צורה לספרים

"בניגוד לתפיסה המקובלת, לא תמיד יהיה עיצובם של ספרים בתבנית ריבועית. בתערוכה זו מוצג, זו הפעם הראשונה בישראל, אוסף מדהים של ספרים בעלי צורות שונות ומשונות: ספרים עגולים, משולשים, ספרים בצורת בני אדם, בעלי-חיים, ספרים בצורת חפצים, כלי רכב, בתים, מאכלים, ספרים להרכבה וספרים בהם משולבים צעצועים. מוצאם של ספרים ייחודיים אלה באיטליה, אנגליה, ארה"ב, צרפת, גרמניה, רוסיה וישראל – כולם מאוספו הפרטי של רפאל גרינצויג, המעניק לכולנו את הזכות להנות מאוספיו הנדירים זו הפעם הרביעית" – אורנה פיכמן, אוצרת התערוכה "צורה לספרים" בגלריה העירונית בבית "יד לבנים" רעננה.

רפאל גרינצויג

Judith Dupre, Bridges Black-Dog & Leventhal, 1997

הנרי פטרוסקי בספרו המקסים "הספרים על מדף הספרים" (Henry Petroski "The Book On The Book Shelf", Knopf 1999) מצביע על הקושי במציאת סידור הולם לספרים אותם הוא מכנה ספרים בעלי צורה לא-רגילה, או – ספרים בעלי פורמט לא סטנדרטי. כמו למשל הספרים של ג'ודית דופרה – "גשרים" ו"גורדי שחקים" אשר למרות חריגותם מה"נורמה המקובלת" הם בעלי מבנה קונבנציונאלי של ספר, דהיינו: יש להם 4 צלעות ו-4 זויות ישרות. בעיני, אגב, הם לא ייחשבו חריגים, אולי לכל היותר למשונים, כי שמם ותוכנם אכן הולמים היטב את צורתם: האחד גבוה וצר כמגדל והשני נמוך ורחב כגשר מסיבי... אם הנרי פטרוסקי כבר הצביע על הקושי בסידור ספרים חריגים בצורתם על המדף, תוכלו בוודאי להבין את הקושי היום יומי בו אני נתקל כאספן בסידורם של אלה על מדפי ספרייתי הפרטית... לספרים בתערוכה המתועדים בקטלוג זה צורה שניתן לכנותה: אקסצנטרית, דהיינו: משונה, חריגה, מוזרה, יוצרת דופן.

צייר אנונימי - ספר שעות בצורת לב, מאה 15

מאז שיש ספרים בעלי צורה רגילה לתקופתם, יש ספרים להם צורה יוצאת דופן או כזו שחרגה ממסגרות הקודקס והמגילה הנפוצים. ספרים אלה שלא נראו כלל כספרים הצליחו למשוך בצורתם את תשומת ליבו של המתבונן.
צורתו של הספר התפתחה במרוצת השנים עם האלפבית בהתאם לחומרים הזמינים לכתיבה בתרבות החומרית בה התפתח: כך תמצא את מגילות הפאפירוס (שלימים העניקו את השם הלועזי לנייר), את לוחות החימר ויריעות הקלף והגוויל (שהוכנו מעורות בעלי חיים) – כולם היו נפוצים וידועים בתרבויות השונות. עם זאת, מן הראוי להזכיר "תופעות" אחרות שהופיעו לצידם, כמו למשל את מגילת הנחושת מקומראן, את לוחות הזהב הכתובים מפרס ומהמזרח הרחוק, את לוחות העץ הכתובים מאיי הפסחא, את יריעות הבד מצמח האגבה של בני המאיה והאצטקים, את החוטים והקשרים שיצרו את הקיפו של בני האינקה וכמובן את החרסים היהודיים הקדומים שעליהם הופיעו כתבים (אוסטרקונים).
עד המצאת הנייר לסוגיו ואחריה המצאת הדפוס, אשר הוזילו מאוד את מחיר הספרים ובד בבד הגדילו את תפוצתם, היו הספרים המקובלים באירופה בצורת מגילה או קודקס. המצאת הנייר והדפוס עיצבו את פורמט הספר כפי שהוא מקובל עד היום כיישום תעשייתי נוח לשימוש. עם זאת, יש לזכור שבמקביל לייצור ספרים רגילים עוצבו לאורך התקופות ספרים בעלי צורה חריגה ו/או פורמט שונה: כמו למשל ספרי הקוראן בצורת אוקטגון, ספרי שעות בצורת לב ועוד.
דוגמא מוקדמת לכך מצויירת בציור המצוי באוסף הגלריה הלאומית של לונדון. בציור מתואר איש צעיר בן המאה ה-15 אוחז בידו ספר שעות (ספר תפילה) שצורתו לב. ליד ספר השעות מצוייר ספר מיניאטורי בעל צורה רגילה.

ספר הוא ספר כאשר הוא נקרא ספר...

You know you'r over 50, Ivory Tower, 1989

בבואנו להגדיר את המושג "ספר" ניתקל במכשולים רבים או באי הסכמות: ברור שספר ייקרא ספר אם תמצא בו טקסט. חילוקי דעות לא תתעוררנה גם אם ניתקל בספר שיכיל רק סיפור בציורים או בספר מיניאטורי, אך האם גם מיקרופיש המכיל בתוכו אנציקלופדיה שלמה ייחשב לספר? ומה תהיה הגדרתו של דף עם טקסט שלם הכתוב באותיות זעירות (מיקרוגרפיה)? באוספי הפרטי מצוייה מיקרוגרפייה מודפסת של כל חמישה חומשי תורה...
ספר המודפס על חפיסת קלפים, או על גליל נייר טואלט. האם במצב אחד ייחשבו לספר ובאחר לא? אם כן, מה הופך את החפץ לספר – התוכן (הטקסט) או הכלי?

כהמשך לאותן התהיות מתי הופך אובייקט לספר עולה השאלה מה תוכל להיות הגדרתו של טקסט לסיפור "סינדרלה" שהודפס על שמלת משי הניתנת ללבישה ומאוחסנת בתוך כדור עשוי עיסת נייר מעשה האמן הצ´כי יאן סובודה? או ליוזמה מסחרית שהדפיסה את סיפור "אליס בארץ הפלאות" במלואו על חולצת טריקו? או ללוחות שנה שהפכו לאנתולוגיות של שירים בהוצאת "אמנות לעם", או לאסופת שירים המודפסים על גלויות ועוד ווריאציות כדוגמת: סיפורה של ביאטריקס פוטר המודפס על סידרת בולים המסודרים באוגדן – בהוצאת הדואר הבריטי המלכותי משנת 1993, סדרות של סימניות המכילות ברצף סידורן את כל עלילת הספר "הקוסם בארץ עוץ" וכן דוגמאות נוספות של סיפורי, אגדות , משלים ומתכוני בישול שהודפסו על גבי כרטיסי סיגריות, כרטיסי שוקולד וסימניות שעליהן הופיעו תפילות, ברכות, שירים ועוד. דבר אחד ברור: ספר הוא אובייקט פיזי וככזה יש לו צורה... ספר הוא ספר כאשר נקרא לאובייקט בשם ספר!

Aladdin Scraps G.b. c.1850 Wizard & Geni, Jewles & Empror

ההתחלה

המאה ה-19 ובעיקר התקופה הויקטוריאנית התאפיינה בשלל תגליות, חידושים, המצאות ושכלולים, ביניהם המצאת הליתוגרפיה. המצאה זו, יחד עם שכלולים אחרים איפשרה לראשונה הדפסות בצבע (עד אז תמונות הצבע בספרים נצבעו ביד או בסטנסיל). תחילה היו הדפסות חדשות אלה יקרות מאוד, כיון שלצורך ביצוען השתמשו בלוחות רבים – לוח לכל צבע וגוון. בנוסף, היה נוהג למרוח על ההדפסות מספר רב של שכבות לכה, אותן ניתן לחוש במישוש. עד היום אנו נפעמים למראה איכויות הביצוע של הדפסות אלה.
מנהג נפוץ ומקובל באותה התקופה במשפחות אמידות, להן היה זמן פנוי בשפע, היה הכנת מגזרות נייר כסילואטות וכ"פרסים" שנעשו כמלאכת יד ביתית, לשם שעשוע ותחביב. את המגזרות לקחו מתמונות, הדפסים וקריקטורות קיימות, שהודפסו בטכניקת חיתוכי עץ או פיתוחי פלדה מעיתונים, מגזינים, כתבי עת ועלונים, אותם גזרו, צבעו והדביקו באלבומים, ספרי זכרונות ויומנים.
דוגמא מרהיבה ומפוארת לסוג זה של תחביב תרבותי שחלף מן העולם נמצאת בספר ה"פרסים" הגדול שהכין הסופר הנס כריסטיאן אנדרסן עבור נכדת ידידו ופטרונו.
ההדפסים המוכנים התעשייתיים כבשו את הלבבות ודחקו את מלאכת הכפיים הביתית. סוף סוף ניתן היה לרכוש תמונות בצבע. כל המדפיסים והמו"לים הגדולים של התקופה בגרמניה ובאנגליה כמו: רפאל טוק, ארנסט ניסטר, שרייבר, דין, דארקטו, דיוטון ואחרים, עסקו במרץ בייצורם ובשיווקם. התחרות העזה ביניהם יצרה באופן טבעי איכויות וחידושים שהגדילו את תפוצתם.
ה"פרסים" היו ענף נכבד נפוץ ופופולארי ביותר בהדפסי הצבע. ביצועם התאפשר כתוצאה מהמצאת הגיליוטינות לחיתוכי הנייר. את הפרסים מכרו כבודדים או בגליונות והם סודרו ברצף המספר סיפור, או מתאר סצנות מסיפור ידוע, כאשר בין פרס אחד למשנהו הבדילו פיסות נייר קטנות. יש והפרסים הופעו עם טקסט קצרצר, ויש שהופיעו בלעדיו. לפעמים הטקסט הוטבע על גבי התמונה.

ספרי ילדים

Little Bo-Peep and Her Friends

בין שאר הרעיונות שתרמו ליצירת ספרי ילדים במאה ה-19 ניתן למנות מספר תופעות: אחת מהן בובות הנייר (Paper Dolls) אשר אליהן צורפו מלבושים ואביזרים לקישוט והחלפה. תחילה גם הבובות נמכרו כיחידות בגיליונות בודדים שנועדו לגזירה ביד אך לאחר זמן מה הן נמכרו כאסופות של בובות ואביזרים לשם ריבוי אפשרויות המשחק. אסופות אלה היו בעצם חוברות או ספרים שנועדו לפירוק. תופעה אחרת נוצרה עם אפנת תיאטרון המשחק הביתיים והיה נפוץ מאוד כשעשוע ביתי לכל המשפחה. תיאטרון נייר זה נמכר כספר גיליונות שנועדו לגזירה והרכבה. ספרי הילדים הראשונים היו דקים מאוד, דקיקים או קטנים – Chap Books פשוטים עם מעט חיתוכי עץ בשחור-לבן. הספרים שהודפסו בצבע משום מה נקראו Toy Books.
בספרם של אלן והוברשטאט (The History of Printed Scraps, 1983) מוצגים "פרסים" מתוצרת רפאל טוק, המזכירים בגודלם, עיצובם וצבעיהם המרהיבים את סדרת הספרים המוצגת בתערוכה.

Say Cheese!, David Pelham, 1998

החל מהמאה ה-19 היו מוכרי ספרים שמצאו דרך למשוך את קהל הצרכנים הצעיר – ע"י צירוף מתנה לספר. הטריק הפירסומי עבד ועובד גם בימינו ועבר לתחומים אחרים. ברבות הימים שילוב זה הפך לספרים בהם הצעצוע או האביזר הוא חלק אינטגרלי של הספר. כך נמצא ספרים עם ראש בובה, ציפור או בעל חיים היוצא מתוך גוף הספר המצויר או גזור בצורת בובה או חיה.

במקביל להתפתחותם של הספרים המעוצבים לילדים, החלו להופיע ספרים דומים גם עבור מבוגרים. כבר בתחילת ייצורם הם נחלקו לקבוצות משנה: ספרים לאספנים בלבד, ספרים מיניאטוריים, ספרים במהדורות מוגבלות וספרי אמן משוקעים. כולם היו יקרים ולא נועדו לקהל הרחב. במגמה לא לזנוח את החלק הארי של ציבור הקוראים יצאו לאור ספרים במהדורות מסחריות שנמכרו במחירים עממיים לפלחי קוראים מסויימים כמו למשל: ספר תפילות שבכריכתו קבוע מצפן המראה מכל מקום את כיוון ירושלים מכה או רומא... ספרים לבעלי חוש הומור מקאברי בצורת מצבות או ארונות קבורה, ספרים שצורתם גלילי נייר טואלט או קלפים שהוזכרו קודם.

הגדות של פסח, הוצאת א.ג.נ. רעננה, צייר מיכאל לב

בתערוכה ברעננה ספרים בעלי צורות גיאומטריות, ספרים הנפתחים בצורות שונות,ספרים בצורת מבנים, ספרים בצורת מאכלים ומשקאות, ספרים המפיקים צלילים מוסיקליים, או כאלה במעוצבים בצורת חפצים ואביזרים לשימוש ביתי. ספרים בצורת כלי תחבורה, בעלי-חיים, ספרי אגדות ומעשיות המבטאים בעיצובם סצנה מתוך האגדה, ספרי צורה מקאבריים, ספרי חיות משולבים בצעצועים, וגם ספרי אמן וספרי אמן מיניאטוריים. ספרי "צורה" עבריים, וגם יודאיקה. בתערוכה זו מבחר גדול של דוגמאות מספרייתו של רפאל גרינצויג.

אוצרת ומנהלת מח' הגלריות: אורנה פיכמן
בית "יד לבנים"
רח' אחוזה 147, רעננה
טל. 09-7610564
04.03.06 – 22.04.06

פורסם לראשונה באתר טקסטורה.