שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
הרלי XLCR קפה רייסר

זהו אחד האופנועים בעלי העיצוב המוצלח ביותר שאני מכיר, לא בהכרח היפה או המרשים ביותר אבל בהחלט הישג עיצובי ותפיסתי. אם הייתי צריך להרכיב רשימה של 10 האופנועים בעלי העיצוב המוצלח ביותר היא הייתה נראית אחרת בכל פעם שהייתי מרכיב אותה, אבל תמיד הוא יופיע שם ובמיקום מכובד – והוא הרלי.

סקוטרמן

הרלי דוידסון XLCR קפה רייסרכן, הרלי דוידסון, לא אחד מדגמי העלית של החברה, לא סופטייל ולא "פאט בוי", שמו אינו כולל גלייד, לא קלאסיק, לא אולטרא, לא דיינה, לא פאט ולא וייד וגם לא הריטאז. הוא מבוסס על ספורטסטאר המוני ונפוץ. אי אפשר לטעות בו, כבר במבט חטוף ניתן לזהות את מוצאו אך מבט שני כבר יעורר מס' שאלות האם מדובר בבן חוקי למשפחת האופנועים ממלווקי? אפילו מבט מדוקדק לא יזהה. ציפויי כרום המפוזרים על האופנוע, דווקא שחור מט הוא הצבע התופס את העין... זהו ה-XLCR מהשנים 1977-1979. אין ברירה אלה לאמור זאת כבר בהתחלה – הכלי נחשב לכישלון מוחץ עד שלמעשה לאחר שנתיים בלבד מצא את עצמו מחוץ לפס הייצור לבלי שוב, בסך הכול יוצרו כ-3,100 כלים: 1,900 (1,923, המספרים בסוגריים מיועדים לקטנוניים שבין הקוראים העסוקים בדקדקנות) יחידות בשנת 1977 ועוד 1200 (1,201) יחידות בשנת 1978, בשנת 1979 נמכרו 10 יחידות שנשארו משנת הייצור הקודמת.

ה-XL ב-XLCR ברור לכולם, אבל מה משמעות ה-CR? (ולאלו המדקדקים ומחפשים בפינות, כן, היה דגם של הרלי אשר נשא את צירוף האותיות R \ C אבל זה כבר סיפור אחר בהיסטוריה של הרלי דוידסון) לא בדיוק צירוף נפוץ בדגמי החברה. ובכן CR הוא לא פחות מאשר ראשי התיבות המתבקשים כל כך, נכון קשה להאמין כי דווקא הרלי דוידסון תתהדר בשם זה שם בעל ניחוח ספורטיבי ובריטי כל כך – CAFE RACER. האופנוע האמריקאי, אשר נבנה באמריקה, על ידי אמריקאים ולמען אמריקאים, האופנוע שייעודו לתור את המרחבים הפתוחים של היבשת החדשה נוצר בהשראת אופנה שמקורה במולדת הישנה. דבר שכנראה היה יותר מידי (לגאווה האמריקאית) והביא בסופו של דבר לכישלונו המוחלט. בשלושת השנים הנ"ל נמכרו 3,133 יחידות של ה-XLCR, לשם ההשוואה באותן שנים התפוקה הכוללת של הרלי עמדה על 142,587, מספרים אלו אומרים יותר מכל על מידת ההצלחה והעניין שעורר הדגם בזמנו.

הרלי דוידסון XLCR קפה רייסרבשנת 1977 הציגה הרלי את הספורטסטאר XLCR "קפה רייסר" על בסיס הספורטסטאר בן ה-19 שנים, הוצג דגם אשר היה אמור לחדש את המסורת הספורטיבית של הספורטסטאר המקורי. מבלי להיכנס לתולדות החברה או הדגם אפילו, רק אציין כי לספורטסטאר המקורי היו יומרות ספורטיביות (שלא היה להן על מה להתבסס) – מהירות של 100 מייל/שעה ותאוצה של 14 שניות לרבע המייל בשנת 1960, היו הסיבות בגינם זכה הדגם למילה "ספורט" בשמו. הספורטסטאר היה בסיס כל כך מתבקש ל"קפה רייסר" שלא ברור איך הרלי הצליחו להיכשל בזה, אופנוע נמוך, דק, ארוך ובעיקר מנוע בעל נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה, מנוע ה-V 1,000 או שמא נכון יותר לכתוב 61 אינץ, למרות גודלו הוא בעל מראה דחוס כשריר העומד להתפרץ. מנועו של ההרלי כל כך מתאים ומתבקש בתוך מראה ה"קפה רייסר" (לעומת האתגר העיצובי האדיר שמציב מבנה מנועו של ה-900SS מאותה התקופה, לדוגמה). ה-CR זכה לשלדה הדומה יותר לדגמי ה-XR – דגמי הספורט של הרלי בשנות ה-70 אשר יורשיהם – ה-VRים מתרוצצים עד היום על המסלולים, ולמרכיבים נוספים אשר נלקחו מדגמי ה-XR. שילוב זה הפך את ה"הקפה רייסרים" לדגמים הספורטיביים ביותר בהיצע של הרלי בסוף שנות ה-70. העיצוב היה "קפה רייסר" אמיתי – מראה ארוך ונמוך, פיירינג חרטום קטנטן ומשוך בחדות לאחור על הפנס הקדמי, מיכל דלק בעל זוויות ישרות (אך עדין עם פזילה לכיוון מראה הטיפה), זנב ארוך המזכיר במשהו את הקומנדו של נורטון, מושב יחיד, כנף קדמית קצוצה וסידור אגזוזים ייחודיי של "2 ל-2". הצבע השולט הוא שחור מט ואפל. המנוע הגדול בולט בתוך השלדה אך במקום הצילינדרים הבוהקים גם המנוע נצבע שחור, לדעתי לפחות, צבע המעצים את הנוכחות הטבעית של המנוע הענק הזה. מפלטים שחורים, זנב פיברגלס שחור ומחודד, כמוכן מיכל דלק ופיירינג חרטום למעשה למעט לוגו H-D על מיכל הדלק היה קשה למצוא פינה כסופה באופנוע, הכידון הורכב נמוך ויצר תנוחת רכיבה ספורטיבית. כיאה לאופנוע שיועד לשימושים ספורטיביים. האופנוע זכה להיות הדגם הראשון מתוצרת הרלי דוידסון המצויד ב-3 דיסקים.

הרלי דוידסון XLCR קפה רייסראומנם ה-XLCR היה ההרלי החזק והמהיר ביותר שיוצר עד לאותה תקופה אך נתון זה לא דיבר לרוכבים ספורטיביים, כל יפני של אותה התקופה הציע כוח וביצועים עדיפים משמעותית במחיר זול בהרבה מה"קפה רייסר" של מלווקי. אל רוכבי הרלי המסורתיים לא דיבר העיצוב החדש וגם לא הנטייה הספורטיבית מידי של ה-XLCR, למעשה הקהל המסורתי של הרלי נמשך הרבה יותר ל-FXS שהוצג גם הוא בשנת 1977, ה-low rider FXS – פיתוח של הסופר גלייד השימושי והפופולארי הרלי מסורתי אשר דיבר ישירות לנפש האמריקאית חובבת הקאסטום. למעשה ל-XLCR לא היה שום סיכוי מלכתחילה, הוא לא דיבר לקהל המסורתי של הרלי, כבר ב-1977 הקהל שלו לא היה מהסוג שהיה מעוניין במרוצי רמזורים או מרוצים מבית קפה אחד למשנהו, הוא היה יקר מידי, חלש מידי ופחות מידי ספורטיבי מכדי למשוך את הקהל הטבעי שלו. ה-XLCR נועד להתחרות ב-BMW R90, בקאוואסקי z1, בגוצי V7 או דוקאטי 900 SS – כלים עדיפים מה גם שהקהל הטבעי שלהם היה שונה לחלוטין מרוכשי הרלי המסורתיים.

הרלי דוידסון XLCR קפה רייסרכך שתוך שנתיים בלבד (שלוש) הוא נעלם לחלוטין מהקטלוגים של הרלי דוידסון. אך בדומה לברבורים אחרים, כעבור זמן הפך הכלי למבוקש בין דגמי ההרלי הקלאסיים, זכה למעמד ולהכרה כדגם חשוב בהתפתחות של היצרן ולאחרונה אפילו הוא זוכה לאזכורים בעיצוב הדגמים החדשים של הרלי. לדוגמא רכבות הלילה החדשות ממלווקי מצטטות ללא בושה אלמנטים רבים מאותו "קפה רייסר" שנזנח לצד המסילה ב-1979. אם אתם מעוניינים במראה בלבד ולא באופנוע המקורי יש מספר סדנאות אשר ישמחו להעניק לספורטסטאר החדש שלכם את מראה ה"קפה רייסר" של 1977 את המראה האפל, הרזה, המראה הכול כך נכון. רגע! אתם אומרים שגם ספורטסטאר רגיל הוא נדיר במקום הזה? באמת מקום משונה.


פורסם לראשונה במגזין פול גז – מגזין מוטורי בגובה המשקף.

תגובות