שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
אחרון שומרי החותם של הממלכה המאוחדת

סיפורה של וילוסט הוא סיפור של חברה אשר ניסתה שוב ושוב לייצר את מה שלא ידעה, וכנראה גם לא היתה מסוגלת, ובו בזמן נכשלה באספקת הביקוש של מה שהיא דווקא כן יודעת לעשות ובצורה הטובה ביותר – סינגלים ספורטיביים בנפחים קטנים ובינוניים.

סקוטרמן

שנות ה-60 וה-70 לא מאירות פנים ליצרנים הבריטים. בריטניה, יצרנית האופנועים ב-"ה" הידיעה במחצית הראשונה של המאה ה-20, מאבדת גובה, ועד לראשית שנות ה-70 נעלמים כליל היצרנים הבריטים העצמאים. אותם יצרנים קטנים אשר האי משופע בהם, מתאחדים בניסיון לשרוד ולחסוך עלויות, אבל ממשיכים לסבול מאיכות יצור ירודה, תהליכי ייצור מיושנים, כושר יצור בלתי מספק, סכסוכי עבודה, העדר השקעה בתכנון דגמים חדשים והנהלות כושלות אשר לא מנתחות כראוי את דרישותיו של דור ה"בייבי בום". ממול ניצבים היצרנים היפנים, בעזרתה ותמיכה הפעילה של ממשלת יפן. בתוך תעשייה הנמצאת בתקופה כל כך בעייתית, נמצאת גם חברת "וילוסט". אבל סיפורה המעניין והיוצא דופן, שונה משאר החברות המדשדשות...

וילוסט, נעים מאד

וילוסט KSS 1928

KSS דגם 1928

תכירו את "Velocette" (נהגה וילו-סט, velo-set). וילוסט הינה אחת מיצרניות האופנועים הותיקות בבריטניה. את האופנוע הראשון מתוצרתה, היא מציגה כבר ב-1906 (כאשר החברה עדיין מכונה "וילוס"). עד ימיה האחרונים – כאשר היא נרכשת ב-1974 בשלבי פרפורי הגסיסה האחרונים שלה – נשארת וילוסט חברה משפחתית קטנה אשר השליטה בה עוברת בין שלוש דורות למשפחת גודמן. האב המייסד ג'והן, שני בניו יוג'ין ופרסי, אחותם ובעלה ונכדיו כולם ממלאים מגוון תפקידים בחברה – תפקידי ניהול והנדסה, אנשי פיתוח, רוכבי ניסוי ורוכבי מרוצים בקבוצת המרוצים של החברה. חברה משפחתית במלוא מובן המלה.

וילוסט התפתחה באופן איטי ועקבי, תוך אבולוציה תמידית של דגמיה. אבל גם חידושים מהפכניים לא מעטים המופיעים לראשונה על אופנועים השחורים-זהובים אלו – סכימת הצביעה המאפיין של החברה – תופסים מקום נכבד בהיסטוריה הדו-גלגלית. אחד החשובים הוא מנגנון החלפת ההילוכים הקיים כיום בכל אופנוע, ואשר הינו חידוש של מהנדס פורה בשם הרולד ווילס, עובד החברה. יותר מכל ידעה וילוסט לייצר סינגלים ספורטיביים, תחילתה של מסורת זו עם סדרת ה-K. דגמי ה-KTT/KSS קונים את תהילתם במסלולי המרוץ, תהילה שמתורגמת במהירות להצלחה במכירות. דגמי ה-KTT אחראים ל-6 מתוך 8 גביעי ה-TT המונחים בארונה של החברה הקטנה בברמינגהם. כולם גביעי זהב נוצצים, מספר הפודיומים גבוה עוד הרבה יותר... הסינגלים הספורטיביים הם תמצית היתרון היחסי של וילוסט. חדשנות טכנולוגית לצד הקפדה על איכות מאפשרים לוילוסט לגבות מחירים גבוהים עבור ייצור בסדרות קטנות – כיאה למידותיה המשפחתיות של החברה.

במשפחה, כמו במשפחה

אבל במשפחה כמו במשפחה, לאחים יוג'ין ופרסי – בניו של ג'והן, מקים החברה – יש שאיפות בכיוונים מנוגדים, וכבר משנות ה-30 מתחיל הקיטוב. בעוד דגמי סדרת ה-K וסידרת ה-M המתונה – והזולה במקצת – נמכרים היטב, מחפש יוג'ין להגשים את שאיפתו להפוך ליצרן גדול, ולפרוץ לשווקים ההמוניים. את הפריצה הגדולה מתכננן יוג'ין עם ה-GPT250 של 1930. כלי אשר בנוי במיטב המסורת של וילוסט, תוך הקפדה מרבית על איכות וטיב חומרים. התוצאה מוצלחת אבל יקרה מאד, ולא מצליחה להימכר בכמויות ראויות. למזלה של וילוסט הרווחים על דגמי ה-K וה-M מאפשרים את המשך קיום החברה. יוג'ין עוד מנסה להתאים את ה-GPT לנישות ייחודיות כמו אופנוע "לנשים", אך גם ניסיונות אלו לא זוכים הצלחה.

וילוסט LE משטרתי

L.E. בלבוש משטרתי

לאחר המלחמה חוזרת וילוסט לייצר את הדגמים שייצרה לפניה: KSS, KTT, MSS, MAC, וה-MOV. יוג'ין מנצל את שנות המלחמה כדי לתכנן מחליף מודרני ל-GPT – הדגם אשר עימו ניסה לכבוש את השווקים טרם המלחמה. התוצאה נקראת L.E., כלי יוצא דופן ומתקדם במובנים רבים. ה-L.E. אמור להיות כלי תחבורה להמונים, בגרסה בריטית, מוגדלת ומשוכללת של הוספה האיטלקית. הכלי מצויד במנוע בוקסר 150 סמ"ק, קירור מים וגל הינע. תחזית המכירות של יוג'ין עומדת על כ-15,000 כלים לשנה, ולכן מה רבה אכזבתו כאשר נמכרים פחות מ-3,000, רובם לכוחות המשטרה הבריטית. הכלי עצמו נוח, שקט, נקי, קל לשליטה, בעל הגנה טובה ממזג האוויר בזכות מעטפת לרגליים (תחשבו על וספה...), אך גם כבד, חלש וכמובן יקר מידי, מכדי להיות תחרותי. ריכוז מאמצי הפיתוח של וילוסט בפיתוח ה-L.E. בראשית שנות ה-50 מונע ממנה להשקיע את משאבים הנדרשים בעדכון דגם ה-MOV – אשר הינו דגם פופולארי, אהוב ורווחי לחברה, ובמתן מענה לדרישה ההולכת וגוברת לביצועים בעיקר משוקי היצוא העיקריים של התעשייה הבריטית – השווקים הצפון אמריקאים.

יורשים מוצלחים, אבל עדיין מנסים לפרוץ קדימה

וילוסט Valiant

Valiant

בשנת 1956, באיחור מה, מציגה וילוסט את היורשים המתבקשים לסדרת ה-K המוצלחת – דור ההמשך מתבסס על סדרת ה-M. לשוק מוצגים דגמי ה-Venom עם 500 סמ"ק, ולצדו ה-Viper עם 350 סמ"ק. מגובים בניצחונות במסלולי מרוץ, משחזרים כלים אלו את מסורת העבר המפוארת. ב-1961 קובע ה-Venom שיא מהירות למרוץ סיבולת של 24 שעות לנפח 500 סמ"ק, שיא אשר לא נשבר גם שנים רבות אחרי. למרות מחירם הגבוה של דגמים-ממשיכי-שושלת אלה, המפעל לא מצליח לעמוד בביקוש הרב.

אבל לא רק דגמים אלו מוצגים ב- 1956. יוג'ין, שעדיין חולם על יצור כלי תחבורה דו גלגלי להמונים, לא מסתפק בכלים המוצלחים שבליין הכלים, ואשר מיועדים לקהל מצומצם. בניסיון לתקן את נקודות התורפה של ה-L.E., מוצג ה-Valiant. בשונה מה-L.E, מצויד ה-Valiant בתיבה בת 4 הילוכים, מנוע מקורר אוויר – ובכך נחסך משקל רב וסיבוך מיותר והספק המנוע מוכפל גם כן. למרות המאמצים לא מצליח הואליאנט להתחרות בטריומפים, ב-BSA-ים ובדגמי האריאל – אשר פונים לאותם שווקים בדיוק. המחיר היקר בעוכריו והשיפורים מגיעים מאוחר מידי לשוק אשר כבר נשלט בידי כלים טובים לפחות באותה מידה וזולים יותר. הואליאנט מיוצר עוד עד ל-1963, אך קצב המכירות המגוחך רק גורם לחברה הפסדים.

וילוסט Viceroy

Viceroy

מנסים עם קטנועים

לוילוסט יש עדיין גב כלכלי להתעשת ולחזור לעשות את מה שהיא יודעת יותר מכל – סינגלים ספורטיביים קטנים ובינוניים. אבל למרות זאת יוג'ין לא מוותר ומציג את ה-Viceroy, הכלי אשר יותר מכל דוחף את וילוסט לעבר המדרון החלקלק ממנה לא תחזור... קטנוע גדול ורב מימדים, אשר דומה לכלים האופנתיים מבית BSA וטריומף, ואשר מתבסס על מנוע הבוקסר של ה-L.E., עם שלדת צינורות וחלוקת משקל נכונה יוצר, אבל גם עכשיו, יקר מידי ולמרות כל המאמצים, כבד מידי. וילוסט נכנסת מאוחר מידי לעידן הקטנועים, עם כלים גדולים מידי, כבדים מידי ויקרים מידי. פעם נוספת מתברר כי לשאיפות העסקיות אין אחיזה במציאות, וצפי מכירות של 5,000 כלים, מסתכם בפועל במכירת 300 כלים בלבד. הייצור נמשך עד לשנת 1964, אז נזנח הכלי לאנחות...

ל-Viceroy יש את הכבוד המפוקפק לסתום את הגולל על עתידה של החברה. לאחר שורת השקעות כושלות החברה אינה מסוגלת לגייס כספים לצורך פיתוח ועדכון מוצריה. דגמי הונום אומנם נמכרים היטב – כ-6,000 כלים מאז הצגתם – מכירות ההופכות את הדגמים עצמם לרווחים, אך הרווחים נבלעים בהפסדי הענק של הניסיונות ליצר אופנועים זולים והמוניים. ב-1965 החברה הקטנה ניצבת על פני תהום. במאמץ של הרגע האחרון היא מציגה שני דגמים נוספים. הראשון הוא ה-Vogue, שיפור קוסמטי של ה-Viceroy – אשר מנסה לפנות לשוק הנשי. התוספות מסתכמות בעיקר בפסי קישוט ותוספות קוסמטיות אחרות. וילוסט מוכר מאות בודדות של כלים, הרבה פחות מהצפי של 5,000 כלים... הדגם השני הוא הטרוקסטון (Thruxton) – אופנוע על בסיס הונום, אבל ספורטיבי וחזק יותר.מהמנוע מופקים עוד 5 כ"ס המהווים מעל 10% תוספת. השלדה וההתנהגות שופרו גם כן. למרות המחיר הגבוה והשוק הפוטנציאלי המצומצם יחסית, הטרקסטון נמכר ביחס של 4 ל 1 לעומת ה- Vogue האופנתי והכושל. עובדה שמחדדת ומבליטה את האופן שבו השוק תופס ומקבל את חברת וילוסט. ב-1967 הטרקסטון מנצח את הקטגוריה הסדרתית ב-TT ומביא את הגביע האחרון הביתה. בשנים 1968-70 נסגרים בהדרגה פסי הייצור במפעל בזה אחר זה ובפברואר 1971 נסגר המפעל סופית.

אחרית דבר

וילוסט 1970 Thruxton

Thruxton 1970, אחד הדגמים האחרונים

ב-1974 נרכש המפעל על תכולתו ומחסניו. על בסיס חלקים הקיימים מורכבים עוד מספר דגמי טרוקסטון נוספים, ולאחר מכן נטרקות הדלתות בפעם האחרונה. סופו של מפעל וילוסט הוא סופו של עידן, בו בעלי חלום מנסים לבנות את חלומם במו ידיהם ומקימים תעשיית אופנועים גדולה ומשגשגת. כישלונות הנובעים משיקולים עסקיים שגויים ורצון להשיג את הבלתי ניתן להשגה, משחקים תפקיד מרכזי בקריסתה של החברה, אשר ידעה גם ידעה ליצר אופנועים משובחים המוכיחים זאת במסלול המרוצים. לא יהיה זה הוגן לשפוט את ההחלטות במבט לאחור, אבל מעניין מה היה קורה אלמלא במקום אותם ניסיונות חוזרים ונשנים ליצר כלים המוניים, הייתה החברה מתמקדת במה שהיא באמת ידעה ליצר בצורה מוצלחת – סינגלים ספורטיביים בנפחים קטנים ובינוניים.


פורסם לראשונה במגזין פול גז – מגזין מוטורי בגובה המשקף. התמונות באדיבות נייג'ל ווייני.

תגובות