שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
"הדפסתי את הבולים הראשונים של מדינת ישראל"

ר. אהרונסון, מנהל דפוס "הארץ" בתל אביב (1948)

מכונת הדפוס, ביקורת ראשונית של בולי דאר עברי

האנשים אשר על המלאכה - מכונת הדפוס,
ביקורת ראשונית של בולי דאר עברי

מוזר הדבר באיזו מידה של חיות נזכר אדם בפרטים הקטנים של אותם ימים קדחתניים ומלאי מעש שקדמו להקמת מדינת ישראל. כמו לכל אזרחיה היהודים של ממשלת המנדט הבריטי, אחרי ה-29 בנובמבר 1947 והחלטת החלוקה, גם לי הייתה מטלה לבצע. כפי שנתגלגלו העניינים, שימשתי בתפקיד שהרבה בולאים היו משלמים הון רק בכדי להיות עדים למעמד, מכיוון שאני שימשתי "כמיילדת" בלידתם של הבולים הראשונים של מדינת ישראל.

כחמישה שבועות לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, יצרה הסוכנות היהודית קשר עם מר אידלסון (לימים מר אילון) דפס ותיק ומוציא לאור, ונשאלה חוות דעתו בקשר להנפקת בולים למדינה שבדרך.
מר אידלסון יצר עמדי קשר ובדק בחשאיות האם דפוס "עתון הארץ" מסוגל ליטול על עצמו את העניין. הוא הדגיש שסודיות מוחלטת הכרחית, היות וכל הפעילות אפילו של הכנת הבולים אינה חוקית כל עוד לא פינו הבריטים את הארץ, וגילוי העניין יכול לגרום לתהודה פוליטית שלילית. אי לכך הכנת הבולים והדפסתם חייבת להתבצע בסודיות מוחלטת. אף לא לאחד, פרט לבודדים שיעסקו בפרוייקט, תינתן האפשרות לדעת על המבצע. מר אידלסון ביקש לדעת את המחיר הכרוך בהדפסתם של מיליון בולים ומה המחיר בעבור כמויות עתידיות נוספות.
שקלתי את העניין מן ההיבט המקצועי הכרוך בו, ותשובתי היתה שהמפעל שלנו מסוגל כמובן לבצע את ההזמנה. אנו הדפסנו יותר מסדרה אחת של תוויות בעבור "הקרן הקיימת לישראל", אשר צירוף מקרים מוזר גרם לחלקן של סדרות אלה לשמש כבולי דואר בזמן תקופת המעבר. ובאשר לבעיית הסודיות, זו היתה בעיה נפרדת. כפי שכבר ציינתי יהיה הדבר בלתי אפשרי לשמו את העניין תחת מעטה סודיות במפעל הדפסה גדול ועתיר אנשים כמו "הארץ", במיוחד כאשר כמות כה גדולה של עיתונאים מרחרחת מסביב.
או אז נשאלתי האם "הארץ" יהיה מוכן להציב מכונות הדפסה אי שם ברחבי הארץ, היכן שסודיות מוחלטת תהיה מובטחת והיכן שבולים יכולים להיות מודפסים ללא ידיעת הציבור. פניתי בעניין זה למר גרשום שוקן ולמר מיכה שוקן, אשר ענו בחיוב ללא היסוסים.
יעצתי למר אידלסון לרכוש את הנייר הדרוש מייד, מפני שהמלאים הולכים ומדלדלים מיום ליום, והיבוא נפסק כמעט לחלוטין, ובבוא הזמן כאשר נתחיל להדפיס, ייתכן שיהיה בלתי אפשרי להשיג ניר מתאים עם דבק. זמן מה עבר עד שהרשויות קיבלו את ההחלטה הסופית בנושא יצורם של הבולים למדינה שבדרך. כאשר לבסוף הגיעה ההזמנה, רכשתי כל סוג נייר מתאים שיכולתי להניח את ידיי עליו שהיה בידי סוחרים מקומיים. זה כמובן היה המירב שיכולתי לעשות. קשרי הדואר עם העולם החיצון נותקו, ואפילו אם היו קיימים לא היה הדבר בר ביצוע להזמין נייר עם סימני מים מחו"ל בגלל זמני האספקה. בינתיים אנו מתקרבים בצעדי ענק אל תאריך המטרה 15 במאי 1948, היום שבו ינטשו הבריטים את המנדט על הארץ.
בחיפושיי מצאתי כמות קטנה של נייר צבעוני מאיכות גבוהה, צבע קרם בהיר וכחלחל, אשר לנוכח נדירותם יועדו לערכים הגבוהים של הבולים, אשר מהם יודפסו כמויות קטנות יותר. הנייר הלבן אשר נרכש ממקורות שונים כלל גוונים שונים ועוביים שונים של נייר, אשר בעתיד יהפכו לעונג (או יאוש) של חוקרי "דואר עברי". ספק אני, אם הדבר ינחם אותם לדעת שכוונתנו היו תמימות לחלוטין, ופשוט נבצר מאיתנו לרכוש כמויות מספיקות של נייר מאיכות אחת ומיצרן בודד.
בכדי לא להכביר במילים, לילה אחד, בחסות החשיכה, מכונת דפוס קטנה הועברה לשרונה, המושבה הגרמנית לשעבר שליד תל אביב, אשר נכבשה ע"י כוחות "ההגנה" לאחר פינויה ע"י המשטרה הבריטית. הציוד מוקם בבית גרמני נטוש אשר היה שייך בעבר לדפס. על הרצפה היו עדיין מפוזרים עלוני הסברה גרמניים ותמונות. היה זה בניין דו קומתי אשר בקומתו התחתונה היה אולם רחב ושניים-שלושה חדרים קטנים סמוכים (באותו מבנה בכניסה ל"קריה" שכנו לאחר מכן משרדי המדפיס הממשלתי).
מכונת ההדפסה הותקנה באולם של כ-60-70 מ"ר והכל היה מוכן, אבל עדיין חיכינו לגלופות ההדפסה אשר אי אפשר היה לייצרן היות והרשויות האחראיות טרם קבעו את הכיתוב על הבולים כיוון ששם המדינה, שהיה נושא לויכוחים קשים, טרם נקבע. פתרון הבעיה הגיע עם רעיון מבריק של מישהו, "דואר עברי", ואז ניתן אור ירוק ליצרני הגלופות.
השאלה הבאה שעלתה על הפרק היתה בעיית הניקוב. המסרקים של מכונות הניקוב הפרימיטיביות בדרך כלל נשחקו מהר ולעיתים תוך כדי עבודה, אך הניקוב של הבולים היה חייב להיות אחיד ונקי. המכונה שהיתה ברשותנו לא התאימה למשימה, אך למזלנו, גילינו והבאנו לשרונה מכונת ניקוב קטנה ופרמיטיבית אשר תופעלה ע"י דוושות רגל, אך התאימה לעבודה, אף כי מישהו העיר שסוג הניקוב אינו תואם את התקנים הבין לאומיים.
הדפסת ניסיון של עטיפות סיגריות "ברודוואי" לצורך קביעת הצבע של בולי הדאר עברי

הדפסת ניסיון של עטיפות סיגריות "ברודוואי" לצורך קביעת הצבע של בולי הדאר עברי

לאחר שסוכמה שאלת הצבעים, הדפסות ניסיון בוצעו בדפוס "הארץ". במטרה למנוע שאלות סרק אקראיות נתקבלה החלטה לבצע את הדפסות הניסיון לבצעים כניסיונות צבע של עטיפות לסיגריות "ברודוואי" בצורה הכי פחות נראית לעין. אסטרטגיה זו נחלה הצלחה ומנעה הדלפות.
כמובן, אף אחד בדפוס "הארץ" פרט למעגל קטן של יודעי דבר, ניחש את המשמעות האמיתית של הדפסות ניסיון אלה. צחוק הגורל הוא שבאותו זמן הודפסה בדפוס "הארץ" חוברת בת 340 עמודים של "מדריך שרותי הדואר בפלסטינה" ההוצאה של 15 באפריך 1948 אשר ממנה הודפסו 1,500 עותקים אשר הוזמנו בינואר 1948 ע"י המנהל הכללי של דואר המנדט בירושלים. גורלו של כרך זה היה אמור להפוך למיושן וחסר ערך עוד לפני פרסומו. במועד שבו אמור היה להופיע - מערכת הדואר המנדטורית כבר לא פעלה. עף על פי כן מנהל הדואר הכללי הראה ללא הפוגה, התעניינות בקצב התקדמות הספר והיה מדווח ע"י הטלפון. עדיין זכורות לי השיחות הרבות שניהלנו בנושא "המדריך". שיחות טלפון אלו היו תחת האזנה של הערבים ולעתים גם נותקו על ידם למשך שעות, אפילו כאשר הקו היה סביר ונקי עדיין ניתן היה לשמוע את חילופי האש מסביב לבית הדואר המרכזי בירושלים בבהירות גדולה יותר מאשר את קולו של מנהל הדואר. הדפסות לצורך הגהה נשלחו לירושלים דרך הדואר בתל אביב אשר העבירן ברכב לשדה התעופה לוד ומשם בדרך האוויר לירושלים. הספרים נמסרו לתעודתם ב-13 או 14 באפריל 1948 אל בית הדואר הראשי והחשבון בעבורם שולם במועדו ע"י מנהל הדואר אשר אפילו טרח ושלח לנו מכתב תודה על העבודה הנהדרת שעשינו בהדפסת ספר אשר כמובן מעולם לא הופץ לציבור הרחב.
אך בואו נעזוב את הבריטים ונחזור לבעייתנו אנו. כאשר נוכחנו לדעת שבעזרת מכונת הניקוב היחידה שעמדה לרשותנו אין באפשרותנו לעמוד בלוח הזמנים, הורה לנו מר אידלסון לבצע ניקוב "דקור" בחלק מהגיליונות של הערכים הנמוכים 3, 5 ו-10, אף כי בולאי שהיה קשור לפרויקט מחה נמרצות וטען כי הדבר יגרום נזק גדול למוניטין של הבולים שלנו. מאוחר יותא מכונת ניקוב נוספת אותרה והובאה לשרונה. ההנחיות לעובדים היו להשתמש בכוון אחד במכונה שלנו (11) ובכוון השני במכונה החדשה (10). וכך יצרנו ללא משים את הניקוב הנדיר 10:11 בלי לדעת את התוצאות למעשה זה. כנראה שבמקרה בודד שלא הבחנו בו בזמנו, מכונת הניקוב החדשה שימשה לניקוב שני הכוונים, חוסר תשומת לב זו גרמה להופעת הניקוב המאוד נדיר של 10x10.
מעטפת יום ראשון של בולי דאר עברי

מעטפת יום ראשון של בולי דאר עברי

גם שתי מכונות ניקוב אלה לא היו מספיקות, אי לכך גילה מר אידלסון בחיפושיו אחרי מכונת ניקוב נוספת כרכית ספרים בתל אביב שבבעלותה היתה מכונת ניקוב. אנו בזמנו האמנו שמידת הניקוב במכונה זו זהה למכונה שבידנו, כלומר 11, אך אספן בולים דקדקן גילה שמידת הניקוב של אותה מכונה היא רק 10 ו-3/4.
כורך הספרים ומכונת הניקוב שלו הובאו במהירות לשרונה במטרה לשפר את קצב העבודה, אך לאחר יום יומיים שוחררו הכורך ומכונת הניקוב כתוצאה מביצועים לא מספיקים, דבר שהשאיר אותנו עם ניקוב נדיר של 10 ו-3/4 אשר ניתן למוצאו רק על בולי 15 מיל. מספר מיליוני בולים הודפסו לפני 14 במאי, ולאחר מכן הועברה מכונת דפוס אוטומטית לשרונה בכדי לטפל בהדפסת החירום. מעטפות יום ראשון הודפסו בדפוס "הארץ" ימים ספורים לפני יום ההופעה כאשר חלק ממסך הסודיות שאפף את הדפסת הבולים הורם חלקית.
ביום ראשון ה-16 למאי, למרות התקפות האוויר של המצרים, נוצרו בבתי הדואר בכל הארץ תורים ארוכים של אזרחים הלהוטים לרכוש את ההוצאה הראשונה של המדינה שזה עתה נולדה.


פורסם לראשונה ב"הולילנד פילטליסט", גיליון מס' 2, דצמבר 1954.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
2.תודה! כתבה מאלפתמירין19/05/2008 17:53

כל הכבוד!

[הוסף תגובה]

1.כתבה נפלאה !מ מ18/03/2007 14:21

יישר כח .

משה

[הוסף תגובה]