שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
אֶרֶץ חֵפֶץ

תעשיית חפצי הנוי העשויים מתכת בשני העשורים הראשונים לקום המדינה.

נורית כנען-קדר

קערת נוי, כד וקערית לסוכריות, פל-בל, מעוטרות בתבליט

קערת נוי, כד וקערית לסוכריות, פל-בל, מעוטרות בתבליט

נורית כנען-קדר, פרופסור לאמנות ימי-הביניים בחוג לתולדות האמנות ולשעבר דיקנית הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב, חוקרת פרקים מרכזיים באמנות ימי-הביניים באירופה (הפיסול הרומנסקי, פיסול השוליים ודימויי האשה) ובאמנות הצלבנית בארץ. בפרסומיה המגוונים, התרכזה בסוגיות של איקונוגרפיה, מקורות הדימוי ומשמעותו ותפקידו ביצירה והעמידה את הטקסט החזותי כשפה בעלת קודים וסמלים הניתנים לקריאה ולפענוח. מחקרים ותפישות אלה הביאו אותה לעסוק בייחודה ובשפתה האמנותית של הקרמיקה הארמנית בירושלים ולאחרונה במשמעותם של צורות ודימויים באומנות תעשיית המתכת בשני העשורים הראשונים לקום המדינה.

ראשית דבר

כלים וחפצי חן ויודאיקה עשויים מתכת יוצרו בארץ בשנות החמישים והשישים, בכעשרים בתי מלאכה וחרושת. הפריטים, שהיו שגורים בבתים ישראליים רבים והיוו מזכרות מבוקשות בקהילות היהודיות בארצות-הברית, באירופה ובדרום-אפריקה, היו מגוונים במבחרם, כמו גם בצורותיהם ובדימוייהם – מצלחות פסח, חנוכיות ומזוזות ועד לכדים וצלחות, מאפרות ומפיונים, תומכי ספרים ומערכות כתיבה, פסלונים ומסכות. חפצי תעשיית המתכת האומנותית הינם ביטוי לתרבות הישראלית בת זמנם, חלק מתרבותה החזותית ורובד משמעותי בהתפתחותה.
קערות נוי, פל-בל, עיטור בתבליט

קערות נוי, פל-בל, עיטור בתבליט

התערוכה במוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, שהיא ראשונה מסוגה, והספר המלווה אותה בהוצאה משותפת של המוזיאון ויד יצחק ב-צבי, ירושלים, מציגים מבחר מכלים אלה – רובם מאוסף ויקי בן-ציוני ז"ל (1946–2003). לצערי, לא זכיתי להכיר אישית את ויקי, אך באמצעות האוסף יוצא הדופן שבנתה באהבה במשך שנים רבות התוודעתי לנהיותיה הפיוטיות ולמסירותה הרבה לחפצים אלה.
מחקר החפצים המוכרים לאספנים רבים התמקד בכמה שאלות מרכזיות המבקשות ללמוד על אופיים המיוחד של התעשייה ואנשיה: מי היו היזמים, המעצבים והציירים של התעשייה ומה היו תפישותיהם? מה היו המקורות הצורניים והתוכניים של יצירתם ומי היה קהל הצרכנים?
אין להתעלם מן העובדה החשובה, שחפצי חן אלה יוצרו בתקופת הצנע, לקהל בעל אמצעים מוגבלים שהתגורר בדירות שיכון קטנות ממדים. המתכות ששימשו את יוצריהם לא היו יקרות כמו כסף, פליז או אפילו נחושת. הייתה זו אומנות עשויה חומרים "עניים" בהשוואה לאלה ששימשו את חפצי הנוי והיודאיקה המסורתיים.
תעשיית המתכת במִגוון צורותיה ודימוייה – האירופיים והמקומיים גם יחד – משקפת את טעמם ונהיותיהם של קהלים רחבים: ותיקי הארץ, שהתחברו בעיקר לנושאים הישראליים, וכן רבים מניצולי השואה, שביקשו למצוא זהות חדשה במדינה החדשה אך נשאו, ולוּ בסתר, את הזיכרון של ארצות מוצאם ושל החיים היהודיים שידעו טרום מלחמת העולם-השנייה.

תעשיית המתכת הזעירה ומעצביה

כד, פל-בל, מעוטר בדגמי פירות ופרחים במסגרת, במרכז סמל המדינה והכתובת "ישראל"

כד, פל-בל, מעוטר בדגמי פירות כמסגרת, במרכז סמל המדינה והכתובת "ישראל"

תעשיית המתכת הזעירה, שחלק ממנה יוּצר במלאכת-יד ושצורותיה, דגמיה ודימויה הם פרי עבודתם של מעצבים שנותרו עלומי שם, העמידה אלפי מוצרים. אלה היו, כאמור, נחלתו כמעט של כל בית בישראל באותן השנים – בין אם בתי היישוב הישן והוותיק ובין אם דירות שיכון של עולים חדשים – ובה בעת סימלו את ישראל הצעירה בעיני התיירים ויהודי התפוצות. חלק מן הפריטים התקשרו בצורתם לחפצי בית מסורתיים יהודיים באירופה שלפני מלחמת-העולם השנייה, ואחרים ביטאו מקומיוּת ישראלית עכשווית על המורכבות הרב-שכבתית שלה.
החפצים יוצרו ביוזמתם של תעשיינים פרטיים, שפעילותם החלה עוד לפני שנות המלחמה. עם קום המדינה נוספו עליהם יצרנים חדשים. בין אם נתמכו בידי הממשלה ובין אם לא, הם שיקפו בתוצרתם את תפישותיהם האידאולוגיות לאומיות, כמייצאי חפצים המביאים את דימוייה של ישראל לעולם בכלל ולקהילות היהודיות בפרט. היצרנים והאומנים, שחלקם באו לארץ ממרכז אירופה וממזרחה לפני המלחמה או לאחריה וחלקם נולדו בארץ, רתמו לשירות התעשייה את תפישותיהם, שהיו צבועות באמונה ובתקווה להקמתה ולבניינה של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות הפכו חפצי החן העשויים מתכת משאת-נפש בקרב אספנים. אך בעוד שהם נאספים מתוך נוסטלגיה לאותן השנים, הרי מעט ידוע על היזמים, המעצבים והיוצרים. תעשיית המתכת הזעירה על דימוייה אוזכרה לעתים במאגרי מידע של אספנים, אך לא נחקרה באופן שיטתי, היות שנתפשה עד לאחרונה כביטוי לקיטש ולפופולאריות. אני מבקשת לטעון, שתעשייה זו היא פרדיגמה של יצירה פופולארית, יזמיה היו אנשים שחיפשו פרנסה בזמנים קשים, ומעצביה היו אומנים פוריים, רבי המצאה ודמיון. אלה כאלה נשארו בלתי-ידועים, מאחר שבאותה תקופה לא הובנה עדיין חשיבותו של אומן ששיקף טעם ונהיות פופולאריות.
זוג פמוטים לשבת, פל-בל/דייגי

זוג פמוטים לשבת, פל-בל/דייגי

תעשיית המתכת הזעירה היא חוליה חשובה בהתגבשות המודעות של העיצוב התעשייתי בארץ, מאחר שהמעצבים – גם אם לא בנו לעצמם דימוי של מעצב כזה המוכר לנו כיום – היו בעלי מחויבות עמוקה לעבודתם.
בשני העשורים הראשונים לאחר קום המדינה פעלו בה כעשרים בתי מלאכה וחרושת בגדלים שונים ובחשיבות משתנה, שייצרו חפצי נוי ויודאיקה – פריטים שבחלקם הגדול היו גם שימושיים: אופנהיים, אורה, אילן, ברון, האחים דייגי, הקולי, הדר, טַפַש, יעד, ירושלים, כנען, מתכן, נתן שלגמן, נגה, פאר, פורטונה, צל-ציון, קדם, קום, רות, תמר.
מאחורי החפצים לא עמדו תאורטיקנים או אידאולוגים של האמנות או של העיצוב. בעלי בתי המלאכה והחרושת היו גם המעצבים, ולעתים עבדו לצדם מעצבים נוספים, שהוכשרו רק במשך תקופות קצרות במסגרות מקצועיות. המעצבים עצמם עבדו גם בייצור, בסיוע מספר לא רב של פועלים. רק אחד מן המעצבים בתעשייה זו, מוריס אשקלון, מייסד פל-בל, זכה להכרה כאמן וזאת בעיקר בארצות-הברית, שם התגורר מראשית שנות השישים.
לימוד החפצים הרבים והמגוונים שפך אור על עבודתם של כמה מהמובילים בקרב המעצבים בשני העשורים הראשונים למדינה: מוריס אשקלון, בעליו של בית-החרושת פל-בל עד שנת 1959; ראובן דייגי, המייסד (בשותפות עם אחיו משה דייגי) והמעצב של בית-החרושת האחים דייגי, שבתקופות שונות נקרא גם נורדיה וחן-חולון; אברהם נ' אופנהיים, הבעלים והמעצב הראשי של בית-החרושת אופנהיים; בנימין לוטנברג, שעיצב לכמה בתי-חרושת ובהם אופנהיים ותמר; אריה שכטר, מבעלי תמר (בשותפות עם יעקב סנדיק), שהעסיק מעצבים נוספים; ישראל דליהו אומן ומודליסט שעבד בכמה בתי-חרושת.

תפישות עיצוביות בתעשיית המתכת הזעירה

מערכות עישון, ללא חתימה

מערכות עישון, ללא חתימה. מימין: דגם נערה עם הכד ליד הבאר, אורחת גמלים. משמאל: דגם גמל בצל עצי התמר

בקטלוג של פל-בל משנת 1958 נאמר:"פל-בל מייצרת מיגוון רחב של אגרטלים, צלחות, נרתיקים לסיגריות, קופסות לעוגיות, צלוחיות ממתקים, מאפרות, סימניות, תומכי ספרים, פמוטים וכו'. החפצים עשויים פליז או נחושת, צבועים צבע ברונזה או מחופים פטינה ירוקה, כולם בגימור-ידני. מוצרי 'פל-בל' מעוצבים בידי אמנים ישראלים מודרנים בולטים, ששאבו ושואבים השראתם ממאגר הדימויים והפיוט של תרבותה העתיקה של ארץ הקודש."
בקטלוג של אופנהיים, כנראה, מסוף שנות החמישים, נכתב: "אופנהיים מישראל גאה להציג עיצוב מקורי, יוקרתי... מבחר נפלא של חפצי אומנות ואמנות... מוצרינו ידועים בעולם כולו בזכות עיצוביהם יוצאי-הדופן המבוססים על ממצאים ארכיאולוגיים עתיקים בשילוב תפיסות עכשוויות של המאה העשרים; התוצאה היא פריטים יפים ושימושיים בעת ובעונה אחת, העושים צדק עם החומר שממנו נעשו... לראשונה, אנו מציגים קו מוצרים חדש לחלוטין בעיצוב עכשווי עשויים ברונזה נפלאה יצוקה, המיועדים לשמש למטרות שונות ולשבות עין-כול ביופיים ובזכות פשטותם וטוב-טעמם".
חנוכייה (ומיתווה), דייגי, מעוטרת בסיפור פיגורטיבי, פך השמן, המכבים, כתובת: "הנרות הללו קדש הם"

חנוכייה (ומיתווה), דייגי, מעוטרת בסיפור פיגורטיבי, פך השמן, המכבים, כתובת: "הנרות הללו קדש הם"

תפישות אלה של שני היצרנים מעידות על מודעותם הגבוהה למהותו ולחשיבותו של העיצוב האיכותי, על הקפדתם על היותו עכשווי, מודרני ומבטא את החומרים שמהם הוא עשוי מחד גיסא, ושואב השראה מן החפירות הארכיאולוגיות בארץ כדי להעיד על הקשר ההיסטורי של העם לארצו, מאידך גיסא.
נראה, שמקור מרכזי שממנו שאבה תעשיית הכלים המוקדמת את רעיונותיה הוא סגנון הארט-דקו באירופה שבין שתי מלחמות-עולם, כמו גם "התערוכה העולמית של אומנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות", שהתקיימה בשנת 1925 בפריז ושמה לה למטרה לפתח את האומנות הדקורטיבית וצורותיה בתעשייה המודרנית. ואכן, ניתן לאתר רבות מצורות הכלים באמנות המתכת של הארט-דקו במרכז אירופה.
כלי תעשיית המתכת בארץ התאפיינו בעיצוב לא-סימטרי של תמונות קיר ובניגודים חריפים בין צורות עגולות וחדות כמו בכדים מזווי הידיות; ואילו ה"מזרחי" שאב מצורות של כלים במזרח הקרוב. נראה, שחיבורים אלה, הצורמים לעין פעמים רבות, ביטאו את המודרני באותם ימים.

כד, אופנהיים (?), מעוטר בדימוי הנערה עם הכד

כד, אופנהיים (?), מעוטר בדימוי הנערה עם הכד

מילון הצורות של תעשיית המתכת הזעירה

התעשייה כללה, כפי שמעידים הקטלוגים שפרסמו יצרניה והחפצים עצמם, מגוון כלים, כדים וחפצים אחרים, שימושיים וקישוטיים. נראה, שהחיבור בין הפריטים המסורתיים, הליטורגיים והחילוניים, לבין אלה הישראליים, בין מילון צורות שמקורו באירופה המזכיר תקופה אחרת שלפני המלחמה ובין המילון הישראלי שכלל גם צורות "מזרחיות" של שנות החמישים – מצא הד בלבות אנשים רבים בארץ כמו גם באמריקה ובאירופה, ובהם ניצולי השואה. אנשים אלה, ששפתם הייתה במקרים רבים יידיש והם נאלצו לוותר עליה, לפחות למראית עין, כדי להיקלט בארץ ולהיות חלק ממנה, מצאו בחפצים אלה ישראליות שהיו בה גוונים אירופיים ואזכורים מרומזים לעולם הישן – מעין חיבור מנחם לעבר בתנאים קשים של הווה.
החפצים והכלים תוצרת תעשיית המתכת הזעירה היו, כאמור, מגוונים מאוד: כדים, צלחות, כלי הגשה, כלי קישוט לקיר, מאפרות, מערכות לשולחן כתיבה, תומכי ספרים, קופסות שונות, חנוכיות, פמוטים, פסלונים. בכל אחת מקטגוריות אלה מתגלות תפישות נרחבות של עיצוב המוצר.

תמונות קיר, דייגי, מעוטרות בדימוי רקדנים וחלילן בדגם פסיפס

תמונות קיר, דייגי, מעוטרות בדימוי רקדנים וחלילן בדגם פסיפס

מילון הדימויים של תעשיית המתכת הזעירה

בעוד שצורות הכלים הן זוויתיות, קוויות או תעשייתיות, הרי לדימויים המצוירים או החרוטים תפישות צורניות שונות; פעמים רבות יש חיבור בין צורות קוביסטיות של הכלים ובין דימויים פיגורטיביים שמקורותיהם נעוצים במסורות עתיקות יותר. הניגוד הבולט ביותר בין הכלים ובין הדימויים מופיע בכלים השונים של בית-החרושת אופנהיים.
הדימויים המשמשים בתעשיית המתכת הם פיגורטיביים, זאת בניגוד לתעשיית הקרמיקה שבה יש נטייה מובהקת לצורות מופשטות ולהתרחקות מן הפיגורטיבי, הסיפורי. אך גם בדימויים הפיגורטיביים של תעשיית המתכת ניכרים מקורות השראה צורניים שונים, וכך אפשר לצטט דימויים מיצירתם של פיקאסו, פרדיננד לג'ר או אנרי מטיס. היחס לדימויים אלה הוא לעתים קרובות פשטני אך יש שמתקיים דיאלוג אמיתי ביניהם לחפצי המתכת.
כד וקערית, פל-בל, מעוטרים בתמונת רבקה ואליעזר ליד הבאר

כד וקערית, פל-בל, מעוטרים בתמונת רבקה ואליעזר ליד הבאר

הדימויים של תעשיית המתכת אינם מתייחסים לחיי היומיום, לעבודה בעיר ובכפר, אלא הם אידיליים. בין המרכזיים שבהם, המופיעים על כלים שונים, יצוינו: הרקדנים; הנערה עם הכד; הרועה בגליל; אניות מעפילים; מפת הארץ; מסכות; פסלוני ראשים של אפריקנים ויוצאי תימן. בעוד ששני הראשונים נפוצים עד מאוד, קטן יותר מספרם של הדימויים האחרים, אך חשיבותם אינה פחותה מפאת הכוונות וההתייחסויות שהם משקפים.

סיכום ביניים

תעשיית המתכת העמידה אפוא כמות עצומה של פריטים מגוונים בצורותיהם ובדימוייהם וראתה צורך להתחדש. מגוון זה ילך וייעלם משנות השבעים ואילך, כאשר המזכרות תהיינה יותר אחידות, והבית הישראלי יפנה לחפצים אחרים לשם קישוטו. האווירה בארץ לאחר מלחמת ששת-הימים משתנה, והזיקות לעיצוב הבינלאומי מתחזקות ואתן הדיאלוג עם מרכזי האמנות בעולם. אני מקווה, שחקר תעשיית המתכת על יזמיה, אומניה ומוצריה, המהווה פרק משמעותי בתולדות התרבות החזותית של ישראל, ישפוך אור על היבטים נוספים של החיים והתרבות בארץ.


מתוך: נורית כנען-קדר, אֶרֶץ חֵפֶץ – אומנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים למדינה, מאוסף ויקי בן-ציוני, בהוצאת מוזיאון ארץ-ישראל , תל-אביב ויד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ו.
צילומים: לאוניד פדרול-קביטקובסקי.
הספר מלווה תערוכה במוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, נובמבר 2005. התערוכה תוצג עד 15 באפריל 2006.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
3.ישר כח , העשיר את ידיעותי רבותgoolgol12/09/2008 20:52

תודה רבה

[הוסף תגובה]

2.יופי של כתבהיריב אגוזי21/08/2008 20:11

כתבה מעניינת מאד

בברכה
יריב אגוזי - י.ל. גורדון 17 ת"א

www.egozigallery.com

[הוסף תגובה]

1.ארץ חפץזאבי מנצר23/01/2006 20:23

תערוכה יפה ומענינת על ראשית תולדות האמנות בחומרים לא אצילים בא"י

[הוסף תגובה]