שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
מטמון הזהב של הטמפלרים

מי מאיתנו לא קרא בילדותו את הספר "אי המטמון"? למי לא היה חלום ילדות למצוא מטמון כזה? גם לארכיטקט דני גולדמן היה חלום ילדות – למצוא אוצר גנוז. זהו סיפור שמעורבים בו שני ארכיטקטים וזהב גרמני שהוחבא במרתף המטכ"ל הישראלי. כאן יסופר כיצד מצא הארכיטקט דני גולדמן את המטמון הסודי של הארכיטקט הטמפלרי הוגו ונאגל.

אורי אגוזי

הוגו וידידו הקרוב פריץ שטלר לומדים אדריכלות בגרמניה

הוגו וידידו הקרוב פריץ שטלר לומדים אדריכלות בגרמניה. מקור: אוסף ארכיון בלייך, מלבורן

זהו סיפור מרתק על אוצר שהוחזר לבעליו לאחר 63 שנים. הארכיטקט הטמפלרי, הוגו ונאגל (Wennagel) בן ה-99 ממלבורן אוסטרליה, גורש מהארץ ב-1941. לפני הגירוש הוא הטמין מטבעות זהב בקיר מרתף ביתו במושבה הגרמנית שרונה, היום הקריה בתל-אביב. לאחר 63 שנים מצא את המטמון הארכיטקט דני גולדמן, בן קריית-אונו, והחזיר אותו לבעליו. דני גולדמן כתב את עבודת הדוקטורט שלו, באוניברסיטת סינסינטי האמריקאית, על הארכיטקטורה הטמפלרית. לשני הארכיטקטים היה נושא משותף לשיחה ובעזרת התקשורת האלקטרונית בת זמננו נחשף לבסוף המטמון.

בגרמניה ובאוסטרליה יושבים טמפלרים קשישים, "צברים" שנולדו בארץ ישראל, ותוך כדי שתיית בירה הם מעלים זיכרונות על רובי הציד ועל מטבעות הזהב שהם הטמינו במרתפי הבתים בשרונה, ובמושבות הגרמניות האחרות, לפני שגורשו מהארץ ע"י השלטונות הבריטים.
הוגו ונאגל, "צבר" שנולד בפלשתינה א"י, קיבל את מטבעות הזהב מאביו ימים אחדים לפני שאביו ואימו עזבו את פלשתינה א"י לטובת טיפול רפואי בגרמניה. אביו, ג'וזף מרטין ונאגל, אשר נמנה על הדור השני של הטמפלרים בארץ, קיבל את מטבעות הזהב מלורנס איש ערב תמורת עתיקות. את העתיקות קיבל ג'וזף ונגאל מהפועלים הערבים שלו שהעסיק בבנייה, תחילה ביפו ואח"כ בשרונה. לורנס היה ארכיאולוג בהשכלתו ורכש עתיקות מתושבי הארץ, הוא היה גם קצין חבלה מצטיין שעסק בחבלה בתוואי הרכבת החיג'אזית – שג'וזף ונאגל הועסק בבנייתה ע"י העות'מאנים. אירוני הוא שהשניים התיידדו. כסף בריטי החליף שם ידיים בעבור עתיקות שהביאו פועליו הערביים של ונאגל.

צילום חשאי שעשו הוונאגלים של ביתם בזמן מלחמת העולם השניה. על גג הבנין עמדת משטרה בריטית. הבנין נבנה בשנת 1934

צילום חשאי שלקחו הוונאגלים של ביתם בזמן מלחמת העולם השניה. על גג הבניין עמדת משטרה בריטית. הבניין נבנה בשנת 1934. מקור: אוסף ארכיון בלייך, מלבורן

היכן החביאו הטמפלרים את אוצר מטבעות הזהב?

במקום בו עומד היום "מחנה מטכ"ל" על-שם יצחק רבין שכנה בעבר אחת השכונות הפסטורליות והאירופיות של ארץ-ישראל. בשנת 1875 ביקר בה יואל משה סולומון וכתב: "המראה הנעים הזה גורם ללב האיש הישראלי שמחה ויגון גם יחד. לבבו ישמח בראותו כי ארצו הקדושה מוכשרת להיהפך כגן אלוהים".
שני הרחובות הראשיים של הקריה, שתי וערב, הם רחוב קפלן ורחוב דוד אלעזר. במושבה הטמפלרית שרונה רחוב קפלן היה רחוב הים. רחוב דוד אלעזר נקרא רחוב כריסטוף הופמן. דרך בגין נקראה דרך שכם.
משפחת ונאגל, בעלת המטמון, התגוררה בצומת אסטרטגית: דרך בגין פינת רחוב עין דור. הבית עומד מול מגדלי עזריאלי וכרישי הנדל"ן לוטשים אליו את עיניהם, הזהב שהתגלה בבניין הוא כסף קטן בהשוואה לשוויו של הבית.

בשנת 2002 נפגש הארכיטקט דני גולדמן עם ידידי משפחת ונאגל בעיר שטוטגרט בגרמניה והם סיפרו לו על המטמון. ג'וזף מרטין ונאגל העביר את המטמון לבנו, הוגו ונאגל, "צבר" בן הדור השלישי. היום, בשנת 2006, הוא בן 99 וצלול לגמרי. הוגו ונאגל, הבעלים של המטמון, נולד במושבה הטמפלרית שרונה, בשנת 1907, שנתיים לפני יסוד תל-אביב. בשנת 1929 הוא יצא לגרמניה ללמוד ארכיטקטורה. הוא היה עד לעליית הנאצים בגרמניה, התרחק מהרעיונות שלהם והעדיף לחזור לארץ ב-1933, כאשר היטלר עלה לשלטון. הוא תכנן את הבית ובנה אותו בשנת 1934 בסגנון הבינלאומי. הוא בנה בתים רבים במושבות של הטמפלרים.
הוא לא היה אף פעם נאצי וגם אביו, ג'וזף ונאגל, לא היה חבר במפלגה הנאצית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכו הטמפלרים, ששמרו על האזרחות הגרמנית שלהם, לאזרחי מדינת אויב, כהגדרת השלטון הבריטי בארץ. במלחמת העולם השנייה, כאשר הבריטים הפכו את שרונה למחנה מעצר נכלא הוגו במושבה עם אשתו כריסטיאנה ובנו פיטר שזה עתה נולד.

הגירוש מהארץ

ב-1941 קיבלה משפחת ונאגל את הודעת הגירוש כרעם ביום בהיר. הבריטים שמרו בסודיות את מבצע הגירוש כדי למנוע מנאמני הנאצים לבצע פעולות חתרניות. כאשר גורשו חלק מהמתיישבים הטמפלרים מארץ ישראל, ב-1941, הותר להם לקחת 40 ק"ג לכל אחד, ללא חפצי ערך. הטמפלרים החביאו לא רק מטמוני זהב אלא גם נשק. בשעות הספורות שעמדו לרשותם להתארגנות הוא החליט להטמין את מטבעות הזהב שברשותו. אמר ועשה. הם גורשו לאוסטרליה על סיפונה של האונייה "קווין אליזבט", שהייתה לפני המלחמה אוניית פאר. בתקופת מלחמת העולם השנייה היא הפכה מאניית פאר לאונייה להסעת חיילים. ביום הפלישה לחופי צרפת, ב-6.6.1944 היא הובילה חיילים בריטים לחופי נורמנדיה.

באוסטרליה התגוררה המשפחה, ביחד עם מגורשים טמפלרים אחרים, במחנה מעצר טאטורה (Tatura), במדבר של אוסטרליה, במשך 5 שנים. לדבריהם, הם חיו שם בתנאים קשים. אך בל נשכח שאלה הן השנים בהם חיו יהודי אירופה בגטאות ובמחנות ההשמדה. שם נולדו להם שתי בנות, היידי וטרודי. טרודי הוזמנה ע"י דני גולדמן יחד עם אחיה הצעיר האנס לישראל בעת חשיפת האוצר בכדי להעביר את המטבעות לאבי המשפחה, הוגו ונאגל באוסטרליה.
לאחר המלחמה שוחררו העצירים הטמפלרים מטאטורה ועברו, כל אחד ואחד בנפרד, ועדת חקירה. הנאצים שבהם סולקו לגרמניה, ומי שלא היה חבר המפלגה הנאצית, קיבל בשנת 1948 אזרחות אוסטרלית. האוסטרלים לא הכירו בתעודות של הוגו כארכיטקט והוא ניהל חווה ומחלבה ליד העיר המילטון, שם נולד בן הזקונים האנס. היום הוגו ורעייתו מתגוררים בבית אבות טמפלרי במלבורן.

חשיפת המטמון

דני גולדמן ואחיו רפי בהתייעצות במהלך חשיפת האוצר

דני גולדמן ואחיו רפי בהתייעצות במהלך חשיפת האוצר

הארכיטקט הוגו ונאגל הקשיש רכש אמון לארכיטקט דני גולדמן ונתן לו את התיאור המדויק של מקום המטמון. בעיניו זה היה קוריוז והוא לא האמין שיראה אי פעם את החיסכון ששמר לעת סגריר שכן לא ביקר אף פעם בישראל בגלל המשקעים הקשים שנותרו לו מאז הגירוש. הוא שלח לדני גולדמן דוא"ל ותיאר את החדר שבו הוטמן המטמון, תכנית ששרטט מזיכרון ובה תיאור מדויק של מיקום ההטמנה. הוא זכר את הנקודה בה הוסתר המטמון בחדר עליו הצביע – 50 ס"מ מהכניסה, בגובה 80 ס"מ מהרצפה. איתור המטמון היה מהיר מאד הודות לזיכרונו המופלג של הוגו.
לאחר שנודע דבר המטמון נתגלו קשיים בירוקרטים רבים. הבניין היה בתוך מחנה המטכ"ל שהיה שייך למשרד הביטחון והיה צורך באישורים רבים. מינהל מקרקעי ישראל, בעל הנכס, לא הבין מה רוצים ממנו. האפוטרופוס על נכסי נפקדים במשרד האוצר היפנה את דני גולדמן למחלקה לנכסי גרמנים והם היפנו אותו למשרד הביטחון. שגרירות אוסטרליה לא הייתה מוכנה לעזור. שנה חלפה עד שהותר להיכנס לבניין. בסוף שנת 2003 הייתה זאת חיילת צעירה, סלעית, מדובר צה"ל, שחיברה את דני גולדמן עם ההיסטוריון ניר מן, שעורך מחקר על שרונה, והוא קשר את כל הקצוות. מפקד בסיס מטכ"ל נתן אישור להיכנס לבניין, שפונה חודש קודם לכן ועמד נטוש.

23 מטבעות הזהב, רובם צרפתיים ותורכיים

23 מטבעות הזהב, רובם צרפתיים ותורכיים, לאחר 63 שנות מסתור. צילום: ניר מן

החיפוש אחר המטמון לא דמה לחיפושים בתוככי הפירמידות או בקטקטמבות של הותיקן. המטמון נמצא לאחר שעה ורבע. המחפשים נגשו ישר למקום שהישיש הטמפלרי צייר להם בתרשים ששלח בדוא"ל. המגנומטר, גלאי המתכות, צפצף והאיתור היה מיידי.
הטמפלרים בנו את בתיהם מבלוקים יצוקי בטון שקשה לחדור בעדם אף במקדחים המעולים ביותר. לאחר הסרת הטיח היה על המחפשים למצוא את הפוגה, את המרווח בין שני בלוקים, ואז בצבצה פיסת בד ובתוכה 23 מטבעות נוצצים.
היועצת המשפטית של משרד הביטחון צריכה הייתה להכריע לגבי ההמשך. לפי דרישתה, חוקרים מהאקדמיה, מהמוזיאון ואנשי רשות העתיקות בדקו את מטבעות הזהב ונתנו אישורים להיתר יצוא, להשבת האוצר לבעליו. המחלקה להיסטוריה בצה"ל תיעדה את המטבעות וכן גם החוג לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

האם יש להחזיר לטמפלרים את אוצרם האבוד?

שתי דעות, מנוגדות, התעוררו לאחר שהתגלה המטמון. היה מי שחשב שאין להחזיר לטמפלרים מאומה, כי בהסכם השילומים עם גרמניה הוסדר הפיצוי לרכוש שהם השאירו בארץ. מתוך כספי השילומים שקבלה מדינת ישראל קיזזו את הפיצוי לטמפלרים. אפילו חילקו אותו בין שתי הקהילות של הטמפלרים המגורשים, חלק למגורשים החיים בגרמניה וחלק למגורשים החיים באוסטרליה.
שונה מזו הייתה דעתו של דני גולדמן, הוא הרגיש מחויבות להחזיר את המטבעות לבעליהן, שנתן בו את אמונו. גולדמן היה מודע לכך שחוק נכסי גרמנים (1950) קבע כי תכולת הבתים עוברת לקניין הממונה על נכסי גרמנים. אבל לדעתו, המחוקק לא נתן דעתו על כמה אפשרויות:

  1. שהתכולה נבזזה מיד לאחר פינוי הבתים וכמעט מאומה מהרכוש הגיע לידי הממונה.
  2. שהרכוש שהוסתר בבתים למעשה לא הובא בחשבון כאשר נעשתה הערכה לשווי הרכוש של הטמפלרים.
  3. גם בשלב בו שילמה מדינת ישראל פיצויים לטמפלרים (תהליך שהתחיל בשנת 1952 והסתיים רק באמצע שנות ה-60) לא הובאה בחשבון האפשרות שהוסתרו חפצי ערך בבתים.

במהלך הפרשה השקיע דני גולדמן בנושא מחשבה רבה ואף התייעץ עם שופט בכיר בדימוס (שופט בית המשפט העליון יצחק שילה ז"ל) וביקש את חוות דעתו. השופט העריך כי אם יובא הנושא לדיון משפטי, יש סיכוי סביר שאכן בית המשפט יורה על השבת האוצר לבעליו מהטעמים לעיל.
לדעתו של דני גולדמן יש בהשבת המטמון לבעליו מן המוסר והצדק. לדבריו "לא כל הטמפלרים שגורשו ע"י הבריטים ב-1941 היו נאצים. הם היו קורבן של השתלטות בריטית מכוונת על רכושם. עוד שיקול שפעל היה גילו 'המתקדם' של הוגו שלא אפשר מרחב תמרון מבחינת זמן. אם היינו פונים לבית משפט, אולי נכדינו היו זוכים לפסיקה".

הזהב חוזר לבעליו

הבן, הנס ונאגל, בכותל המערבי

הבן, הנס ונאגל, בכותל המערבי. צילום: דני גולדמן

אכן יש כאן סיפור דרמטי. בנו ובתו של הוגו ונאגל, דור רביעי למתיישבים הטמפלרים בארץ-ישראל, הוזמנו לארץ ע"י דני גולדמן ורעייתו עידית וזכו לאירוח מלכותי. דני גולדמן חיכה להם בשדה התעופה, לקח אותם לביתו וערך להם סיור מודרך בן 5 ימים בכל מושבות הטמפלרים בארץ. הם ביקרו בכותל ושמו פתק. מה הם כתבו ומה ביקשו – זאת לא נדע. האמנם גם להם יש חלום על "זכות השיבה"?
לדעתו של דני גולדמן "הטמפלרים אינם מדברים על זכות השיבה. בעיניהם ההתיישבות הטמפלרית בפלשתינה היא סיפור סגור, מה עוד שפוצו ע"י ממשלת ישראל. בכסף שקיבלו בנו את המרכזים שלהם במלבורן באוסטרליה ובשטוטגארט בגרמניה. הם מנהלים שם חיי קהילה למופת עם בתי אבות משוכללים וצדק חברתי. הם אף זכו לפרסים על מפעלם ממשלת אוסטרליה".

ביתו של המהנדס היהודי יוסף טריידל, הארמון על שפת ים-כנרת

ביתו של המהנדס היהודי יוסף טריידל, "הארמון על שפת ים-כנרת", אותו בנה ג'וזף ונאגל. צילום: דני גולדמן

בזמן הביקור בארץ נלווה אליהם צלם צמוד והתוצאה הייתה סרט בן 30 דקות על-אודות ביקור שורשים בארץ ומציאת המטמון. ביום האחרון הם ביקרו בכנסיית עמנואל ביפו. הכומר עשה לכבודם מחווה והעלה אותם לצריח הפעמונים, לתצפית על הנוף של תל-אביב-יפו. הוא הראה להם כתובת בת מאה שנים המציינת שבונה הכנסייה בשנת 1903, היה דודו של סבא שלהם, יוחנן ונאגל, שהיה מהבנאים החשובים בארץ בראשית המאה העשרים. הוא בנה את הכנסיה ביפו, את הקונסוליה הגרמנית ביפו (שני המבנים ההסטוריים קיימים עד היום במצב מצויין) ועוד מבנים באיזור המרכז. ג'וזף ונאגל בנה, בין השאר, את בית הפקידות בדגניה ואת בית טריידל במושבה כנרת. זהו אותו "ארמון" עליו כתב יעקב פיכמן את השיר "על-שפת ים-כנרת ארמון רב תפארת" אותו הלחין חנינא קרצ'בסקי, ואשר הושר לראשונה ע"י הזמר יוסף שפינדל וזכה ל-20 ביצועים שונים שהמפורסם שבהם הוא של אריק איינשטיין.

מסירת המטבעות לידי הוגו והנו אשתו, ינואר 2004

מסירת המטבעות לידי הוגו והנו אשתו, ינואר 2004.
צילום: פרדי הרינג, אף הוא מיוצאי שרונה ויוזם המבצע

המטבעות הוחזרו לבעליהן באוסטרליה והוגו, שהיה בן 97 קיבל את המטבעות 63 שנים לאחר שהטמין אותן. היו שם 19 מטבעות גדולים ועוד 4 קטנים יותר. רובם צרפתיים, תורכיים ואחד אנגלי. את המטבעות המשפחה תתרום למוזיאון בעיר מלבורן. ילדיו של הוגו ונאגל, האנס וטרודי, רואים עצמם כאוסטרלים לכל דבר. הבן פיטר נהרג בגיל 26 כששרת בחיל האוויר האוסטרלי. הם חברים בקהילה הטמפלרית, מאמינים בעקרונות האמונה הטמפלרית ומשלמים מסי קהילה. אחד מבני המשפחה משמש כ"זקן הקהילה" ואחרים שרים במקהלה.

בימים אלה, נסגר המעגל, כאשר מוזיאון ארץ-ישראל, בתל-אביב, מציג תערוכה על אודות ההתיישבות הטמפלרית בארץ, בשנים 1868-1948. לתערוכה, "גלגולה של אוטופיה", הגיעו בני הקהילה הטמפלרית מגרמניה ומאוסטרליה, לא בשם "זכות השיבה" אלא כביקור שורשים לאות הערכה למה שעשו אבותיהם בפלשתינה א"י לפני הקמת מדינת ישראל.


תודה מיוחדת לארכיטקט דני גולדמן על השלמת המידע והתמונות.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
6...ari kriger11/04/2010 21:37

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%9D_(%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94)

[הוסף תגובה]

5.יופי של כתבה?ari kriger11/04/2010 21:36

להזכיר לכם הטמפלרים היו אוהדים של גרמניה הנאצית והרבה מהם היו נאצים ... אני אישית לא הייתי נוקף אצבע בשבילם.. כמשום מה הם אהובים בידי ישראלים בגלל הבתים היפים שהם בנו.. (הקיריה בתל אביב.המושבה הגרמנית בחיפה המושבה הגרמנית בירושלים וילהלמה ושרונה.מרוב שהם בנו בתים יפים ברוב הבתים התגוררו קצינים אנגלים.. במלחמת העולם השניה האנגלים העיפו אותם.... וההגנה חיסלה כמה מהם..

[הוסף תגובה]

4.כתבה מעולהבועזון12/09/2008 19:08

עושה חשק לעוד

[הוסף תגובה]

3.מסקרןטל מרגלית12/05/2006 08:31

נהנתי לקרוא ההרפתקה המחקרית.
מתאים במיוחד לימים אלה בהם מוצגת תע'
העוסקת בטמפלרים בא"י.

[הוסף תגובה]

2.יופי של הרפתקאה, הלואי עלייואי217/04/2006 08:50

הייתי מאחל לעצמי הרפתקאה שכזאת, שמשלבת מחקר מעמיק בעבר, ובסופה אוצר ואוצר אנושי המתחברים יחדיו אחרי שנים רבות. מרגש.

[הוסף תגובה]

1.מטמון הזהב של הטמפלריםגד פליישר15/04/2006 12:47

פרשה מרתקת ומעניינת. המחבר אורי אגוזי עשה עבודת מחקר מקיפה ויסודית והציג את החומר בצורה ראויה להערכה.
תענוג לקרוא.

[הוסף תגובה]