שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
הדואר לישוביי הנגב בתקופת המנדט הבריטי ומלחמת השחרור (1941-1949)

שירותי הדואר ליישובי הנגב בזמן המנדט הבריטי היו מיוחדים במינם וללא מקבילה באזורים אחרים בארץ-ישראל, גם הדואר בזמן מלחמת השחרור פעל מכורח הנסיבות בצורה שונה מאשר ביתר חלקי הארץ.

אבי זכאי

מכתב של מנהל החווה, צבי הירשפלד

תמונה מס' 1. מכתב של מנהל החווה, צבי הירשפלד.

גבולות הנגב ידועים ומוגדרים מלבד קו הרוחב בצפון. לצורך מאמר זו נקבע כגבול הצפוני את כביש הרוחב ממגדל אשקלון אל צומת פלוגות ומשם לבית גוברין. זאת מכמה סיבות, שהעיקריות הן:

  1. לאורך כביש זה היו ישובים ערביים שהיוו את הגבול הדרומי של ישובי קבע (ערביים), דרומית לו המדבר ושבטי הבדואים הנודדים.
  2. דרומית לכביש זה לא הייתה התיישבות יהודית קבועה עד 1941 (מלבד ניסיונות שנכשלו).
  3. במאי/יוני 1948 התקדם הצבא המצרי לאורך כביש זה וניתק את אזור הנגב מיתר חלקי הארץ למשך כ-5 חודשים.

"הישובים בנגב, תיבות דואר ומספרי כב"א 1941-1950

שם הישוב תאריך עליה על הקרקע העיר ותיבת הדואר בשימוש 1941-1948 כב"א בשימוש יוני-אוגוסט 1948 כב"א בשימוש אוגוסט 1948 ועד פברואר 49' העיר ותיבת דואר בשימוש 1949-50
DOROT 11.12.41 T.A. 454 219/11 379/5 T.A. 454
GVARAM 28.08.42 T.A. 5093 219/22 379/1 T.A. 5093
NIRAM 21.01.43 T.A. 2040 219/7 379/3 T.A. 2040
BEEROT YTZHAK 28.01.43 T.A. 342
GAZA 8
219/13 379/11 -
GVULOT 12.05.43 T.A. 468 225/16 379/20 T.A. 2664
REVIVIM 28.07.43 T.A. 2312
RLZ 25
225/20 379/19
BEIT ESHEL 05.10.43 T.A. 560
B.S 1
225/13 337 -
YAD MORDECHI 05.12.43 T.A. 1511 T.A. 1511
RUHAMA 19.03.44 T.A. 972 219/23 379/6 T.A. 972
BEERI 06.10.46 T.A. 323 219/17 379/12 T.A. 323
CHATZERIM 06.10.46 T.A. 2743
B.S 10
219/26 379/9
KFAR DAROM 06.10.46 T.A. 5033 219/15
MISHMAR HANEGEV 06.10.46 T.A. 2643
T:A. 972
219/24 379/8 T.A. 2643
NEVATIM 06.10.46 T.A. 560 225/14 378
NIRIM 06.10.46 T.A. 1314
T.A. 468
225/15 379/22 T.A. 1314
SHUVAL 06.10.46 T.A. 972 219/25 379/7
TEKUMA 06.10.46 219/18 379/13
URIM 06.10.46 T.A. 468
RA 9
225/19 379/15 RA 9
CHAZALE (Alumim) 07.02.47 379/17
MIVTACHIM 07.02.47 225/21 379/21
ZEELIM 07.02.47 T.A. 2040 225/17 379/14
SAAD 30.06.47 219/12 379/10 T.A. 2740
GEVIM 28.08.47 T.A. 2596 219/16 379/4
CHALUZA 19.11.47 T.A. 2040 225/18 379/18
RAMAT HANEGEV 19.11.47 T.A. 2040 225/22 379/16
BRUR CHAYIL 18.04.48 219/10 379/2
NIRAM MEKOROT 379/25
IMARA POLICE ST. 225/23 379/23
ASLUJ 225/24-25 379/27
דבר הדואר הראשון שנשלח ליישובי הנגב באמצעות תיבת דואר בת-אביב

תמונה מס' 3. דבר הדואר הראשון.

שירותי הדואר בזמן המנדט הבריטי 41' – סוף נובמבר 47'

החל מ-11 בדצמבר 1941, עליית קיבוץ דורות על הקרקע ועד מלחמת השחרור, הוקמו בנגב 25 ישובים וישוב נוסף "ברור חייל" – תוך כדי הקרבות ב-18.4.1948. לפני כן נעשו בשני מקומות בנגב ניסיונות התיישבות, אך הם נכשלו. בחנוכה תרע"ב (דצמבר 1912), עוד בזמן השלטון התורכי, נוסדה המושבה "רוחמה", בזמן מסע הכיבוש של הצבא הבריטי, באוקטובר 1917, המושבה נעזבה. אחרי כן נעשו שני ניסיונות נוספים לחדש את האחיזה במקום, אך בזמן הפרעות נאלצו לעזוב.
רק מהתקופה הראשונה יש לנו עדות, שחלק מהדואר נתקבל בדואר עזה (GAZZA), וזאת לפי נייר המכתבים של מנהל החווה, צבי הירשפלד (תמונה מס' 1). יש להניח, שיתר דברי הדואר התקבלו במשרדי המוסדות המיישבים " חב' הכשרת היישוב" ו"אג' שארית ישראל" ומשם הועברו אל המושבה.
גלויה שנשלחה בדואר רשום מרוסיה

תמונה מס' 4. דואר רשום מרוסיה.

ניסיון אחר של התיישבות בנגב היה ב-1921 ליד ערד, ע"י קבוצת חיילים משוחררים מהגדוד העברי. הם עזבו אחרי ארבעה חודשים שמלא מצאו מים במקום. לא ידוע על דבריי דואר מהתיישבות זו.
התיישבות הקבע בנגב החלה עם עלייתו על הקרקע של קיבוץ דורות ב-11.12.1941, ותוך 8 שנים הוקמו בנגב ישובים נוספים. מוסדות השלטון הבריטי לא טרחו כלל להגיש שירותי דואר לישובים אלה וכך הם נאלצו למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה זו. ישוב שעלה על הקרקע בימים ההם, יצא ממחנה הקבע, שהיה במשך שנים באחד הישובים הוותיקים בו קיבלו חבריו את ההכשרה שלהם. בתחילה התיישבו במקום החדש חברים מעטים, שהכשירו אותו ותוך תקופה של שנה-שנתיים ולפעמים גם יותר עברו יתר החברים. הדואר התקבל במחנה הקבע הישן ומשם הועבר ע"י מכונית שהביאה פעם בשבוע אספקה וציוד. אך עם גידול הישוב החדש נאלצו למצוא פתרון אחר. מאחר ומכוניות האספקה החלו לצאת מתל-אביב ביתר תכיפות, הוחלט לשכור תיבות דואר בדואר המרכזי ברחוב אלנבי בתל-אביב, ומשם נהגי המכוניות העבירו את הדואר לישוב החדש. בתל-אביב נפתחו כ-15 תיבות דואר (ר' תמונה מס' 2).
מכתב המעיד של הקורות באותם ימים סוערים

תמונה מס' 5. מכתב המעיד של הקורות באותם ימים סוערים.

תמונה מס' 3 מראה את דבר הדואר הראשון (הידוע עד היום) שנשלח ליישובי הנגב באמצעות תיבת דואר בת-אביב. המכתב נשלח ממצרים ב-5 באפריל 1943 ע"י חייל ששירת בצבא הצ'כי, אל קיבוץ דורות ת.ד 454 תל-אביב.

מספר ישובים צעירים קיבלו עזרה רבה מהישובים הותיקים וקיבלו באמצעותם גם את הדואר שלהם. הקיבוצים "משמר הנגב" והקיבוץ השכן "שובל" נעזרו רבות ע"י הקיבוץ היותר ותיק "רוחמה" וקיבלו את דברי הדואר באמצעותו. קיבוץ "משמר הנגב" פתח יותר מאוחר תיבת דואר משלו בתל-אביב מס' 2643. שני ישובים פתחו תיבות דואר בבאר-שבע, נוסף לתיבת דואר בתל-אביב, בית-אשל באר-שבע ת.ד מס' 1 וקיבוץ חצרים ת.ד מס' 10.
תמונה מס' 4 מראה גלויה שנשלחה בדואר רשום מרוסיה ב-31.5.1946 והגיעה דרך רחובות ועזה אל באר-שבע ת.ד מס' 1 בית אשל.
תמונה מס' 5 מראה מכתב המעיד של הקורות באותם ימים סוערים. המכתב נשלח מרמת-גן אל בית-אשל בסוף אוגוסט 1945, כ-4 חודשים אחרי גמר מלחמת העולם. באותם ימים פעלו ארגוני המחתרת, ההגנה והפלמ"ח, האצ"ל והלח"י נגד שלטונות המנדט הבריטי. המכתב עורר משום מה את חשדות השלטונות והוא הועבר צפונה, אל בסיס צבאי באזור חיפה, נבדק ע"י הצנזור הצבאי הראשי ורק אז נשלח לבית-אשל. בדיקת מכתבים פנים-ארציים ע"י צנזור צבאי או אזרחי הייתה אז מקרה יוצא דופן.

השיירות הותקפו בדרכי התחבורה הראשיים

תמונה מס' 6. השיירות הותקפו בדרכי התחבורה הראשיים.

29 בנובמבר 47' – 28 ביוני 48'

ב-29 בנובמבר 1947 החליטו האומות המאוחדות על חלוקת ארץ-ישראל, החלטה שהערבים סרבו לקבלה. למחרת פרצה מלחמת השחרור. שתי מטרות עיקריות היו לערבים בנגב: לחבל בקווי המים ולנתק לגמרי את קווי התחבורה לישובים היהודיים, שהיו פזורים על שטח נרחב, ועל-ידי כך לאלץ אותם לנטוש את הנגב.
על הגדוד השני של הפלמ"ח (גדוד הנגב הצפוני) הוטלה האחריות המלאה להגנת הנגב, מפקדתו הייתה במחנה מקורות ליד ניר-עם. בחודש פבואר 1948 הוקם הגדוד ה-8 בנגב הדרומי שמפקדתו הייתה בגבולות והוא קיבל את האחריות למרחב הדרומי. בחודש מרץ 1948 הוקמה חטיבת הנגב, שהתבססה על שני הגדודים הקיימים ורק בסוף חודש מאי קיבלה שני גדודים נוספים, הגדוד ה-7 וה-9. על החטיבה, בעזרת הגדודים, הוטלה האחריות המלאה על כל מרחב הנגב, כולל הדאגה לאוכלוסייה האזרחית.
אחרי שכבר בחודש דצמבר 1947 נפלו קורבנות רבים על הגנת קווי המים והתחבורה מכוחות הפלמ"ח ומחברי המשקים, הוחלט לארגן מיד את העברת האספקה והציוד בשיירות. נקודת היציאה של השירות הייתה באזור באר-טוביה, כאשר בהתחלה אנשי הליווי היו על המכוניות, אך המשך הזמן נאלצו לעבור לרגב עם תאי נהג משוריינים ולבסוף בליווי במשוריינים.
השיירות הותקפו בדרכי התחבורה הראשיים (ראה תמונה מס' 6 כביש 1 ו-2) ע"י מארבים, מחסומים ומוקשים, בעיקר בתוך הכפרים הערביים ולא פעם גם בעזרת הכוחות הבריטיים. כל השיירות הגיעו לאזור המפקדה ליד ניר-עם ומשם יצאו המכוניות למשקים באזור הצפוני. שיירה משנית התארגנה ויצאה משם אל גבולות/צאלים, במרחה הנגב הדרומי.
העברת השיירות דרשה קורבנות רבים, ובחודש מרץ 1948 הצליחו הערבים לחסום כמעט לחלוטין את המעבר בשני הכבישים.
אז הוחלט לפתוח דרך עפר מזרחית לכפרים חולייקות/בריר והוקם היישוב ברור-חייל (ב-18.4.48) שיגן על הדרך. והשיירות המשיכו להגיע לנגב.

תמונה מס' 7.

תמונה מס' 8.

תמונה מס' 9.

תמונה מס' 11.

תמונה מס' 12.

תמונה מס' 13.

תמונה מס' 14.

תמונה מס' 15.

תמונה מס' 16.

תמונה מס' 17.

תמונה מס' 18.

לקראת הפלישה הצפויה של הצבא המצרי ב-15.5.1948 נכבש כל המרחב הפנימי של הנגב והכביש (דרך מס' 2) לניר-עם שוב נפתח לתחבורה. גם בנגב הדרומי השליטה בשטח הייתה מוחלטת מלבד שני אזורים – אזור בית אשל – נבטים מזרחית לבאר-שבע והיישוב כפר-דרום על כביש עזה – רפיח אשר היו ממחצית חודש אפריל בעייתיים ורק שיירות בודדות הגיעו אליהם אחרי מאמצים מרובים.
למחרת הכרזת המדינה ב-15.5.1948 פלש הצבא המצרי בכוחות אדירים בשני צירים עיקרים למדינה החשדה. הציר המערבי, לארוך החוף ובמזרח מעוג'ה אל חפיר – באר-שבע לחברון. לאור התחזית הקשה פונו כל הילדים ורוב הנשים לישובים במרכז הארץ ותהליך שילוב ישוביי הנגב במערכת הצבאית הושלם במלואו.
הצבא המצרי, בהתקדמות לצפון מתקל בהתנגדות בלתי צפויה ועיקשת בהתקפותיו על הישובים נירים, כפר-דרום, יד-מרדכי, נגבה ובארות-יצחק כאשר רק יד-מרדכי נכנעה אחרי קרב קשה ומר וכפר-דרום פונתה אחרי עמידת גבורה. לאחר קרב אשדוד נוכחו מפקדי הצבא המצרי, שההתקדמות לכוון תל-אביב היא בלתי אפשרית והחליטו להתפרס לכוון מזרח לאורך כביש מג'דל (אשקלון) – עירק סווידאן – פלוג'ה ויצרו קשר עם הזרוע המזרחית ליד חברון. חטיבת הנגב וחטיבת גבעתי שלחמו במרחב הצפוני, לא הצליחו עם כוחם הדל למנוע את תפיסת המערך לארוך הכביש ועם תחילת ההפוגה הראשונה ב-11.6.1948 ניתוק הנגב מצפון הארץ היה כמעט מוחלט. עד אז עברו עוד כמה שיירות לנגב ויחידות רגלים קטנות עברו בלילות במשך כל הזמן דרך הקווים המצריים. בעזרת יחידות האו"מ ניסו להעביר שיירות אך בכל פעם הפרו המצרים את ההסכם שהושג.
שדה הנחיתה הגדול ליד המפקדה בניר-עם הופצץ מרגע הפלישה ולא אפשר נחיתת אווירונים גדולים. טייסת הנגב, ולה אווירונים קלים בלבד, הועברה לדורות שם הוכן שדה נחיתה גדול, בו נחתו מספר פעמים מטוסים גדולים יותר כמו נורסמן ודקוטות, אך אלה לא יכלו להביא אספקה לישובים וליחידות הצבא. מצב היה בכי רע. כמובן שמצב זה גם התבטא בקבלת ומשלוח דואר, שנעשו קשים יותר מיום ליום. אנשים חיפשו דרכים שונות להעביר ידיעות למשפחותיהם והרבה מכתבים נכנסו ויצאו מה נגב ע"י אישיים שלקחו אתם את הדואר ומבית הדואר הראשון בצפון הארץ שאליו הגיעו, נשלח אל ייעודו (COURIER MAIL). הדואר הצבאי הועבר ע"י האווירונים הקלים שבאמצעותם נשלח גם חלק מהדואר האזרחי.
בתמונה מס' 7 מכתב מחבר בית-אשל – מזרחית לבאר-שבע, שהועבר ע"י שליח לתל אביב ונשלח מבית הדואר בתל-אביב ב-23.3.1948.
בתמונה מס' 8 מכתב שנשלח מתל אביב ב-18.6.1948 אל משמר הנגב ת.ד 2643 תל-אביב. לא ידוע איך הגיע המכתב לנגב המנותק בתקופה הזו, כנראה הועבר ע"י אחד האווירונים, אשר נחתו בשדה התעופה בדורות. איך הגיע מהטייסת למשמר-הנגב – האם דרך המפקדה ברוחמה או ישירות – לא ידוע.
מתקופת מנהלת העם, 02-14 למאי 1948, ידועים עד היום מעט מאוד מכתבים. מכתב אחד ידוע שנשלח מנבטים והועבר לתל-אביב. מכתב אחר (ר' תמונה מס' 9) נשלח ע"י הקרן הקיימת לה' שלום קליין, משק דורות ת.ד מס' 454 תל-אביב על המעטפה, שנשלחה בדואר רשום חותמת סגולה "באחריות" ותווית רשום "תל-אביב 1" נושאת 4 בולי מנהלת העם 10 מיל, ומוחתמת ב-2 חותמות מנהלת העם תל-אביב. על גב המעטפה שתי חותמות זהות, תאריך 9.5.1948 וחותמת השולח "קרן קיימת לישראל – הועד הארצי לארץ-ישראל – תל-אביב ת.ד 4038" ובנוסף תווית מודבקת של קיבוץ "דורות".
ב-28 ביוני נפתח ברוחמה, מקום מושבה של מפקדת חטיבת הנגב, משרד דואר צבאי מס' 10.
אזור הנגב חולק לשני מרחבים, במקביל לחלוקה הצבאית. מרחב הגדוד השני שישב בחלק הצפוני של הנגב קיבל מספר כבא (כוחות ביטחון ארציים) 219 ומרחב הגדוד השמיני שישב בחלק הדרומי קיבל מספר כבא 225, מפקדת החטיבה – כבא 279.
כפי שצוין קודם, כתוצאה מהמצב המיוחד בו נמצא הנגב, שולבו הישובים במלואם במסגרת הצבאית. כך היה כמובן גם בקשר לכל הוראות הדואר – קבלת ומשלוח הדואר באמצעות משרד הדואר הצבאי וכמו לאנשי הצבא, הדואר היוצא נשלח ללא תשלום.
בגלל הפיזור הרב של יחידות הצבא והישובים במרחב הנגב, ניתנו מספרי משנה בשני המרחבים. במרחב הגדוד השני המספרים 219/1 – 219/27, כאשר מספרי המשנה הוקצו בצורה אקראית, 13 מספרי משנה ליחידות הצבאיות, 14 מספרי משנה לישובים האזרחיים ולשתי תחנות משטרה, אימרה ועסלוג'. (ראה תמונה מס' 2 טור 4).
פתיחת משרד דואר 10 ברוחמה הביא לסדר בחלוקת הדואר בתוך הנגב המנותק, אך כמובן לא הביא לכל שינוי בנושא הבאת הדואר מהצפון לנגב, שהמשיך להגיע כמו קודם רק עם אווירונים קטנים למסלול הנחיתה בדורות.
מספר פעמים ניסו להעביר שיירות דרך הקווים המצריים, אך רק שיירה אחת הצליחה לעבור. ב-31 ביולי הגיעה השיירה לרוחמה בליווי יחידה מחט' גבעתי. בשיירה הועברו לראשונה גם חבילות שנשלחו מהמשפחות אל יקיריהן ששירתו בנגב ביחידה צבאית או לחברי אחד הישובים. בין החבילות נמצאו כאלה שנמסרו למשלוח עוד בחודש אפריל.
בתמונה מס' 11 מכתב שנשלח מחבר קבוצת ניר-עם – כבא 219/7 עם חותמת דואר צבאי 10 מיום 15.7.48, חותמת כבא 219 משולש סגול ומסומן בכתב יד "עבר בקורת".
בתמונה מס' 12 מכתב שנשלח מחבר ישוב בנגב לחבר במשמר הגנב. המכתב בויל בבול 10 מיל (דקור) והוחתם במשרד דואר צבאי 10 ב-13.8, השולח כנראה לא ידע שגם אזרחים פטורים מביול דברי דואר.
כאשר המצב בנגב הגיע לשפל המדרגה, ניתנו ע"י בן-גוריון הוראות לתת לנגב עדיפות בלוחמים וציוד. עוד בסוף מאי תחילת יוני 48 הוכנו שדות נחיתה נוספים בנבטים וליד רביבים, שהקלו את המצב בדום ומזרח הנגב כמו כן הוחל בהכשרת מסלולים מזרחית לרוחמה וליד אימרה.
בתחילת אוגוסט 48 נחתו הנורסמנים ברוחמה, אך כמות האספקה והציוד שהביאו לא הספיק ואז הוארך המסלול ובליל ה-22/23.8 החל מבצע "אבק", שהזרים לנגב אספקה וציוד בכמות גדלה והולכת שהוטס באווירונים גדולים בלילות מעקרון (תל-נוף) לרוחמה.
בסוף חודש אוגוסט הוחלט להוציא את חטיבת הנגב, שלחמה בנגב מתחילת מלחמת השחרור במשך 9 חודשים ללא הפסקה, ולהחליפה בחטיבת פלמ"ח אחרת, חטיבת יפתח (חט' 11). חיילי חטיבת יפתח הסתננו רגלית דרך הקווים המצריים וקיבלו את כל הציוד הכבד מאנשי חטיבת הנגב, שיצאו לצפון באווירונים החוזרים ריקים מרוחמה לעקרון. פתיחת שדה רוחמה גרם גם להעברת הדואר בצורה מסודרת.
בתמונה 12 מברק שנשלח מתל-אביב ב-25.8.48, נמסר ביום 26.8 לדואר צבאי בסיס א' (בסיס הדואר הצבאי הראשי בתל-אביב שריכז את הדואר מכל דרום הארץ) והגיע למשרד 10 ב-28.8.48 ונמסר לדואר צבאי 219/24 – שהינו קיבוץ משמר-הנגב.

סוף אוגוסט 48' – 24 באוקטובר 48'

כפי שכבר צוין חטיבת יפתח החליפה את חטיבת הנגב. מפקדי הדואר הצבאי לקחו אתם את חותמות הכבא 217, 225 ושל כל יתר היחידות הצבאיות. בערך ב-10 בספטמבר סופקו חותמות חדשות וניתנו לישובים מספרי דואר צבאי חדשים. לכל הישובים ניתנו מספרים 379/1 עד 379/27 (אין מספר 24 ו-26) רק בית אשל קיבלה מספר 377 ונבטים 378 (ר' תמונה מס' 2 טור 6). לא ערבבו מספרים משניים בין יחידות צבאיות ושובים כמו בחטיבת הנגב. למפקדת חטיבת יפתח היה כבר 277 לגדוד הראשון כבא 218 ולגדוד השלישי כבא 220. מפקדת החטיבה כמו משרד הדואר נשארו ברוחמה.
בתמונה מס' 14 גלויה שנשלחה מרומניה לחבר בית-אשל, נגב, בדואר שאליו הגיעה הגלויה הוסיפו בכתב-יד – דואר צבאי 377 צבא הגנה לישראל.
בתמונה מס' 15 מעטפת כרטיס ברכה שנשלחה מקיבוץ בארי כבא 279/12 דרך משרד הדואר של גדוד 3 – כבא 220 (חותמת משלושת) דרך רוחמה, משרד דואר צבאי 19 ומשם לחיפה.
במבצע "יואב", בין ה-15-19 באוקטובר 1948, נפרצה הדרך לנגב וב-21.10 נכבשה באר שבע כפי שאפשר לקרוא ב"יומן המערכה" המובא למטה. (תמונה מס' 16). ב-24.10 הופסק הקשר האווירי בין עקרון לשדה רוחמה והתחבורה עברה בדרכים הפתוחות לנגב.

24 באוקטובר 1948 – 10 בפברואר 1949

ב-7 בנובמבר 1948 נפתח משרד הדואר מס' 1 בבאר-שבע. משרד זה החל לשרת, מלבד היחידות הצבאיות בנגב הדרומי והמזרחי, גם את הישובים באזור. משרד 10 ברוחמה המשיך לשרת את היחידות והישובים בנגב המערבי והצפוני. משרד זה הועבר ב-26.12.48. למחנה ג'וליס. בתקופה זו התנהלו 3 מבצעים – מבצע "לוט" בנובמבר, לשחרור אזור סדום, מבצע "אסף" להוצאת הצבא המצרי מהנגב המערבי ומבצע "חורב", בו גורש הפולש המצרי מהנגב וצה"ל חדר לראשונה לחצי האי סיני.
תמונה מס' 17 – שימוש במעטפה של אגודה לאומנית ערבית שנמצאה כנראה בכיבושה של באר-שבע ע"י חייל, שהשתמש במספר הדואר הצבאי של קיבוץ שובל 370/7 ולא בכתובת הצבאי של היחידה שלו. המכתב בכל אופן עבר ביקורת הצנזור. ב-10 בפברואר 1949 הופסק השרות של הדואר הצבאי לישובים האזרחיים בנגב.

אחרי 10 בפברואר 1949

בתחילת חודש מרץ התנהל מבצע "עובדה", בו שוחרר כל הנגב הדרומי ומפרץ אילת. עם הפסקת השירות של הדואר הצבאי ובהעדר השירות הממלכתי של מדינת ישראל, נאלצו ישובי הנגב לחזור לשימוש בתיבת הדואר במרכז הארץ, כפי שהיה בזמן המנדט הבריטי. זאת כמובן עד תחילת שירותי הדואר נע באזור הנגב השונים (תמונה מס' 2). תמונה מס' 18 מראה גלויה שנשלחה ב-27.7.49 מבלגיה לקיבוץ משמר-הנגב ת.ד. 2643 תל-אביב.
בבאר-שבע היה ניסיון לפתוח דואר פרטי ע"י ה' חביב שיבר. הדואר הפרטי פעל 3 ימים, הפעילות נפסקה, האיש נעצר וקיבל עונש סמלי. אך פעולתו המריצה את הדואר לפתוח משרד דואר בבאר-שבע ב-14 ביוני 1949.
פעילות הדואר המתוארת במאמר זה עוסקת רק בשירותים לישובים האזרחים בנגב, שהשתלבו במשך הזמן לחלוטין במערכת הצבאית, כורח המציאות של אותם ימים הרואיים.

מידע:

1. ארכיונים: צה"ל.
2. הקיבוצים: דורות, רוחמה, שובל, בארות-יצחק, גבולות, אורים.
3. י.ברסלבסקי – הידעת את הארץ, כרך ב' ארץ הנגב.
4. חטיבת הנגב במערכה, הוצאת מערכות.
5. ספר הפלמ"ח כרך ב', הוצאת הקיבוץ המאוחד.
6. תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות.
7. דן בראון – "מורדים בישימון", סיפורה של בית-אשל 1943- 1948.
8. צבי קרן – "נווה מדבר", סיפורו של איש חצרים.
9. רנה הברון – "עד הנגב".
10. "דורות" שנה אחת למלחמה.
11. קנר/שפיגל – שירותי הדואר הצבאי במלחמת השחרור 1948/9.
12. שיחות אישיות עם דן בראון ויהודה קריד – חברי בית-אשל. אמיתי בן צור ושמואל בונים (מומוס) – משמר הנגב. שמעון אלוני – גבולות, כנעני – רוחמה, שמיר – כפר דרום, אמנון דגיאלי – נירים, אהרון לוי ושמעון – בארות-יצחק, יהודית אגסי – שובל, שלום קליין (קול) – דורות.
13. שולשה ימי תחקיר עם הטייסים של "טייסת הנגב" במלחמת השחרור עם ענף היסטוריה – חיל האוויר.
14. מידע אישי מבוסס על היותי בין החברים הראשונים בקיבוץ דורות, הקיבוץ הראשון שהתיישב בנגב ב-1941, מפקד המשמר הנע של משטרת הישובים בנגב, קצין מודיעין של הגדוד השני "גדוד הנגב הצפוני", קצין סיור של חטיבת הנגב וקצין סיור של חזית הדרום והשתתפות בכל מערכות הנגב.


פורסם במגזין "שׂבֶל" בהוצאת התאחדות בולאי ישראל, גליון 58-59, נובמבר 2005.

תגובות