שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר

הדפס
שאלות ותשובות נפוצות בנושא עתיקות ומטבעות עתיקים

מהו חוק העתיקות ומהי משמעותו לאספן עתיקות?

חפירה – כל חפירה חוקית שתיעשה באתרים ובשרידים עתיקים בישראל, תתבצע רק ע"י בעלי רישיון שקיבלו אותו ממנהל רשות העתיקות (להלן, ר"ע) ובכפוף למגבלות הרישיון. מסחר – סחר חוקי (קניה ומכירה) של עתיקות (כל ממצא שגילו מעל 306 שנה), מותר רק למי שקיבל רישיון ממנהל ר"ע ושילם אגרה שנתית (היום יש כ-60 סוחרים כאלה). איסוף וליקוט – החל מ- 1978 חל איסור לאסוף או ללקוט בשטח המדינה יצירי אבן, חרסים, מטבעות וכו', קל וחומר באתרי עתיקות. יש איסור מפורש לשאת/להשתמש במגלה מתכות לאיתור עתיקות. מי שנתפס כשברשותו/ברכבו מכשיר כזה, יוצר בכך חזקה על שימוש לא חוקי: מכשירו יוחרם, יערך חיפוש בכליו ובביתו ויוחרמו פריטי האוסף לפני העמדה לדין. אספן רשום – אספן עתיקות שבחר להפוך ל"אספן רשום" ע"פ חוק העתיקות 1978, יפנה ישירות/דרך מייצג לר"ע. עליו יהיה להציג את כל האוסף שכבר מצוי ברשותו ולציין את המקור של כל פריט. כל הפריטים אותם מצא/אסף/רכש באקראי יירשמו בתיק האספן בר"ע, אבל ייתכן וחלקם יוותרו בידיו אם הם נפוצים ונעדרי משמעות מדעית/היסטורית מיוחדת. איסוף וסחר אקראי – מטייל/אספן רשום שאסף באקראי ממצא עתיק (חרס, אבן, זכוכית, מתכת וכו'), ידווח על כך לר"ע תוך 15 יום ויעביר אליהם לפי דרישתם, את הממצא. אספן רשום רשאי לסחור/להחליף באקראי ממצאים רשומים מאוספו עם אספנים וסוחרים, אבל עליו לדווח מראש לר"ע על כל מכירה/החלפה של פריטים עם סוחר מורשה או אספן רשום. רכישה – כדין מסוחר מורשה (סעיף ב'), מאספן רשום (סעיף ה') או בחו"ל, עשויים להיחשב בעיני ר"ע כחוקיים ולהיוותר בידיו. אולם פריטים שנאספו אחרי 1978, נרכשו ממי שלא הורשה לסחור בעתיקות/מאספן לא רשום, עלולים להיחשב כגנובים/שדודים ולהיתפס. השכיל הפונה להוכיח לר"ע כי חלק או כל האוסף נמצא באקראי או נרכש מסוחרי עתיקות, נתקבל בירושה או נרכש בהחלפה מאספן אחר וזאת לפני פרסומו של חוק העתיקות 1978, הוא עשוי להיכלל עם החלק החוקי של האוסף ולהישאר ברשותו של האספן הרשום מכוח החוק. ייבוא – עקרונית, מותר לאספן להביא עתיקות מחו"ל ולצרפן לאוספו החוקי, בתנאי שיצרף אותם לאחר מכן לרשימת המצאי שלו כאספן רשום וידווח עליהם לר"ע. אולם ייבוא של עתיקות משטחי יו"ש לישראל אפשרי רק עם האספן פנה וקיבל מראש רישיון ליבוא כזה מר"ע. סוחר שייבא עתיקות מחו"ל, חייב לדווח עליהן לר"ע תוך 24 שעות. ייצוא – מסיבותיו הוא, כתוצאה ממכירה אקראית בביתו או במכירה דרך האינטרנט ושליחת הפריט לרוכש, חייב לבקש מראש ולקבל רישיון ייצוא מר"ע.  מידע נוסף וקובעחוק העתיקות באתר "רשות העתיקות".

הפקת המטבעות בתקופת מרד בר כוכבא (132-135 לספה"נ)

הרבה ממה שאנחנו חושבים שכבר ידוע בנושא – הוא השערות וספקולציות הנובעות מהחומר המועט שנחפר ובעיקר מממצאים אקראיים ובעיקר שדודים שהגיעו לשוק העתיקות. למעשה, אין לנו מושג היכן עוצבו הסדרות, היכן נחקקו הרושמות ואיפה בוצעו ההטבעות, במיוחד כשכל זה נעשה מן הסתם במחתרת. הגילוי של מחילות / מערות מסתור שהכינו המורדים בדרום ובמערב יהודה ע"י הצוות בראשותו של פרופ' עמוס קלונר (לראשונה בשנות ה-80), רק ממחיש עד כמה הידע שלנו על כל הנושא היה מוגבל ביותר עד אז ונותר כך למעשה עד היום. האם היה מדובר (בתחילה לפחות) במנהל אחד שהורה על יצירת הרושמות וביצוע ההטבעות (בירושלים?) או בביזור במרכזים רבים, בעיקר ביישובי ספר קטנים ונידחים, שם עוצבו הרושמות ובוצעו ההטבעות (כצפוי למשל מארגון גרילה מוצלח). קל וחומר בשנה השנייה והשלישית למרד, לאחר שגלגל ההצלחה הראשונה התהפך וביזור הפעילות בישובים נידחים בספר יהודה ובחברון הפך למעשה לכורח. האם שבו והשמישו אז את מיטבעות הספר הישנות שפעלו בימי המרד הראשון ואם לא, כיצד נקבע מיקומן של מיטבעות הספר החדשות ומי היו בעליהן? כיצד שולם לבעלים על פעילותם זו? האם התשלום עבורה היה בהפרשת חלק מסויים מתפוקת המיטבעה לבעלים? האם תשלום בתוצרת המיטבעה היה רק במטבעות בר כוכבא תוצרת המקום או גם במטבעות כסף יהודיות מהמרד הראשון ואולי גם באחרות? בכל מקרה יש לשער שבעל המיטבעה מיהר להחליף חלק ממה שקיבל במטבעות המרד מברונזה (ואולי כסף) במטבעות רומיות ושקלים מימי המרד הראשון (כשהעדיפות היא להחליף מטבעות מברונזה במטבעות כסף יהודיות ורומיות ובמטבעות זהב, רומיות ואחרות). סביר כי באתרי טביעה שחידשו פעילותם, הייתה מן הסתם גם כספת האוצר של הבעלים אליה היה מוסיף מפעם לפעם את רווחיו הנאים שעשה בשנות המרד. ומה באשר לחומר הגלם (האסימונים) – האם הופקו רק ממטבעות רומאים שנשחקו (כמקובל לחשוב) או שמא יצקו שם גם אסימונים חדשים, כמו במרד הראשון. כיצד התנהלה ההטבעה – עם הטבעות לניסיון על מתכות רכות (עופרת, בדיל) והאם גילוי של פריטי ניסוי כאלה עשוי לרמז על אתרה של המיטבעה? באילו חומרים נטבלו האסימונים הלוהטים לפני שנטבעו ובאילו חומרים ניקו אותם אחריה. דוגמא ממחישה לבעיה המחקרית הנמצאת כאמור רק בתחילת דרכה – חלק מיישובי המורדים שפעלו במעבה האדמה, במערות מגורים ובמחילות. רובם נותרו מן הסתם ללא פגע, מאחר שנחתמו תחת הגרעין הישן / העתיק של כפרים פלשתינאים הבנויים על חורבותיו של ישוב עתיק. עם זאת לא נערכו חפירות מבוקרת בישובים עתיקים כאלו למרות שיותר מסביר כי דווקא שם, בתת הקרקע החתומה ובנבכים הסתומים של מערות המגורים, שמורים מאז אוצרות הבעלים. במקרה כזה נותרו גלומים באתרים מאגרי מידע עיקריים על התקופה ומטבעותיה הנובעים מאוצרות הפרטיים של בעל המטבעה שפעלה בביתו ובמערתו (או לפחות דוגמא לסדרות המטבעות שהופקו באתר הזה).