כאן חלוקת תפקידים בין אבא לאמא: אבא מעשן, אמא אינה מעשנת. אבא קונה יין, אמא קונה פרחים. אבא נוסע, אמא בבית, ולכן היא פנויה לקנות פח נפט. ההורים היו מהגרים והילד היה 'צבר'. מהגרים הם גלותיים ועל-כן אינם אוהבים לשלם מיסים. 'הצבר' מבין את צרכי הישוב ועל-כן הוא יתרום ברצון. הילד שואל את אביו: הגר הוא אם אזרח בארץ? ולאמו מודיע הילד בפסקנות: לא מהגרת את! זו ארצנו, זה ביתנו, לעד!

האם כולם תרמו ל"כופר הישוב"?

מגבית "כופר הישוב" ניהלה מאבק במשתמטים. היו משתמטים סתם והיו משתמטים מתוך אידיאולוגיה. המשתמטים הובאו בפני 'בית-דין של כבוד'. על לוח המודעות של 'חברת החשמל' בחיפה הודבק כרוז בזו הלשון: "אם תקצר ידה של חברת החשמל לטפל ב"נגע אשר פשט במחנה" תפעל המגבית ב"דרכים אחרות". לא צריך היה להסביר לקוראים אילו דרכים ינקטו. כולם הבינו את הרמז. התלות של האזרח בגורמים הפוליטיים בכל הקשור למקום עבודה היתה כמעט מוחלטת.
הסיסמה של "כופר הישוב" היתה: "הישוב יהיה נאמן רק לאיש אשר נאמן לישוב". זה נאמר לא רק נגד משתמטים סתם אלא בעיקר נגד הרביזיוניסטים, שהתנגדו ל"כופר הישוב" עקרונית. הם הקימו קרנות משלהם: "קרן הברזל" ו"קרן תל-חי". היו אוהדים של הרביזיוניסטים ששילמו ל"כופר הישוב" את מחצית המס שנדרש מהם, זאת לאחר שהראו לגובים קבלות שאת המחצית השנייה הם שילמו ל"קרן תל-חי".
'העדה החרדית' בירושלים פרסמה כרוזים, בעברית ובאידיש, נגד "כופר הישוב": "איסור חמור על פי דין התורה הקדושה לשלם בעד כופר הישוב אפילו מיל אחד". החרדים הקימו קרן שנקראה בשם "קרן הישוב".
מי שאוסף פריטים הקשורים ל"כופר הישוב" ישאף לצרף לאוסף גם את תווי התשלום של מתנגדיה, של "קרן תל-חי" הרביזיוניסטית ושל "קרן הישוב" החרדית.

על מה הוטל מס?

ההכנסה הגדולה ביותר באה מהיבוא, בים וביבשה. המכס הבריטי לא שיתף פעולה עם מגבית "כופר הישוב" אבל המידע הגיע מעמילי המכס היהודים. קל יותר היה לגבות מס על סחורות שהגיעו לתחנת הרכבת בתל-אביב מאשר על אלה שהגיעו לתחנה ביפו. תוצרת הארץ לא היתה פטורה ממס. הפריט שעמד בראש סולם ההכנסות היו הסיגריות מתוצרת הארץ – 18 מיל לחפיסה. על תריסר חפיסות גפרורים שולם מס של מיל אחד. לירה אחת גבה "כופר הישוב" מכל טונה שמן אבל רק 40 מיל מכל טונה מלט. המס הוטל גם על חמאה ומרגרינה, על יין ועל בירה. 60 מיל נוספו לכל פוליסת ביטוח, 2 מיל לכל צ'ק בנקאי, ומס גבוה של 100 מיל לשנה הוטל על מוצר המותרות – רדיו.
כמו היום, גם אז, קשה היה לגבות מס על תוצרת חקלאית, ומוכרי הנפט שסרבו להפוך לגובי מס נקראו בפי הנהלת "כופר הישוב": "ציבור עמלים נכשל".
ב"ימים הנוראים" נדרשו המתפללים לשלם "תו מתפלל" ל"כופר הישוב", ובכל ימות השנה נדרשו לשלם בבית-קפה או במסעדה 5 מיל בכל ביקור. על נסיעות בין-עירוניות באוטובוס שולם מס, ורק בחיפה הצליח אבא חושי להטיל מס גם על נסיעות עירוניות. על כל תשלום מס הודבק בול או תו של "כופר הישוב". בשלב השני חילקה מגבית "כופר הישוב" חותמת למפעלים הגדולים, והגבייה היתה מרוכזת. בשלב השלישי נהגו להדפיס על האריזה של המוצר שהמחיר כולל את המס ל"כופר הישוב". האספנים משתוקקים להשיג את בולי "כופר הישוב" וחלקם נדירים ביותר. 300 המתנדבים של "כופר הישוב" זכו לקבל אלבום ובו מרבית הבולים והתווים. אלבום זה נדיר ביותר, ואפשר לראותו, עפ"י דרישה, במוזיאון המיסים בירושלים.
מגבית "כופר הישוב" טבעה אסימון מיוחד בערך של חצי מיל, אשר השתמשו בו בעיקר בתחבורה ציבורית. האסימון היה יוצא דופן בעובדה שאמצעי התשלום הנמוך ביותר היה מיל אחד ואילו "כופר הישוב" כאמור היה חצי מיל.

תרומת השעשועים

בנושא המס שהוטל על כרטיסי קולנוע, תיאטרון וקונצרטים השאלה לא היתה כספית אלא עקרונית. בשנים של מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד לאחר שנודע בארץ, בסוף 1942, על השמדת יהדות אירופה, היתה שאלה של יחסי גומלין בין הישוב והגולה בתקופת השואה. היתה כאן בעיה של הזדהות עם הגולה. איך אפשר לשמוח לנוכח הידיעות שהגיעו מאירופה. היו בישוב שרצו ליצור אווירה של אבל ולהימנע משעשועים. היו שהאשימו את הישוב שהוא בוחן הכל באמת-מידה ארצית, מתרכז בבנין הארץ, ואינו מגלה הזדהות עם הגולה. בתי השעשועים בארץ פעלו כסדרם גם בתקופה האפלה ביותר לעם היהודי. הישוב לא יצא מגדרו בגלל השואה ולא שינה את אורח-חייו. כל כרטיס קולנוע, תיאטרון וקונצרט, שנמכר בארץ בימים בהם בער גטו ורשה ותאי הגז באושוויץ פעלו במלוא הקצב, חויב במס ל"כופר הישוב".

השנה האחרונה

לאחר ההכרזה באו"ם ב-29.11.1947 דרש דוד בן-גוריון ממגבית "כופר הישוב" להשיג תוך 6 חודשים סכום הגדול פי 10 מההכנסה השנתית, סך של חצי מיליון לא"י. המשימה הושגה. מגבית "כופר הישוב" ביחד עם מגבית "ההתגייסות וההצלה" חתמו ערבות עבור "מנהלת העם" להלוואה בסך 2.5 מיליון לא"י, הסכום הוחזר לבנק בתוספת ריבית.
מגבית "כופר הישוב" גייסה מהישוב סך 7.5 מיליון לא"י כמלווה מלחמה תש"ט ל-10 שנים. הפיתוי הייה ריבית בסך 3.5%, אך לא היתה הצמדה. הקרן נשחקה בגלל פיחות ענק שנבע מהמעבר מהכסף המנדטורי לכסף הישראלי. מלווה נוסף, מלווה עממי תש"ט, הביא לגיוס של עוד 3 מיליון לא"י, הפעם בלי ריבית ובלי הצמדה. הפעם חולקו פרסים, והפרס הראשון היה סך 10,000 לא"י.
במשך 10 שנות פעולתו הכניסה מגבית "כופר הישוב" סך של 12 מיליון לא"י. במשך 6 שנות פעולתה הכניסה מגבית "ההתגייסות וההצלה" סך של 7.2 מיליון לא"י.
בשלב הראשון מימן "כופר הישוב" את המאבק בערבים. בשלב השני מימן "כופר הישוב" את השתתפות הישוב במאבק בגרמניה הנאצית. בשלב השלישי מימן "כופר הישוב" את המאבק בבריטים ובשלב הרביעי מימן "כופר הישוב" את מלחמת השחרור.

שימושי הדואר בבולי "כופר הישוב" בתקופת המעבר

לבולי "כופר הישוב" היתה חשיבות לא רק בתחום גביית המס העקיף אלא גם בתחום הדואר. באביב 1948 סגרו הבריטים את סניפי הדואר המנדטוריים במסגרת פינוי הארץ ושירותי הדואר שובשו. דואר עברי עדין לא הוקם. ל"כופר הישוב" ולקק"ל היו עודפי בולים. מנהלת העם (הממשלה הזמנית) קבעה כי בולים אלה בתוספת חותמת רכב של מנהלת העם ישמשו כבולי דואר לכל דבר. בולי חומה ומגדל, בולי מצדה, בולי תו הבנקים והביטוח, ששימשו לצורך מס הפכו לבולי דואר בימים האחרונים של המנדט הבריטי. מעטפות כאלה נמכרות במכירות פומביות ומבוקשות מאד על ידי אספנים.
מחיר משלוח גלויה היה 5 מיל, מכתב 10 מיל, ומכתב רשום 25 מיל. מעטפות תקופת המעבר עם בולי "כופר הישוב" הן נדירות ומבוקשות ע"י אספנים. כך נגע נושא "כופר הישוב" לא רק בנומיסמטיקה אלא גם בפוסטליה ופילטליה.

ומה נותר לנו היום מ"כופר הישוב"? ככר "כופר הישוב" ברמת-גן.

פורסם בעלון עמותת הנומיסמטיקה בישראל.