שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
כתבות נוספות

27 בדצמבר 2005הדפס
מורשתם התרבותית של מייסדי התיאטרון הישראלי

התיאטרון העברי והישראלי מהווה מרכיב חשוב בתרבות העברית החדשה, הארץ־ישראלית. מייסדי התיאטרון העברי וממשיכיו בשנות המדינה ניצבו בפני לא מעט קשיים ואתגרים. אמנם לרבים מחלוצי התיאטרון העברי, שחקנים ובמאים, שעלו לארץ, היה רקע מקצועי קודם, אולם בכל זאת, על רקע התנאים והנסיבות של הזמן והמקום, היה עליהם ליצור יש מאין: להקים ולמסד תיאטרונים שיוכלו לפעול באופן סדיר כגוף מקצועי, לעודד ולטפח קהל צופים, לגבש ולעצב שפת תיאטרון עברית מודרנית, ולהשלים מסורת של דרמטורגיה עברית. אמנם לרשותו של התיאטרון העברי עמד מבחר עשיר של מחזות מתורגמים, לרבות תרגומים מיידיש שהיוו חלק חשוב ומשמעותי ברפרטואר של התיאטרון, ומספר לא מבוטל של מחזות עבריים שנכתבו ופורסמו באיטליה במאות ה-16-19, אבל מחזות אלה עדיין לא יכלו לשמש תחליף לדרמה עברית, ארץ־ישראלית, מקורית.
בתקופת היישוב ובעיקר עם הקמת המדינה חל שינוי מהותי. קם דור חדש של שחקנים, במאים ומחזאים, שתרם תרומה רבה לעיצוב סגנון מקורי של תיאטרון עברי־ישראלי מבחינת שפת־דיבור, ההווי, הטיפוסים והרקע האקטואלי־רלוונטי: מלחמת העצמאות, גלי העלייה, מעברות, עיירות פיתוח, מפגש בין עדות ותרבויות.

בול "משה הלוי" מסדרת "תיאטרון - אישים", 2005, ישראל

משה הלוי (תרנ"ה-תשל"ה, 1895-1974)

במאי יוצר, מראשוני "הבימה" ברוסיה. חתן פרס ישראל. מייסד תיאטרון "אהל" (1925) ומנהלו עד 1950. הלוי פעל לעיצוב של סגנון בימוי ומשחק עברי, ארץ־ישראל, מקורי, המושפע הן מהפולקלור המזרחי, דוגמת המחזה המקראי שביים – "יעקב ורחל" (1928) שתורגם ועובד מרוסית, והן מהמקורות היהודיים והמסורתיים של סיפורי העיירה.
נוסף לכך הלוי ראה בתיאטרון שילוב ומפגש של אמנויות – ספרות, ציור, פיסול, מחול ומוזיקה – ויזם ברוח זאת אירועים ומפגשים שונים. הוא תרם תרומה חשובה לעיצוב תרבות ופולקלור ארץ־ישראליים בתחומים נוספים, כמנהל אמנותי של ה"עדלאידע" בפורים, וכעורך ובמאי של מסכתות שונות (מסכת "חג הטנא" 1933 ועוד). המחזות שביים מייצגים מבחר מגוון ועשיר של נושאים וז'אנרים: מחזות מקראיים והיסטוריים, מחזות ארץ־ישראליים, תרגומים מיידיש ומחזות קלאסיים (בעיקר שקספיר ומולייר).
לאחר פרישתו מה"אהל" הקים תיאטרון תנ"כי בירושלים (1960), אתגר שהיה תמיד חלום חייו, שהעלה הצגה אחת ("משה") ולא יסף. הוא אף ניסה להקים תיאטרון פרטי משלו, "תיאטרון משה הלוי" (1965), שהעלה כשמונה הצגות.
למרות שהלוי לא הצליח לממש את כל שאיפותיו, הרי שמבחינה היסטורית תרומתו לתרבות התיאטרון הארץ־ישראלית והישראלית היא ראשונה במעלה.

בול "יוסף מילוא" מסדרת "תיאטרון - אישים", 2005, ישראל

יוסף מילוא (תרע"ו-תשנ"ז, 1916-1997)

במאי, שחקן, חתן פרס ישראל. התחיל את פעילותו כשחקן בתיאטרון "המטאטא" וכאמן יוצר בתיאטרון הבובות של ד"ר פאול לוי. בשנת 1944 ייסד את התיאטרון הקאמרי ופעל כבמאי וכמנהלו האמנותי עד 1956. בשנים 1961-1967 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה. עם פרישתו מניהול תיאטרון חיפה המשיך לפעול כבמאי אורח בתיאטרונים שונים, קאמרי, חיפה ו"בימות".
תרומתו של מילוא לתיאטרון הישראלי באה לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים:
א. טיפוח תיאטרון מקצועי איכותי על כל מרכיביו: בימוי, משחק, תפאורה, מוזיקה וכו', מתוך רגישות ומודעות להישגים ולחידושים של תיאטרון בן־זמננו.
ב. העלאת מחזות ממיטב הדרמה הקלאסית והמודרנית, משקספיר ועד ברתולד ברכט, לורקה, פרידריך דירנמט ואחרים.
ג. טיפוח מחזאות עברית וישראלית מקורית.
עם הקמת המדינה התעורר הצורך לעיצוב סגנון תיאטרון עברי־ישראלי אותנטי, ומילוא השלים צורך זה בכך שהעלה וביים מחזות מאת סופרי דור הפלמ"ח (משה שמיר, נתן שחם ואחרים). הוא תרם תרומה חשובה לעיצוב סגנון משחק ודיבור "צברי" ישראלי אותנטי, וגם לטיפוח סגנון חדש של בימה זעירה – עת יזם את ההקמה של "רביעיית מועדון התיאטרון". לזכותו של מילוא כבמאי־מעבד גם ביצוע מחודש של דרמה עברית נשכחת, דוגמת עיבוד לתיאטרון של ספרות המקאמה העברית מימי־הביניים ("מחברות החשק", בשיתוף דן אלמגור) – ו"צחות בדיחותא דקידושין" ("תעלולי נישואין"), המחזה העברי הראשון (1550) מאת יהודה סומו.

בול "נסים אלוני" מסדרת "תיאטרון - אישים", 2005, ישראל

נסים אלוני (תרפ"ו-תשנ"ח, 1926-1998)

מחזאי במאי, מספר ומתרגם, חתן פרס ישראל ופרס ביאליק. המחזה הראשון פרי־עטו "אכזר מכל המלך" ("הבימה" 1953), מחזה מקראי על תקופת רחבעם וירבעם, תרם תרומה חשובה ומקורית למחזאות המקראית המודרנית. לאחר מכן חל מפנה בסגנון כתיבתו ובתכנים. אלוני עיצב סגנון כתיבה שונה, אישי־ייחודי, שנון ומבריק, תיאטרלי מאוד, שיש בו שילוב של שירה ופרוזה, דמיון ומציאות. מחזותיו – דוגמת "בגדי המלך", "נפוליון חי או מת", "הנסיכה האמריקאית", "דודה ליזה", "הכלה וצייד הפרפרים", "הצוענים של יפו" ועוד – מושפעים ממקורות שונים: פולקלור, מיתוס, אגדות וסיפורי־עם, פרוזה ושירה, לרבות זרמים, יוצרים ויצירות מתחום הדרמה בת־זמננו. מחזותיו של אלוני אינם "ישראליים" מבחינת הרלוונטיות המיידית אבל יש בהם, בעקיפין, גם השלכות להיסטוריה של היישוב ולמציאות האקטואלית.
בשנים 1963-1965 ניהול אלוני תיאטרון משלו ("תיאטרון העונות"), שבו העלה וביים מחזות מתורגמים ומחזות פרי־עטו. אלוני תרם תרומה חשובה גם לבימה הזעירה. בשנים 1967-1969 כתב וביים שתי תוכניות ללהקת "הגשש החיוור" ("סינמה גשש", "קנטטה לשווארמה"). כן תירגם למעלה משלושים מחזות, קלאסיים ומודרניים, ובהם "אותלו", ו"הנשים העליזות מווינדזור" מאת שקספיר, "החולה המדומה", "גם הוא באצילים" מאת מולייר ועוד. אלוני גם עיבד גירסה מעודכנת למחזה "צור וירושלים" מאת מתתיהו שוהם שהועלה בפסטיבל ישראל (1980).

בול "שייקה אופיר" מסדרת "תיאטרון - אישים", 2005, ישראל

שייקה אופיר (תרפ"ט-תשמ"ז, 1928-1987)

נולד בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין. במאי, שחקן תיאטרון וקולנוע. חתן פרס מאיר מרגלית, פרס אמ"י, "כינור דוד", ו"גלובוס הזהב". עיצב וטיפח בכמה מהסרטים שבהם השתתף (כמו "השוטר אזולאי", "השועל בלול התרנגולות"), ובעיקר בהופעות יחיד שלו במערכונים שונים, סגנון מיוחד ומקורי, שבו הציג "טיפוסים", המייצגים מקום, תרבות, זהות חברתית או עדתית, שפה, ז'סטות וסגנון דיבור, לא כפארודיה "מצחיקה" לשם בידור, אלא כגילוי אותנטי, שורשי ובלתי־אמצעי, שהפך לנכס־צאן־ברזל של ההומור הישראלי.
אופיר החל את הקריירה הבימתית שלו כחבר להקת ה"צ'יזבטרון". לאחר מכן נסע לפאריז כדי ללמוד פנטומימה אצל טובי המורים, והיה הפנטומימאי המקצועי הראשון, שהיקנה לפנטומימה את מקומה הראוי בתרבות התיאטרון הישראלית. ב-1954 ייסד להקת פנטומימה ליד תיאטרון הקאמרי, והעלה שתי תוכניות ("פנטומימה" ו"מסכות"). ב-1980 העלה תוכנית נוספת "חגיגת פנטומימה" (בית לסין). שי אופיר היה שחקן רב־גוני והפיע גם כשחקן בתיאטרון, במופעי בידור, קומדיות, סאטירות, מחזות הווי, מחזות זמר וכן במחזות קלאסיים ומודרניים, ב"קאמרי", "הבימה", "אהל", "בית לסין", תיאטרון גודיק, תיאטרון "החמאם" ועוד. אופיר כתב וביים גם כמה מהתוכניות הראשונות של "הגשש החיוור" ותרם תרומה חשובה לעיצוב הסגנון המיוחד של הלהקה.

פרופ' בן־עמי פיינגולד

תיאור הבולים

בשבליי הבולים נראים תצלומים של סצנות, שהאישים קשורים בהן:
בול משה הלוי – "יעקב ורחל"
בול יוסף מילוא – "הוא הלך בשדות"
בול נסים אלוני – "הצוענים של יפו"
בול שייקה אופיר – "על מסיכות ואנשים – חגיגת פנטומימה", השוטר אזולאי"

תודתנו למרכז הישראלי לתעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת תל־אביב. איור הדיוקן של שייקה אופיר מבוסס על תצלום של אסף שילה, ישראל סאן בע"מ.

עיצוב: משה פרג
ערכים נקובים: 2.20 ש"ח, 6.20 ש"ח
ממדי הבולים: 30.8 מ"מ על 40 מ"מ
תאריך הנפקה: 27/12/2005 כ"ו בכסלו התשס"ו

מקור: רשות הדואר

תגובות