שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
הצפלין בדרך לארץ ישראל

סיפורה של ספינת האוויר מרגע המצאתה, דרך תור הזהב, ועד לדעיכתה אל תוך דפי ההיסטוריה. וגם, הרפתקאות בולאיות בסיור בשמי ארץ ישראל של ה"גרף צפלין" בשנת 1929.

חנן שיפטן

דוד שוורץ

דוד שוורץ

רעיון ספינת האוויר הקשיחה, הניתנת לניווט באמצעות מנועים, שלא בדומה לכדורים הפורחים שהיו מקובלים עד אז, נהגה במוחו של דוד שוורץ. שוורץ נולד ב-1850 בקשטלי הונגיה, התגורר באגרם – שמה הגרמני של זאגרב בירת קרואטיה שהייתה אז חלק מן הממלכה האוסטרו-הונגרית. הוא נפטר ב-1897 בוינה אוסטריה.

ב-1890 כשקרם הרעיון עוד וגידים, הציג שוורץ את המצאתו לשר המלחמה האוסטרי. מאחר ובאוסטריה לא נמצא תקציב לעניין, נדד שוורץ לסנט פטרסבורג. שם במשך כשנתיים ניסו לבנות ספינה על פי תוכניותיו, אך משהו בעבודה נשתבש והיחסים נעכרו, שוורץ עזב בחופזה וחזר לוינה בשלהי 1893. תחנתו הבאה היתה גרמניה, שם יצר קשר עם קרל ברג, בעל חברה ומומחה לעבודות אלומיניום. הלה הסכים להשקיע מכספו ולבנות בחברה שבבעלותו את ספינת האוויר על פי תוכניותיו של שוורץ. ב-1895 החלה העבודה בשדה טמפלהוף ליד ברלין. שוורץ לא זכה לראות את השלמת פרוייקט ספינתו – באחת מנסיעותיו לוינה, ב-13 לינואר 1897, התמוטט שוורץ על המדרכה ונפטר זמן קצר אחר כך בחדר מדרגות סמוך. עיריית וינה ערכה לממציא "הלוויה של כבוד" והעמידה מצבה לזכרו בבית הקברות המרכזי בעיר. מלני, אלמנתו של שוורץ, נאלצה כעת להתמודד עם לא מעט קשיים כדי להביא את המבצא לסיומו.

ספינת אוויר3 לנובמבר 1897 נקבע כיום המבחן, בנוכחות קהל רב שנאסף בשדה טמפלהוף, התרוממה הספינה לגובה של 460 מטר. לאחר שעברה כמאה מטר בלבד, נדם אחד המנועים, הטייס החליט לנחות במה שהתברר כנחיתת ריסוק, הספינה נהרסה אך הטייס יצא בפציעות קלות בלבד. למרות שטיסת הבכורה נכשלה, הבינו רבים את ערכה של ההמצאה, ביניהם קצין גרמני בדימוס שהיה בין הצופים – הגרף פרדיננד פון צפלין.

הגרף, שהיה בעל ניסיון בכגדורים פורחים, לא בזבז זמן ופנה לאלמנתו של שוורץ. ב-10 לפברואר 1898 נחתם ביניהם הסכם לרכישת הזכויות והתוכניות של ספינת האוויר של שוורץ תמורת 15,000 מארק. על משטח צף באגם קונסטנץ ובעזרתם של כ-30 פועלים, החל צפלין לבנות את ספינת האוויר הראשונה. טיסת הבכורה של ה-LZ1 (ר"ת Luftschiff Zeppelin), נערכה ב-2 ביולי 1900. צפלין לא שבע נחת בראשית דרכו. בני מעמדו לעגו לו, הקיסר דחה את בקשותיו לעזרה כספית ובבניית הספינות השקיע כמעט את כל הונו ומכר חלק גדול מנכסיו. שלא בפניו כינוהו "הגרף המשוגע".

פרדיננד פון צפלין

הגרף פרדיננד פון צפלין

עד 1908 בנה צפלין ארבע ספינות, ה-LZ4 שטסה לשוויצריה במסע של 12 שעות, הביאה לו סוף סוף כבוד, הכרה והערכה לפועלו בכל רחבי גרמניה. באותה שנה, ביום הולדתו ה-70, זכה צפלין לאותות כבוד רבים מראשי ערים, אוניברסיטאות וארגונים. הקיסר וילהלם השני העניק לו את אות הכבוד הגבוה ביותר – "אות הנשר השחור". עד מלחמת העולם הראשונה נבנו במפעלי צפלין כ-25 ספינות, חלקן למשימות צבאיות. הגרף עודד את השימוש בצפלינים למטרות הפצצה, ובמשך המלחמה נבנו עוד כ-95 ספינות, כולן צבאיות. במרץ 1917, כאשר ספינותיו התרסקו ונשרפו מעל אנגליה, נפטר הגרף בגיל 84. הקיסר ערך לו לוויה ממלכתית בברלין, גנרלים עטורי מדליות, ששלחו מיליונים למוות בחזית המערבית, צעדו כעת בסך במדיהם המצועצעים אחרי ארונו. עם סיום המלחמה השמידו הגרמנים את הספינות שנותרו כדי שלא יפלו לידי בנות הברית, אלא שלאחר המלחמה, חויבו הגרמנים בבניית ספינות למנצחים כחלק מפיצויי המלחמה שהוטלו עליהם. LZ-120 נמסרה לאיטליה, LZ-121 לצרפת ו-LZ-126 לארצות הברית. עתה הפנו במפעלי צפלין את כל מרצם לבניית ספינה לצורכיהם, את הגדולה ביותר שנבנתה עד אז, ה-LZ-127.

הוגו אקנר

דר' הוגו אקנר

LZ-127 – גרף צפלין

ב-8 ביולי 1928, לאחר 21 חודשי עבודה, יצאה מפס הייצור של מפעלי "צפלין" בפרידריכסהפן, על אגם קונסטנץ, ספינת האוויר LZ-127 שנשאה את שמו של מייסד החברה "גרף צפלין". בנייתה של הספינה נתאפשרה רק לאחר מגבית נמרצת בכל רחבי גרמניה לגיוס הכספים הדרושים. חברת צפלין, בשל מצבה הכלכלי הרעוע, לא הייתה מסוגלת לשאת בעצמה בעלות לבניית הספינה, לשם כך פנתה לממשלה, לעזרת משקיעים, אילי הון ובעיקר אל העם. ד"ר הוגו אקנר, איש אשכולות רב פעלים, שעמד בראש החברה מאז נפטר צפלין ב-1917, יזם הנפקה של מזכרות, הציע למכירה גלויות צפלין צבעוניות ובולים בשלושה צבעים הפונים לעם, לנוער ולנשים הגרמניות. הדואר הגרמני תרם גם הוא את חלקו וטבע חותמת מיוחדת לטובת המגבית. אקנר הרחיק לכת ובצעד בלתי שגרתי התיר למבקרים לעקוב אחר מהלך הבנייה. במשך כשנתיים עלו לרגל מאות מבקרים מדי יום לאתר הבנייה בפרידריכסהפן כדי לחזות מקרוב בהשקעה העצומה בכוח אדם, בטכנולוגיה ובאמצעי העזר שנדרשו לבניית הספינה. אין פלא אפוא, שעם השלמת העבודה היתה ה"גרף צפלין", שעלותה הגיעה לכ-8.3 מיליון מארקים, לגאוות העם הגרמני. הלה (Hella), בתו של מייסד החברה, נתכבדה בהשקת הספינה בטקס רב רושם שנערך ביום הולדתו התשעים של אביה.

השקת ספינת האוויר ''גרף צפלין'' Friedrichshafen ב-8 ביולי 1928

השקת "גרף צפלין" Friedrichshafen ב-8 ביולי 1928

"גרף צפלין" היתה בהחלט ספינה מרשימה, אורכה היה כ-230 מטר, 35 מטר גובהה ומהירותה עלתה על מאה קמ"ש. "הסיגר המעופף", "הענק המוכסף" או "מונרך השמיים" היתה ספינת האוויר הגדולה והמרשימה ביותר שנבנתה עד אז ובדיעבד גם המוצלחת ביותר. טיסת הבכורה נערכה ב-18 לספטמבר 1928.
במשך תשע שנים רצופות שייטה הספינה במרחבי הגלובוס, עברה ללא תקלה כ-1.7 מיליון ק"מ והסיעה 34,000 נוסעים ללא נפגעים. טיסותיה המרשימות ביותר היו מסביב לעולם, לקוטב הצפוני, לארה"ב, ובין 1931-37 – בקו סדיר בין גרמניה וברזיל. הספינה זכתה להערכה ואהדה רבה בכל מקום. לאחר טיסתה מסביב לעולם, אחזה את עיתוני ניו-יורק "צפלין מאניה", הוגו אקנר הוכתר בתואר "מגלן של השחקים" והוסע בכבוד גדול בשיירה מפוארת בחוצות הכרך.
חלק מהוצאות אחזקת הספינה מומן מהטסת דברי שדואר. הדואר הגרמני הנפיק בולי צפלין ואף חתם עם החברה חוזה להטסת דואר שכלל גם סובסידיה נדיבה. חותמות דקורטיביות עטרו כל דבר דואר שנשלח באמצעות הצפלין. תמורת שירות זה גבתה החברה 1 מארק לגלויה ו-2 מארק למכתב (ותעריף כפול בטיסות טרנס-אטלנטיות). מחירים אלה היו אמנם יקרים פי כמה וכמה ממחירי הדואר הגרמני, אבל אלה לא הרתיעו סוחרים, אספנים ונוסעים ששלחו כמות עצומה של דברי דואר בכל אחת מן הטיסות. דברי הדואר נאספו בפרידריכסהפן, הוחתמו והועלו לספינה, או נתקבלו במשרד הדואר שפעל על סיפון הספינה במשך כל זמן הטיסה. דברי הדואר נארזו בשקים מיוחדים והועברו חתומים למשרדי הדואר במקום הנחיתה. אם לא נתאפשר הדבר, הוצנחו השקים מעל למקום שנקבע מראש, נאספו ונמסרו להמשך הטיפול למשרד הדואר המקומי.

בולי המגבית של אקנר

בולי המגבית של אקנר

עוד שתי ספינות נבנו במפעלי צפלין, LZ-128 Hindenburg, ו-LZ-129 Graf Zeppelin II. זו האחרונה לא הגיעה עדיין לשלב הבדיקות כאשר ערכה ההינדנברג את מסעה האחרון לארצות הברית. בגלל אמברגו אמריקאי, חסר לגרמנים ההליום הדרוש למילוי הספינות, בלית ברירה השתמשו במימן שמטבעו דליק. ב-6 למאי 1937 בעת ניסיון נחיתה בלייק הרסט ניו-ג'רסי, פרצה בה אש והיא נשרפה כליל.

ספינת האוויר גרף צפליןלאחר חקירת אסון ההינדנברג, קורקעה ה"גרף צפלין" והוצבה אחר כבוד בפרנקפורט במוסך ענק שם שמשה אטרקציה למבקרים תמורת תשלום. במרץ 1940, לאחר פרוץ המלחמה, למרות היותה במצב תקין לחלוטין, פורקה הספינה לגרוטאות על פי הוראה של שר האוויריה הרמן גרינג, הסיבה הרשמית היתה מחסור באלומיניום – החומר ממנו נבנה שלד הספינה. כך, רחוק מעין הזרקורים, ללא הפאר וההדר שאפפוהו במשך עשור, סיים את חייו "מונרך השמיים" סמל האוויר המרשים ביותר של אותה תקופה. לאחר עליית הנאצים הואלמה חברת צפלין. הוגו אקנר, "מגלן של השחקים", שהיה ממתנגדי השלטון החדש ואף סירב לקרוא לספינה החדשה (LZ-129) על שם היטלר, הודח מתפקידו ונשכח. אקנר שרד את המלחמה ונפטר ב-1954 בגיל 86 בפרידריכסהפן, על אגם קונסטנץ. Sic transit gloria mundi.

מברק המבשר את בואו של הצפלין לארץ ישראלהטיסה למזרח

תאריך ההמראה לטיסה למזרח יועד ל-24 בפברואר 1929, אלא שתנאי מזג אוויר קשים וטמפרטורה נמוכה, גרמו לדחיית הטיסה לחודש מרץ. טיסתה ה-18 של "גרף צפלין" יצאה איפא לדרך לארץ ישראל בשעה 00:52 בבוקר ה-25 למרץ 1929. על סיפונה היו כ-41 פוליטיקאים, אנשי עסקים, ידוענים ועיתונאים, אותם בחר אקנר בקפידה כדי לקדם ולפרסם את פרוייקט ספינות האוויר שעדיין סבל מגירעון. 40 מלחים ואנשי צוות אחרים עמדו לרשות האורחים הנכבדים, תפריט הארוחות העשיר והיינות המשובחים כוונו כולם לליבם וחיכם האנין של אנשי הפמליה המכובדת. נתיב הטיסה עבר מעל מרסי, הריביירה הצרפתית, לאורך חופי איטליה, יוון וכרתים. אחה"צ, לאחר שהתברר כי הטיסה מתנהלת כסדרה, נשלח מברק ללונדון ומשם הועבר על ידי סוכנויות הידיעות ופורסם למחרת בארץ בזו הלשון: "הצפלין בדרך לארץ ישראל".

מודעה ציבורית המבשרת על מעבר הצפלין בשמי ארץ ישראלפנייתו המוקדמת של ראש העיר מאיר דיזנגוף להוגו אקנר, להנחית את הספינה בארץ ולאפשר לנוסעים ולצוות להשתתף בחגיגות פורים שחל באותו יום, נדחתה בנימוס, למרות שדיזנגוף הודיע במפורש כי הצליח לארגן שש מאות איש מן המושבות העבריות שייסיעו בעיגון הצפלין לאחר הנחיתה. לא ניתנו הסברים לסירוב. למחרת, בבוקר ה-26 במרץ, השתנה מזג האוויר לרעה, רוחות חזקות הסיטו את הצפלין ממסלולו, הוא חלף בסמוך לקפריסין, ובמקום לתל אביב הגיע הצפלין לחופי הארץ ליד חיפה. תושבי העיר יצאו בהמוניהם לחזות במפלצת המעופפת והריעו בהתלהבות מגגות הבתים ומחוף הים. הטמפלרים תושבי המושבה הגרמנית מיהרו לכתוב על חוף בת גלים ברכה בגרמנית, לפני שסובב הצפלין באלגנטיות את חרטומו לכיוון דרום והמשיך במעופו לאורך החוף לתל אביב.

מודעה של עיריית תל אביב המציגה ברכה לעיר מספינת האוויר גרף צפליןבשעה שש בערב בקירוב, שייט הצפלין במלוא הדרו מעל קו החוף של תל אביב, מעל יפו האט, חזר אל מרכז העיר, פנה מזרחה במתינות והחל להנמיך עד שרעש מנועיו נשמע היטב בכל הסביבה. עיתון "דבר" דיווח כי אנשים עלו על כל גג ועל כל מגדל ונופפו בכובעים בכובעים ומטפחות לאורח הגדול. חלונות תא הנוסעים נראו בבירור, כך גם האותיות LZ-127 על זנב הספינה והשם "גרף צפלין" על חרטומה. לפני שנסק הצפלין והמשיך לכיוון ירושלים, אירע דבר בלתי צפוי לחלוטין – חבילה מסתורית נזרקה מירכתי הסיפנה ונחתה על גג אחד הבתים ברחוב קלישר. בפתק שהוצמד לחבילה נתבקשו המוצאים להעבירה בהקדם לסניף הדואר הקרוב. כפי שדיווח העיתון, הכילה החבילה כ-83 גלויות דואר והאדונים אולשינסקי וקירשנבאום מיהרו לשאתה אל משרד הדואר. לעומת השלכת הגלויות "הפראית" בתל אביב, הצנחת דברי הדואר ברמלה תוכננה בקפידה. הצפלין נשא עמו כ-16,500 דברי דואר ארוזים בארבעה שקים, במשקל כולל של למעלה ממאה ק"ג. לכל שק הוצמד פתק המעיד על תכולתו ומצנח קטן שהאט את מהירות הנפילה. בעיתונות היומית ובמודעות שהודבקו בחוצות פורסמה ההודעה הבאה: "לקהל הארץ ישראלי, הכונו לקראת הצפלין!". השעה היתה 18:20 כאשר ריחף הצפלין מעל שדה התעופה הגרמני הישן ברמלה, שריד ממלחמת העולם הראשונה ששימש אז את טייסת 300. איתות בפנסי מורס אישר לצוות את מיקומם מעל לאתר המתוכנן, השקים הכבדים נדחפו החוצה, צנחו באיטיות ארצה ונמסרו לידי פקידי הדואר להמשך הטיפול בתכולתם.

ספינת האוויר ''גרף צפלין'' מעל ירושלים

"גרף צפלין" מעל ירושלים

בשבע בערב, באיחור רב שפגם מעט בשלמות המסע, הגיע הצפלין ליעדו האחרון, לירושלים. כמו בחיפה ובתל אביב, גם כאן התקבל הצפלין בהתלהבות רבה. מתוך העיר כוון לעברו זרקור רב עוצמה, המראה היה כנראה מרשים ביותר, שכן דר' להמן, קברניט הספינה, ציין ביומנו "מלמטה נראנו ודאי כמרכבת אש". להשלמת החיזיון נורו מספר זיקוקים צבעוניים מגג השגרירות הגרמנית. נראה שמפאת השעה המאוחרת, הראות הלקוייה ומזג האוויר הסגרירי, אין בנמצא כל דיווח אודות השלכת דואר מעל העיר, למרות שידועים מספר פריטים המוגדרים ככאלה.
מירושלים פנה הצפלין לדרום מזרח לעבר ים המלח, הנמיך עד כדי מאה מטר מעל פני הים שהואר בנורי תאורה ולאחר שהות קצרה שב ונסק. נוסעי הספינה התפנו כעת לחגוג את פורים בהרמת כוסות יין כרמל ומברקי ברכה לבביים הוחלפו עם ראש עיריית תל אביב. הצפלין עוד עבר בסמוך לפורט סעיד לפני שפנה לצפון מערב לעבר אתונה והחל את דרכו חזרה לפרידריכסהפן. המסע כולו נמשך שמונים ואחת שעות בהן עבר הצפלין 8,000 ק"מ.

דואר סבב שחזר לגרמניה עם הצפלין ולכן לא הוחתם

8. דואר סבב שחזר לגרמניה עם הצפלין ולכן לא הוחתם

דברי דואר וחותמות

כל דברי הדואר שהועלו לצפלין בנוהל רשמי תקין, אופיינו בשלושה מרכיבים: התעריף שולם בבולים גרמניים, הבולים הוחתמו Friedrichshafen Luftpost ובכולם הוטבעה החותמת Luftschiff Graf Zeppelin Orientfahrt 1929. יוצאים מן הכלל היו אוסטריה ודנציג, בהסכמים עם שתי ארצות אלה הותר להם להשתמש בבוליהם.
מספר רב של אספנים וסוחרים ששלחו כמות גדולה של דברי דואר לעצמם, לא זכו לחותמת המעבר של רמלה, לכן לא נמצאת כלל על דבר כזה עדות כלשהי שהפריט אמנם עזב את הצפלין. התברר שרוב "דואר סבב" זה נארז מלכתכילה בחבילות נפרדות שלא נפתחו כלל ברמלה ונשלחו ללא חותמת המעבר, בדואר רגיל חזרה לגרמניה (תמונה 8). על כל דברי הדואר שנשלחו ליעדים מחוץ לגרמניה, הוטבעה בדרך כלל חותמת המעבר Er Ramle (תמונה 9). בדברי הדואר שיועדו לפלשתינה הוטבעה חותמת ההגעה של עיר היעד. החותמת בחזית המכתב מעלה את ערכו של הפריט במידה רבה (תמונה 10).

חותמת המעבר Er Ramle      חותמת ההגעה של עיר היעד

9. חותמת המעבר Er Ramle

10. חותמת ההגעה של עיר היעד

פרט לחותמת הצפלין, סניף הדואר של פרידריכסהפן וחותמת המעבר של רמלה, הוטבעה על מכתב 11 חותמת נוספת עם תאריכון נפרד. אין לחותמת זו דבר עם שירותי הדואר או הטיסה, זו חותמת פרטית שהוסיפו השולחים לפני מסירת המכתב. אותם דברי "דואר סבב" שלא נמצאו בחבילות המיועדות לגרמניה בלבד, זכו לחותמות המעבר ברמלה כפי שמחייב הנוהל התקין. גלויה 12 נשלחה ממשרד הדואר שפעל על הצפלין במשך כל הטיסה. היתה זו הפעם הראשונה ששירות זה ניתן בזמן טיסה. הבול חתום בחותמת Luftaschiff Graf Zeppelin בתאריך 25.3.1929, יום לפני הצנחת הדואר ברמלה. פריטי דואר אלה מכונים בעגה הפילטלית "On Board Mail".

חותמת פרטית שהוסיפו השולחים      נשלחה ממשרד הדואר שפעל על הצפלין

11. חותמת פרטית שהוסיפו השולחים

12. נשלחה ממשרד הדואר שפעל על הצפלין

13. שלושה בולי פלשתינה בנוסף לביול הגרמני

אספן גרמני התחכם והדביק, בנוסף לביול הגרמני, שלושה בולי פלשתינה וכך כפה השולח על הדואר להחתים את הבולים בחותמת המעבר של רמלה. אין בולים אלה חלק מתעריף כלשהו, תוספת הביול קוריוזית בלבד ואינה נחוצה לקידום הגלויה. ידועים מספר פריטים כאלה, כולם יועדו לאותו מען וכולם נשלחו ממשרד הדואר שבצפלין (תמונה 13).
אספן וסוחר בולים בשם Krug מהעיר Pforzheim בגרמניה, יזם את זריקת הדואר מעל תל אביב וירושלים. כל דברי הדואר הוחתמו בחותמת מיוחדת שהכין האיש עבור ה"גרף צפלין", בכתב יד נוספו רק המוצא והיעד, על הגלויה הראשונה נרשם "nach Orient – von Germany". הגלויות שהיו בצרור שהושלך אינן אחידות, חלקן מבוילות בבולים זרים, רק על חלקן חותמת "המזכרת" של הצפלין וניכר בעליל שהאיש ניסה ליצור כל קוריוז וקומבינציה בולאית אפשרית. גם על התיק שהכיל את כל הגלויות נמצאה החותמת שהכין. מניחים שאיש הצוות ששיתף איתו פעולה, השליך את הצרור מתא המנועים בירכתי הצפלין.

גלויה עם חותמת המזכרת ''על סיפון הגרף צפלין''      בול פלשתינה פגום שהוחתם

גלויה עם חותמת המזכרת "על סיפון הגרף צפלין". זו חותמת מזכרת שהוטבעה על כל דבר לבקשת הנוסעים וגם על גלויות An bord des Graf Zeppelin. הבול השוויצרי לא תקף ולא הוחתם. חותמת ההגעה של תל אביב לידו, כמו כן החותמת הפרטית של קרוג ושתי חותמות קנס עם הספרות 30 בעפרון ובצבע כחול.

בול פלשתינה פגום שהודבק בחיפזון איפשר לפקיד הדואר להחתים את הבול בחותמת ההגעה של תל אביב. בשולי הגלויה החותמת הפרטית של האספן Krug.

פרט להשלכת הדואר בתל אביב, הושלך דואר גם ברומא, אתונה, ספליט (יוגוסלביה), מינכן (דווח אך לא נמצא), ירושלים ווינה. כל פריטי ה-"Drop Mail" שאין ספק שאמנם הושלכו, מוחתמים בחותמות מעבר או הגעה לפני תאריך חזרת הצפלין לבסיסו ב-28.3.1929. יוצאים מן הכלל הם אתונה, שם נטען שצרור הדואר נמצא רק ב-30 למרץ (עד היום אין תמימות דעים בנושא) ווינה שם תאריך ההגעה 28.3.1929.

השלכת הדואר בוינה – היה או לא היה

גלויה מהצפלין אל הצפלין

16. גלויה מהצפלין אל הצפלין

כדי לעודד משלוח דברי דואר בצפלין למרות התעריף היקר וכדי לא לאכזב אספנים וסוחרים, חייב הדואר הגרמני את עובדי משרד הדואר בצפלין, להעביר את כל המכתבים שנשלחו מפרידריכהפן או מהצפלין אל רשויות הדואר במקום היעד במסירה ידנית או הצנחה. הוראה זו באה להבטיח שמכתבי סבב אמנם יוחתמו במעבר ולא יחזרו לגרמניה עם הצפלין. לפי שהיה ידוע עד כה מולאה הוראה זו בקפדנות.
גלויה 16 מאירה את אופן הטיפול בדואר הצפלין באור קצת שונה: מכונאי הצפלין Maschinist Albert Thasler שלח לעצמו גלויה מהצפלין אל הצפלין! מסיבה כלשהי, אולי כבר נסגרו שקי הדואר ונחתמו, או מכל סיבה אחרת, הגלויה נשארה בספינה. כאשר חזר הצפלין לפרידריכסהפן ב-28.3, נמסרה הגלויה לדואר המקומי, נחתמה בין 10-11 לפנה"צ בחותמת ההגעה והועלתה מן הסתם חזרה לצפלין.

המכתב מוינהפרד בלאו (Fred Blau) בספרו The Orient Flight, מציג את המכתב הבא כדבר דואר שהושלך מהצפלין מעל וינה. בלאו מסתמך על חותמת ההגעה 29.3.29 שעה 16:00, ומסביר כי לא יכול היה המכתב להגיע מרמלה לווינה בשלושה ימים "לכן אנו מאמינים שהמכתב הושלך מעל וינה". בלאו ממשיך ומניח, כי המכתב, לאחר שבוייל ונחתם בשתי חותמות כנדרש, הוחזר לידי השולח וכך נתאפשר ה-Drop Mail מעל וינה. בהנחה זו לא נלקח בחשבון, שלמרות הוראת הדואר הגרמני לא להחזיר דואר, הרי מסיבה כלשהי, בכל זאת חזרו מספר דברי דואר עם הצפלין לפרידריכסהפן. הצפלין נחת ב-10 בבוקר, דברי הדואר המקומיים כבר הוחתמו בין 10-11, אם באותה זריזות הועלה מכתב זה לרכבת לווינה, הרי אין ספק כלל שהגיע ליעדו (600 ק"מ) בתוך כ-30 שעות עד מועד ההחתמה המופיע על חותמת ההגעה – 16:00 ביום למחרת. אם לא יינתן הסבר טוב יותר, או לא תתגלנה עובדות חדשות, אפשר להניח במידה רבה של ביטחון, שכלל לא הושלך דואר מעל וינה, ושמכתב זה כאמור, חזר עם הצפלין לפרידריכסהפן.
Aliquando bonus dormitat Homerus.

מסלול הטיסה של ה''גרף צפלין''הערת אגב: בטיסה זו נגרמה לחברת צפלין מבוכה רבה. מלכתכילה תוכננה הטיסה בעיקר למצרים, כל פריט הקשור לטיסה עוטר בספינקס ופירמידה. אלה הופיעו לא רק בחותמת הדואר אלא גם על גלויות, על התפריט ועל כל המזכרות בטיסה. מדליה מיוחדת הוטבעה להנצחת הטיסה עם... ספינקס ופירמידות. לאחר שנשלמו כל ההכנות הודיעה מצרים שלא תאפשר את טיסת הצפלין בתחומה. כך, עם הסמלים המצריים, נאלצה החברה להטיס את הצפלין לפלשתינה בלבד. אקנר מכנה את הטיסה ביומנו "טיסה סנטימנטלית".

על פי כל העדויות, הדוחות והיומנים, הגיע הצפלין לירושלים בחשכה. נשאלת השאלה מנין התמונות היפות של הצפלין מעל ירושלים? הכיצד הצליחו המצלמות הפשוטות של אז להפיק בחשכה תמונות חדות ובהירות? ובכן סבור אני שכל התמונות צולמו ב-1931, אז התקיימה טיסה למצרים עם גיחה קצרה לירושלים ביום מעונן בשעות הצהרים. אבל מכיוון שהתמונות הן של אותו צפלין ואותה ירושלים, מרשים לעצמם כותבי הספרים והמאמרים לצרף את התמונות הקיימות מ-1931, ומשאירים לקורא ולדמיונו לראותם כאילו צולמו באותה טיסה הסנטימנטלית של 1929.


פורסם במגזין "שׂבֶל" בהוצאת התאחדות בולאי ישראל, גליון 60, פברואר 2006.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
4.מאמר מרתק המחזיר אותנו ...עודד בורנשטיין24/03/2007 16:15

מאמר מרתק המחזיר אותנו היסטורית לאחור. גם תגובה עו"ד דוד גרבורג מרתקת אותי כאספן בולים וחובב ציפלינים.
עודד ב

[הוסף תגובה]

3.הצעהעורך האתר11/11/2006 00:29

מציע לך לפנות למר חנן שפטן אשר חיבר את המאמר. אני בטוח שתוכל להשיגו דרך התאחדות בולאי ישראל. אשמח לעשיית צדק היסטורי, אך בטח לא בצורה א-רשמית שכזאת.

[הוסף תגובה]

2.כתבה מרתקתעמי 262601/11/2006 11:26

.

[הוסף תגובה]

1.ביקור הצפלין בארץ ישראלדוד גרבורג31/10/2006 12:30

הופתעתי שבכתבה על ביקור הצפלין בארץ ישראל לוקחים לעצמם האדונים אולשינסקי וקרשינבאום כבוד שאינם
ראויים לו.את החבילה מצאה אימי חוה גרבורג(רימון)
שהיתה בת 8 .החבילה נפלה ממש לידה ואף סיכנה
אותה. היא מסרה את החבילה לאביה יחיאל רימון
ולדודה המשורר יעקוב רימון. עם צאת השבת או החג
(אימי זוכרת שחיכו לצאת הכוכבים) יצאו שניהם במונית
לירושלים .הם הביאו את החבילה ולא קיבלו פרוטה
מהפרס הצפוי. גם את הוצאות הדרך לא קיבלו
אבקשכם לעדכן את הכתבה שלפחות צדק היסטורי
יייעשה ואימי שתזכה לחיים ארוכים לא תגזל ממנה
כיבשת הרש. כל השנים סיפרה על כך בגאווה
ולפתע האדונים אולשינסקי וקירשנבאום לוקחים
למשפחתה את התהילה
גם אחותי פרופ' זיוה שמיר מאוניברסיטת ת"א
מכירה היטב את הפרטים
אנא דווחו לי על העדכון
עו"ד דוד גרבורג

[הוסף תגובה]