שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
סיפורו המדהים של מחשבון הכיס הראשון

סיינטיפיק אמריקן ישראליוהנס קפלר, אייזיק ניוטון ולורד קלווין התלוננו על הזמן שנאלצו לבזבז בביצוע חישובים אריתמטיים פשוטים. גיליונות מלאים מספרים הסתירו מהם את התשובות; משוואות אלגנטיות הובילו לעבודת פרך מספרית. מה לא היו נותנים תמורת מחשבון כיס המסוגל לחבר, לחסר, להכפיל ולחלק! מחשבון עם תצוגה ספרתית, זיכרון וממשק פשוט, ידידותי לאצבעות.

קליף סטול

מחשבון קורטהאבל עד שנת 1947 לא היו בנמצא מחשבונים כאלה. ואז, במשך רבע מאה, הגיעו מיטב מחשבוני הכיס מליכטנשטיין. בארץ זעירה זו של נופים אלפיניים ומקלטי מס בנה קורט הרצשטרק את מכונת החישוב המחוכמת ביותר שיצאה מתחת ידיו של מהנדס: מחשבון קורטה.

מודעות פרסומת בדפים האחוריים של "סיינטיפיק אמריקן" משנות השישים הבטיחו פתרון קסמים אריתמטי: "מכונת החישוב המדויקת 'קורטה' מחברת, מחסרת, מכפילה, מחלקת, מוציאה שורשים ריבועיים ומעוקבים, פותרת נוסחאות של מדידות קרקע וכל חישוב אחר הנדרש במדע ובמסחר. ניתנת לרכישה על בסיס תקופת ניסיון, רק 125 דולר...".
מתקן זה, הדומה דמיון מפליא למטחנת פלפל ושכמה בני מזל עדיין מחזיקים בו, עושה כל מה שיכול לעשות מחשבון הכיס שלך העולה 10 דולר – אלא שהוא מכני לחלוטין. ללא סוללה, ללא לוח מקשים, ללא תצוגת גביש נוזלי. כדי לבצע חישובים עליך רק לסובב את הארכובה. מכונת חיבור ידנית? ועוד איך. אני מחזיק כעת קורטה בידי השמאלית וגורס את התשובות בימנית. כדי לחבר, אני מזין מספרים בעזרת כפתורי הזחה קטנים, מסובב את הארכובה, והתוצאה מופיעה בחלונות זעירים בצדו העליון של המכשיר. אני טוחן מספרים ממש, באופן מילולי.

וכן, המכשיר מכפיל ומחלק – אם כי עלי לסובב את הארכובה עשר או עשרים פעמים כדי למצוא את המכפלה של שני מספרים גדולים. אין כפתור כיבוי והדלקה, אך אפשר למחוק את הזיכרון בעזרת טבעת נוחה. בשביל להוציא שורשים ריבועיים ומעוקבים צריך להיעזר בטבלאות מיוחדות ולזכור כמה אלגוריתמים מקצרי דרך. לא מדובר בסרגל חישוב הנותן תשובה מקורבת עד שלוש או ארבע ספרות אחרי הנקודה. אחת-עשרה ספרות מסתדרות מכנית במקומן מתחת לחלונות שלמעלה. קרוב לוודאי שהמחשבון האלקטרוני שלך אינו מסוגל לתת תשובות מדויקות עד כדי אחת-עשרה ספרות.

בסדר, הקורטה מסוגל לבצע חישובים אריתמטיים. למה זכה לכינויים כמו "האוצר של הציוויליזציה" ו"פלא טכנולוגי"? מדוע מוקירים האספנים את המתקנים המכניים האלה כאשר כל מחשבון זול פועל הרבה יותר מהר?
משום שבנוסף ליכולותיו האריתמטיות המרשימות, הוא גם מעניק תחושה של ודאות ואלגנטיות מכנית: אתה קובע מספרים על ידי הזזה של כפתורים המחליקים למקומותיהם בנקישות קלילות. הארכובה מסתובבת באותה הרכות שבה נפתח מכסה של שעון כיס משובח. הספרות מקליקות למקומן בלי טענות ומענות. כל ספרה חרוטה במגנזיום, ותשלובות פלדה מבצעות את החישוב עצמו. הקורטה מגרגר כחתול בעודך מחשב.
כמו כן, המכונה תוכננה כך שמלאכת החישוב תהיה קלה. כדי למנוע טעויות, תצוגות נפרדות מראות את המספר שהוכנס, כמה פעמים סובבת את הארכובה ואת התוצאה. עצרים – תפסים קטנים – עוזרים לאצבעותיך לחוש מתי כל ספרה מוזנת ומתי התשובה מוכנה. קל לבטל שגיאה, אך שן מיוחדת מונעת ממך לסובב את הארכובה לאחור ולפגוע בגלגלי השיניים. אתה גם לא תמחק בשוגג את התשובה, משום שאי אפשר להפעיל את טבעת המחיקה בטעות.

מחשבון קורטה משלב את הדיוק של שעון שווייצרי, את אמנות הבנייה של מצלמת ניקון F הוותיקה ואת האלגנטיות של ריקוד טנגו – הכול בתוך גליל קומפקטי. קרוב לוודאי שבשנת 1950 הדהים הקורטה את המהנדסים: מחשבון שיכולת לשאת אתך! מדהימה עוד יותר היא אפוא העובדה שמכשיר זה קם ועלה מתוך שפל המדרגה של הציוויליזציה – מחנה הריכוז בוכנוואלד.

בעיות מזעור קשות

כשם שהטכנאים של היום משתוקקים למחשבים נישאים קלילים כנוצה, כך השתוקקו מהנדסים ורואי חשבון במשך זמן רב מאוד למכונת חישוב ניידת. תומס דה-קולמר בנה מכונת חיבור בגודל של פסנתר לתערוכת פאריס של שנת 1855. חמישים שנים אחר כך, המחשבון "מיליונר" הצליח לא רק לחבר ולחסר אלא גם להכפיל ולחלק באופן ישיר. עם זאת, הוא שקל כשלושים קילוגרמים. כדי לקבל מחשבון כיס אמיתי, חיכתה הציוויליזציה לקורט הרצשטרק.
הרצשטרק נולד ב-1902 וגדל בין מכונות חישוב. אביו מכר מכונות משרדיות של רמינגטון ובורוז בווינה. בתוך שנים מעטות בנתה משפחתו מפעל לייצור מכונות חישוב. המפעל שגשג וקורט הצעיר מצא את עצמו מדגים מכונות חיבור ברחבי אוסטריה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה ייצר המפעל של משפחת הרצשטרק מוצרים צבאיים. לאחר מכן, מכיוון שמכונות הייצור היו שחוקות והרוסות בחלקן, החל אביו למכור מכונות חישוב משומשות עד שיתאפשר לשקם את המפעל. באותו זמן הופיעו מתחרים חדשים ובהם פריץ וולטר, יצרן האקדחים האוטומטיים. פרנסתו של וולטר נפגעה מהפירוז שלאחר המלחמה. הוא ראה אפוא הזדמנות עסקית חדשה בתחום הציוד המשרדי והסב את מפעל הנשק שלו לייצור מכונות חיבור חשמליות.

בשנות השלושים שגשגו עסקי מכונות החישוב. "אך משהו היה חסר בשוק העולמי," נזכר הרצשטרק אחר כך. "לכל מקום שהלכתי המתחרים הביאו מכונות מופלאות, יקרות וגדולות. הייתי מדבר עם מנהל עבודה, ארכיטקט או פקיד מכס, והוא היה אומר לי 'אני צריך מכונה שמתאימה לגודל הכיס שלי ושיכולה לחשב. אינני יכול לנסוע עשרה קילומטרים למשרד רק כדי לחבר טור של מספרים'."
יצרנים כגון מונרו, פרידן ומרצ'נט ניסו לכווץ את דגמי השולחן הגדולים באותה הדרך שבה שען מקטין מנגנון של שעון קיר כך שיתאים לשעון יד, אך בלי הצלחה מרובה. בקרו בחנות עתיקות ותוכלו להיתקל במחשבון מיניאטורי ישן. מכונת החיבור "הקלה" של מרצ'נט, המתהדרת בשמונה-עשרה תצוגות מכניות, שוקלת כמעט עשרה קילוגרמים, ולה תשעה טורי כפתורים. שתי הארכובות הגדולות הבולטות בצדה מזכירות מכוניות מודל טי של פורד. רואי חשבון נגררו איתה במזוודה. זו הייתה משמעות המילה "נייד" בשנת 1935.

למראה הניסיונות הכושלים לכווץ מכונות חיבור שולחניות החליט הרצשטרק, אז בשנות השלושים לחייו, להתחיל מהתחלה. "הסתכלתי על הבעיה מן הסוף להתחלה. נניח שכבר המצאתי הכול. איך צריכה המכונה הזאת להיראות כדי שיהיה אפשר להשתמש בה?"
"המכונה הזאת אינה יכולה להיות קובייה או סרגל. היא חייבת להיות גלילית כדי שיהיה אפשר להחזיקה ביד אחת. ובעודך אוחז בה ביד אחת כוון אותה בצד, בחלק העליון ובתחתית ביד השנייה. התשובה תוכל להופיע למעלה."

כמו כל מהנדס תוכנה טוב, התחיל הרצשטרק בממשק המשתמש במקום לתת למנגנון להשתלט על העיצוב. במקום להשתמש בלוח מקשים כמו של מכונת כתיבה, הוא החליט לכרוך כפתורי הזחה מסביב לגליל, כך שיהיה אפשר להזין מספרים על ידי החלקה של אגודל או אצבע. גישה זו מפנה מקום בחלק העליון של הגליל לתצוגת התוצאות ולארכובה שתניע את המחשבון.
רוב מכונות החישוב המכניות השתמשו במנגנון נפרד לחישוב כל ספרה וספרה בתשובה. במכונה של פרידן, לדוגמה, היו עשרה טורי מקשים להקלדת מספר ועשרה מנגנוני חישוב נפרדים – עסק יקר וכבד. הרצשטרק הבין שאפשר להסתפק במנגנון אחד בלבד אם ייעשה בו שימוש חוזר בכל ספרת קלט. במחשבון שלו יהיו אולי שמונה כפתורים להזנת ספרות, אך השיניים (או הפסיעות) על תוף מרכזי יחיד יטפלו באריתמטיקה. תוף זה יאפשר לו לקצץ בגודל ובמשקל של המכונה שלו.

קורט הרצשטרק

קורט הרצשטרק, 1985. באדיבות ריק פר

עד שנת 1937 כבר הבין הרצשטרק איך לבצע חישובים אריתמטיים בעזרת תוף פסיעות מסתובב יחיד. הכול פעל בחיבור ובכפל. אך התכנון לא הצליח להתמודד עם חיסור וחילוק. אי אפשר להחסיר על ידי סיבוב הארכובה לאחור, משום שחיבור שתי ספרות יכול ליצור ספרת שארית, ואילו חיסור עשוי לדרוש "הלוואה" מהספרה הבאה. אי אפשר לגרום לתוף שלבים אריתמטי יחיד לדעת מראש מה יידרש ממנו לעשות.

"נסעתי דרך היער השחור, יושב לבדי בתא הרכבת. בעודי מסתכל דרך החלון חשבתי 'שככה יהיה לי טוב! אפשר לקבל תוצאה של חיסור אם פשוט מחברים את המשלים של המספר' ". כדי למצוא את המשלים-לתשע של מספר, פשוט הפחיתו כל ספרה מתשע. הוספת מספר למשלים של מספר אחר מדמה את פעולת החיסור. לדוגמה, כדי לחשב 788,139 פחות 4,890, קודם כל צריך למצוא את המשלים-לתשע של 004,890 שהוא המספר 995,109. כעת מחברים את המספרים 788,139 ו-995,109 ומקבלים 1,783,248. מורידים את הספרה הראשונה ומקבלים 783,248. לבסוף מוסיפים 1 כדי לקבל את התשובה: 783,249. מגניב – אותה שיטה משמשת במחשבים כיום.

בסופו של דבר שילב הרצשטרק אריתמטיקה משלימה במחשבון שלו על ידי שימוש בתוף מרכזי מסתובב בעל שתי מערכות שיניים: אחת לחיבור ואחת לחיסור. המשתמש עבר מחיבור לחיסור בשיטת המשלים-לתשע על ידי משיכת הארכובה שלושה מילימטרים כלפי מעלה. פעולת החיסור תהיה קלה כמו פעולת החיבור.

אפשר לבצע הכפלה וחילוק בעזרת ביצוע חוזר של פעולות החיבור והחיסור, ומכיוון שאפשר לסובב את אוגר התוצאה ביחס לכפתורי הקלט – אפשר להשתמש בכמה קיצורי דרך כדי להאיץ את החישוב. למשל, כדי להכפיל פי 31,415, אין צורך לסובב את הארכובה יותר משלושים אלף פעם. הכנה המסתובבת מקצרת את התהליך לארבעה-עשר סיבובים בלבד: חמישה עבור ה-5, אחד עבור ה-10, ארבעה סיבובים עבור ה-400 וכן הלאה.

בשלהי 1937 הרצשטרק היה מוכן לבנות מחשבון נישא בעל ארבע פונקציות. ואז הגיע היטלר.

בא לעולם בבוכנוואלד

במארס 1939 נכנס הצבא הגרמני לאוסטריה. הרצשטרק, בן לאם קתולית ולאב יהודי, היה בבעיה. "השבועות הראשונים היו איומים. האספסוף בא, ואז האנטישמים, וכל הדברים הנוראים". קציני צבא גרמנים באו לבדוק את המפעל. להפתעתו, הם ביקשו ממנו ליצור פריטים עדינים בשביל הצבא. לאחר משא ומתן חד צדדי, המפעל שלו התחיל לייצר מחוונים עבור טנקי פנצר.

במשך כמה שנים הסידור הזה פעל. "אך ב-1943," סיפר הרצשטרק "נעצרו שני אנשים מהמפעל שלנו. הם האזינו לתחנות רדיו אנגליות ותעתקו את השידורים במכונת כתיבה. מכונת הכתיבה זוהתה ובעליה היה אחד מהמכונאים שלנו. ראשו נערף. השני נידון למאסר עולם, מה שהיה הרבה יותר גרוע. ניסיתי להתערב לטובתם בגסטאפו. הקצין זרק אותי החוצה ואמר: 'איזו חוצפה, שחצי-יהודי ינסה לסנגר על האנשים האלה!'".
"הוזמנתי להעיד לטובתם ונעצרתי – יפה, לא? נערך חיפוש בביתי וכמובן לא היה כל משפט. הואשמתי בעזרה ליהודים, בשיבוש הליכים ובקיום מערכת יחסים ארוטית עם אישה ארית – כולם פשעים מומצאים. לאחר מכן גיליתי שתריסר אחרים נעצרו בנסיבות דומות."

הוא הושלך על ידי האס-אס לכלא פנקרץ הידוע לשמצה, שם התעללות ביהודים הייתה דבר שבשגרה. "חלקתי עם חמישים אנשים אחרים תא שלא היה בו כלום – לא מיטות, לא שירותים, כלום. ואפילו הייתי בר מזל מכיוון שנשלחתי למחנה הריכוז בוכנוואלד. כשהגעתי לשם הוצבתי ביחידת עבודה וחשבתי ששם תהיה קבורתי. היה זה נובמבר, וברשותי היו רק חולצה, זוג מכנסי אסירים, נעלי עץ וכובע סרוג. עבדתי בגינון והייתי מותש לגמרי. מבחינה נפשית הייתי בשפל המדרגה וחשבתי 'אני חייב למות'. נקראתי אל קצין האס-אס שפיקד על בוכנוואלד. הוא החזיק בקורות החיים שלי בידיו ואמר 'אתה ייצרת מחוונים ומכשירים בשביל הצבא. תקשיב טוב. אם תישמע לפקודותינו בצייתנות, יכול להיות שחייך יהיו נסבלים. אני פוקד עליך לעבוד במפעל הקשור למחנה הריכוז. אם תתפקד שם היטב, תוכל לחיות.'"

לצד בוכנוואלד בנו הנאצים מפעל עבודת פרך כדי לבנות מכונות לפרויקטים צבאיים סודיים. המהנדס הראשי מינה את הרצשטרק לאחראי על ייצורם של רכיבים מדויקים שנשלחו לפינמונד – אתר לשיגור טילים בליסטיים. במשך השנתיים הבאות ייצר הרצשטרק רכיבים עבור רקטות V2. בתור אחראי למדור שייצר רכיבים מכניים, הוא ביקר במקומות שונים במפעל. בתחילה חשדו האסירים האחרים שהוא מלשין. "במהרה גילו שלא הייתי מרגל. לדוגמה, דיברתי עם מפעיל מכונה: 'ידידי, אתה מכין את החלק הזה כמו שצריך. אתה חרוץ, אבל אמרו לך לבצע תהליך פשוט במכונה יקרה. אני אדווח שלא עושים במכונה הזו שימוש יעיל, אפילו שהאסיר עושה עבודה למופת'. בדרך זו הכרתי אנשים מלוקסמבורג, מצרפת, מדנמרק וממקומות רבים אחרים. באופן טבעי, באו אלי חברים ואמרו 'קורט, יש לך השפעה מסוימת. האם אינך יכול להביא אסיר זה או אחר למפעל? אם לא, הוא ימות.' אז הייתי מקים עמדה לבקרת איכות באחד מאולמות המפעל, מושיב שם עורך דין שבוי ונותן לו מיקרומטר. שומרי האס-אס פיקחו על הפעילות שלנו, ואם הייתה ביקורת אמיתית היה פורץ פתאום קונצרט של שיעולים. אז ידע עורך הדין שהסכנה מתקרבת ושעליו להעמיד פני עסוק. אך אני הייתי בחרדה מתמדת, כי החברים תמיד רצו ממני עוד ועוד. ידעתי שאם יתגלה הדבר, אני אהיה מתחת לאדמה הקרה למחרת היום. אך הגורל עזר לי שוב. כשנסוגו הגרמנים מאיטליה הם לקחו עמם מכונות ייצור. יום אחד קיבלנו בבוכנוואלד שתי משאיות מלאות במכונות משרדיות. פרקתי אותן, ובעלי מפעלים מקומיים באו לבדוק אותן. אחד מהם הסתכל עלי כל הזמן, כאילו הכיר אותי. 'הרצשטרק?' 'כן, הרצשטרק', אני עונה. 'וולטר', הוא אומר."

פריץ וולטר, המתחרה הוותיק של הרצשטרק, חזר לייצר כלי נשק. "הוא הניח חפיסת סיגריות עבורי על המחרטה. 'זה הסוף', אני חושב לעצמי. קבלת מתנות אסורה בהחלט, לא? אך השומר שלי ראה את זה ולא רצה לראות. הורשיתי לשים את הסיגריות בכיס."

בגרמניה של תקופת המלחמה היה וולטר אדם מפורסם. הוא זיהה את האסיר הרצשטרק כחשוב יותר מכל שלל איטלקי והודיע למפקד מחנה הריכוז על האוצר שברשותו. זמן קצר לאחר מכן, לקח המהנדס הראשי את הרצשטרק הצידה ואמר לו: "אני מבין שעבדת על דבר חדש, מכונת חישוב קטנה. הנה הצעה בשבילך. ניתן לך לשרטט ולבנות הכול. אם זה באמת יפעל, ניתן את זה לפיהרר במתנה אחרי שננצח במלחמה. ואז, ללא ספק, יעשו ממך ארי", "'אלוהים אדירים!' חשבתי לעצמי," סיפר הרצשטרק "'אם אצליח לבנות את המחשבון הזה, אוכל להוסיף לחיות.' באותו הרגע התחלתי לשרטט את המחשבון כפי שדמיינתי אותו."

האס-אס לא הפחיתו מעומס העבודה של הרצשטרק, אך הותר לו להקדיש את זמנו הפנוי למחשבון. "עבדתי על ההמצאה בימי ראשון בבוקר, ובערבים אחרי כיבוי האורות. עבדתי בכלא, בחדר העבודה ובמקום שבו אכלנו. ציירתי את המכונה במלואה בעיפרון, כולל ממדים ואפיצות."
בינתיים הפציצו בעלות הברית את גרמניה. "היינו עוזבים את המפעל ויוצאים החוצה במהלך ארוחת הצהריים. תמיד ראינו את המטוסים האמריקניים טסים במבנה עץ חג מולד, ולא ראינו שום מטוס יוצא כנגדם. לאחר מכן באו הפצצות. היינו רואים את ההבזקים וסופרים שמונה, תשע, עשר שניות עד שנשמע רעם. חישבנו את המרחק במטרים על ידי הכפלת מספר השניות ב-333. אך יום אחד עץ חג המולד טס לכיווננו. ידענו שהם באים אלינו ופחדנו מאוד. רצתי לתוך יער קטן, טמנתי את אפי בטחב וכיסיתי את אוזניי. רגע אחד לאחר מכן זה התחיל, חבטות ושאגות... כשהרמתי את ראשי עשן כיסה את הכול ובקושי יכולתי לנשום.
כמה מאות אסירים נפגעו באותו יום. היה נורא לראות את זה. כמובן, ראינו דברים נוראים באותה מידה במחנה עצמו. כאשר תלו מישהו, אולצנו לצפות בו עד שמת. נורא. הם תלו אנשים כך שימותו באיטיות, מוות נתעב. "חלק מהשומרים לא היו גרועים כל כך. אם אס-אס מבוגר יותר היה שם, הוא היה אומר לי לעתים קרובות 'הא, מה חדש? איזה מין מכונות חדשות נראה היום?' האס-אס הצעירים היו הכי מסוכנים. אם הייתה להם הזדמנות, הם היו אכזריים ביותר. אם אסיר הרגיז אותם, הם היו יורים בו, כי זה היה הכרחי, לא?"

השרטוטים של הרצשטרק היו כמעט מושלמים באחד-עשר באפריל, 1945, כאשר ראה ג'יפים מגיעים מכיוון צפון. "אתם חופשיים," צעק חייל שישב במושב הקדמי. הם היו אמריקנים. מקצתם היו בחורים יהודים שנמלטו לפני שעלה היטלר לשלטון. הם נשלחו לקו הקדמי משום שידעו לדבר גרמנית.
בוכנוואלד היה מחנה הריכוז הראשון ששחררו הכוחות המערביים. כמה חיילים אמריקנים הקיאו כשראו גופות שנקברו בעשר שכבות. במבט לאחור, התקשה הרצשטרק להאמין בחוויה כולה. "זה היה בלתי נתפס. אילו הייתי עורך דין או משהו, הייתי מת מוות מחפיר. הם היו שולחים אותי למחצבה ובתוך יומיים הייתי חוטף דלקת ראות וזה היה נגמר. אלף איש מתו כך. אלוהים והמקצוע שלי היו בעזרי."

נסיך הכתר מחשב

מחשבון קורטה

כמה ימים אחרי שחרור בוכנוואלד בידי האמריקנים הלך הרצשטרק לעיר ויימאר והתכניות מקופלות בכיסו. הוא הביא את השרטוטים לאחד מן המפעלים היחידים שנותרו על תילם, ושם בחנו אותם מכונאים. הוא זכר את תגובתם: "זה היה כאילו נפקחו עיניהם פתאום. הפתרון היה ברור, ולא נותר עוד דבר שצריך היה לחשוב עליו". העיצוב של הרצשטרק, אף על פי שסורטט בעיפרון במחנה ריכוז, היה ברור כל כך שנדרשו רק חודשיים להכנת שלושה מחשבוני אבטיפוס.
אך בדיוק כשהתחילו החוזים להירקם, הגיע הצבא הרוסי. הרצשטרק ידע מה צפוי לו: הוא לקח את המחשבונים, פירק אותם, שם אותם בתוך קופסה ויצא לווינה. "אם מישהו היה מסתכל בפנים, זה היה נראה לו כמו צעצוע," אמר, "הכול היה מפורק."

הוא עשה דרכו לאוסטריה ברגל, בשינה על הרצפה ובהחלפת סיגריות תמורת כרטיסי רכבת. המפעל הישן של משפחתו לא היה שמיש. כשבידיו אין דבר חוץ משלושת המחשבונים, הוא הגיש בקשה לפטנטים וניסה לעניין משקיעים ברעיון שלו. רמינגטון-ראנד, חברת המכונות המשרדיות האמריקנית, גילתה עניין מסוים אך מעולם לא חזרה אליו. ממשלת אוסטריה השיבה פניו ריקם. אירופה הייתה שקועה באפרה, בלי תשתית שתוכל לתמוך בפרויקטים חדשים.

עם זאת, הנסיך של ליכטנשטיין שקל לפתח תעשייה בארצו. באותו זמן ליכטנשטיין הייתה חקלאית כמעט לגמרי; התעשייה העיקרית בה הייתה ייצור של שיניים מלאכותיות. הרצשטרק הוזמן לחצר המלוכה והציג את המודלים שלו למשפחת המלוכה, לשרים ולמומחי הפטנטים. "הנסיך עצמו חישב בעזרתם בטירתו כשהמומחים וגם בני המשפחה צופים בו. הוא התלהב בו ברגע והכריז שהפרויקט הוא המתאים למדינה. הוא קיבל את פני בצורה לבבית וניהלנו שיחה של ארבע שעות."

בתחילה התנהל הכול כשורה. ליכטנשטיין הקימה חברה, קונטינה שמה, גייסה הלוואות והנפיקה מניות. הרצשטרק הועסק כמנהל טכני, קיבל שליש מן המניות והיה אמור לקבל תמלוגים על כל מכונה שתימכר.
הוא פרסם מודעות בעיתונות השווייצרית לגיוס מכונאים המוכנים להתחיל בקריירה חדשה. קונטינה שכרה אולם נשפים בבית מלון, ושם הרכיבו המכונאים של הרצשטרק את חמש-מאות מחשבוני קורטה הראשונים. הם הוצעו למכירה בשנת 1948 ונעשה להם קידום מכירות בתצוגות מסחריות ובירחונים טכניים. שישה חודשים לאחר מכן ביקשה חנות כלבו אמריקנית להזמין עשרת אלפים מחשבונים, עם אופציה לנוספים. במקום לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיים, החליט המנהל הפיננסי שהדבר מעבר ליכולותיה של החברה וגזר את דינו של הקורטה להימכר דרך הדואר ובחנויות מתמחות פה ושם.

עם זאת היה ביקוש למחשבונים, וקונטינה התרחבה מאולם הנשפים למפעל של ממש, מגבירה את הייצור לכמה מאות יחידות בחודש. עם התקדמות זו משכו המממנים של החברה את השטיח מתחת לרגליו של הרצשטרק – הם ארגנו מחדש את החברה ורוקנו מתוכן את המניות שלו. כמו אדיסון, טסלה וממציאים אחרים רבים כל כך, ניסו להרחיק גם את הרצשטרק מן הרווחים שהניבה היצירה שלו.
"אז קרה מקרה ממוזל שלא הייתי מעלה בדמיוני," אמר הרצשטרק, "הפטנטים עדיין היו רשומים על שמי." בתחילת הדרך, הנאמנים לא רצו להשתלט על הפטנטים למקרה של תביעה – הם רצו שהרצשטרק יספוג את האש אם מישהו יערער על המצאתו. הואיל והחברה לא השיגה את זכויות הפטנט, הרצשטרק הכריח אותם להתפשר. במשך שנות החמישים והשישים הוא הרוויח בפועל מהמצאתו.

מודעת פרסום למחשבון קורטה, שנות ה-70

מודעת פרסום משנות ה-70.
באדיבות ריק פר

בעקבות הצלחת המחשבון הראשון תכנן הרצשטרק דגם גדול קצת יותר, והגדיל את הקיבולת שלו מאחת-עשרה לחמש-עשרה ספרות, אך לאחר מכן הדבר היחיד שהשתנה שינוי ניכר היה עיצוב האריזה. הרצשטרק קבע שיא נדיר בתעשיית החישובים כשעיצב מוצר מושלם בניסיון הראשון.
במשך שני עשורים נמכר הקורטה באותה כמות, כשהוא משווק כ"מכונת החישוב המיניאטורית האוניברסלית המתאימה לגודל הכיס, בעלת אמינות הנובעת מהרכבה קפדנית ואיתנה". כפי שחזה הרצשטרק, מהנדסים השתמשו במכונות הפלא למציאת מסלולי לוויינים, מודדים איתרו בעזרתה נקודות ציון, ורואי חשבון איזנו ספרים בנסיעותיהם. מנהל בנק בניו יורק נדהם לראות מבקר שהופיע אצלו בלי מכונת חישוב בגודל מזוודה, ובכל זאת הצליח לסכם את ספרי החשבונות עד הפני האחרון.

מעניין לציין, שחובבי מכוניות ספורט ברחבי העולם, אימצו את מחשבוני קורטה ואמדו בעזרתם מהירויות ומרחקים במירוצים. נווטים יכלו לחשב במהירות זמני נהיגה מיטביים בלי להסיר את העיניים מן הדרך, כשהם מכוונים את המספרים לפי התחושה. מידותיו הקטנות של הקורטה התאימו למרחב המוגבל של מכוניות הספורט, ובניגוד למחשבונים האלקטרוניים הראשונים פעולתו לא נפגעה כתוצאה מטלטולי הדרך. אפילו כיום משתתפי מירוצים של רכבי אספנות נהנים מאתגר החישוב המכני של זמני הנסיעה.

כשם ששעוני קוורץ בעלי סוללה דחקו הצידה את השעונים בעלי הקפיץ, המחשבונים האלקטרוניים האפילו על המצאתו של הרצשטרק. הקורטה האחרון, המאה וחמישים אלף במספר, נמכר בשנות השבעים המוקדמות. מאז לא נבנה שום מחשבון מכני.

הרצשטרק עזב את קונטינה בשנות החמישים המוקדמות, ולאחר מכן שימש כיועץ ליצרני מכונות משרדיות איטלקים וגרמנים וחי בדירה צנועה בליכטנשטיין. באותם ימים אשפי הטכנולוגיה לא קנו אחוזות במיליון דולר. ממשלת ליכטנשטיין הכירה בהישגיו רק כשהגיע לגיל 84. הוא מת שנים ספורות אחר כך, בשנת 1988.

עדיין פועל, אחרי כל השנים

מחשבון הכיס האלקטרוני שלך יפתור בעיות מהר יותר מן הקורטה, והמחשב הביתי מחולל ניסים ונפלאות לעומתו. ייתכן שהשימוש היחיד של הקורטה הוא לאזן את חשבונותיך בזמן הפסקת חשמל.

ועדיין, בעודני מחזיק במחשבון הליליפוטי של הרצשטרק שעבר אלי בירושה מן המרצה הראשון שלי לאסטרונומיה, אני מודע היטב לעובדה שהמכונה הזאת שרדה יותר מבעליה הראשון, ובלי ספק תמשיך להתקיים גם אחרי השני. כמו שאומרות הוראות ההפעלה, "הקורטה שלך יחזיק מעמד לכל החיים ויישאר כלי עזר חיוני, תמיד בהישג יד. אתה יכול להיות סמוך ובטוח בדיוקו של הקורטה, משום שהוא תולדה של ניסיון ממושך בתחום מכונות החישוב. הוא מיוצר בידי מומחים בינלאומיים במכניקה עדינה, מחומרים באיכות ראשונה במעלה. בהרכבתו לא נעשה שימוש בחומרים מלאכותיים." (אינני יכול לדמיין לעצמי שמישהו יכתוב "תוכנת האקסל שלך אינה משתמשת בחומרים מלאכותיים" או "מעבד הפנטיום שלך יחזיק מעמד לכל החיים", אף על פי ששתי ההצהרות האלה הן למעשה נכונות.)

אינני רואה את עצמי כבעליו של חפץ כלשהו עד שאני מבין אותו, ואינני יכול להבין אותו עד שאני רואה איך הוא פועל. וכך, חמוש בזכוכית מגדלת, בפינצטה ובמברגי תכשיטנים אני פותח את בורגי הקופסה החיצונית וחושף שש-מאות חלקים: גלגלי שיניים, צירים, מחגרים ותמסורות.
אני מרחיק בעדינות שמונה צירי כוונון. על כל אחד נחרט במכונה חריץ לולייני, וכל אחד עוצב ללא שותפים, ללא עוזרים ואפילו ללא כלי שרטוט. אני רואה את מנגנון תוף הפסיעות המחוכם, שצויר לראשונה בעיפרון בנסיבות אומללות במידה שלא תיאמן. אני נוגע בסגסוגות קלות, מהפכניות באותם הימים. אני חש במגע של איכות, המתעלה מעל חצי מאה של התקדמות בתחום החישוב. סמוך ובטוח בדיוקו של הקורטה? לחלוטין.

על המחשבון בן החמישים שלי, שהורכב כעת מחדש, אני מחלק 355 ב-113. בעזרת אגודלי אני מחליק את כפתורי הכוונון על צירים לולייניים, ואז מסובב את הארכובה כדי לאחסן את המספר הראשון במכונה. אחרי שאני מזין את המספר השני אני מסובב שוב, והחלק המשלים-לתשע של תוף הפסיעות נכנס לפעולה. גלגלי שיניים מעבירים את התנועה הזו למוטות מגנזיום דרך תשלובות ישרות זווית ומשם אל אוגר התוצאה. מנגנוני הפעלה, בקרה וספרות מסתחררים בתורם מסביב לציר הארכובה. שני תריסרי סיבובים אחר כך, התשובה שלי קופצת לתוך חלונות קטנטנים.

לפני קירוב של פיי, ויותר מזה. אני מחזיק בו בזמן את צאצאן הישיר של מכונות החישוב הראשונות, את פסגת אומנות המכניקה המערבית ואנדרטה לחזונו של אדם אחד, שהתגבר על חומות של עוינות.

על המחבר

קליף סטול (Stoll) ידוע בעיקר בזכות פיצוח רשת של האקרים בימיו הראשונים של האינטרנט, כמתואר ברב-מכר שכתב "ביצת הקוקייה". על ספריו האחרים נמנים "כופר ההיי טק: מדוע אין מקום למחשבים בבית הספר" ו"שמן נחשים מסיליקון". אף על פי שאת הדוקטורט שלו עשה במדעים פלנטאריים, הוא עוסק בעיקר בשחזור מחשבונים מכניים, בבניית בקבוקי קליין ובהוראה מזדמנת של פיזיקה. סטול מתגורר באוקלנד, קליפורניה, עם אשתו ושני ילדיו. הוא מבקש להודות לריק פר, ליאן מאייר ולג'ק כריסטיאנסון, מומחים לנושא הקורטה, על עזרתם הנדיבה בהכנת המאמר, וכן למכון צ'רלס בבג' באוניברסיטת מינסוטה שהעמיד לרשותו ריאיון מוקלט שערך היסטוריון המחשבים ארווין תומאש עם קורט הרצשטרק ב-1987. הציטוטים במאמר זה מקורם באותו ריאיון.

מידע נוסף

  • Antique Office Machines: 600 Years of Calculating Devices. Thomas A. Russo. Schiffer Publications, 2001
  • The Universal History of Computing: From the Abacus to the Quantum Computer. Georges Ifrah. John Wiley, 2001
  • מידע על הקורטה וכן מדריך למשתמש עם הוראות הפעלה, ניתן למצוא באתר של ריק פר: www.vcalc.net.

פורסם במגזין סיינטיפיק אמריקן ישראל, בהוצאת רשת אורט, גיליון אפריל-מאי 2004. טלפון מערכת: 1-800-355-155.

תגובות