שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
מטבעות במשבר – משברים פיננסיים בעת החדשה

תופעת המשברים הפיננסיים הייתה ועודנה בעלת חשיבות גדולה במערכת הכלכלית של מדינות ● במהלך ההיסטוריה אנו עדים לתופעות כמו אינפלציה, דפלציה, מיתון, גלובליזציה, הורדת ערך המטבע, מחסור בכסף קטן ותופעות נוספות, שנקשרו ישירות למלחמות, למהפכות כלכליות או למניפולציות של שליטים ואנשי עסקים ● תערוכה במוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב.

סיסיליה מאיר  |  צילום: לאוניד פדרול-קביטקובסקי

מטבעות במשברהחברה האירופית שלפני המהפכות, או כפי שמקובל לכנותה תקופת המשטרים הישנים, התבססה על חקלאות. יבול דל גרם לשנת מחסור וסבל לעניים, לפועלים ולבעלי שכר נמוך ביותר, שהלחם היה יסוד מזונם. בתקופה זו רוב המדינות ידעו קשיים כלכליים ומשברים פיננסיים, שנבעו מפגעי מזג האוויר, ממגפות ומהתנהלות בזבזנית, לעתים כושלת, של השלטון. ההכנסות הרגילות של השלטון באו לרוב ממסים בעבור שימוש בקרקעות, ממס גולגולת וממסים אחרים שנגבו פעם אחת בשנה. לניהול מלחמה ממושכת או מלחמה בקנה מידה גדול נאלצו לגייס מצד אחד תמיכה מדינית רחבה ככל היותר ומצד אחר – משאבים כלכליים עצומים. לכן, במיוחד בתקופות משבר, חיפשו בעלי השלטון (בדרך כלל המלך) דרכים או פתרונות לכיסוי הגירעונות שצברו. אחד הפתרונות, נוסף על המסים הרגילים, היה מס שגבה המלך מטובעי המטבעות ונאמד באחוז מסוים מכמות המתכת שהשתמשו לטביעה. נוסף על כך, הוּשת מס זה גם במצבי משבר אחרים, למשל כאשר היה חשוב יותר להציל את הכלכלה לאלתר מאשר לבסס כלכלה נכונה לטווח ארוך. היסטורית, אִפשר מס זה לשלטון לגבות מסים מגופים, שבדרך כלל היו פטורים מהם כמו בעלי המִטְבָּעות, ובעיקר האצולה והכמורה.

מן המאה ה-12 נשענה המערכת המוניטארית של אירופה המערבית על מטבעות זהב שונים ועל מטבע כסף שכונה דנריוס (פני), שמשקלו נע בין גרם אחד לשני גרמים. עם גידול האוכלוסייה, גדל גם היקף הייצור והמסחר ובאותו זמן התרחב המנגנון האדמיניסטרטיבי ועמו גדלו הוצאות הממשל. על אלה הכבידו, בשלהי תקופת המשטרים הישנים, גם המלחמות, שנעשו ארוכות ושכיחות יותר. הוצאות הצבא במדינות אירופה עלו עלייה חדה והן הגיעו לעתים לשני שלישים מן ההוצאה הציבורית. בשלהי המאה ה-13, כאשר גם אנגליה וגם צרפת היו מעורבות במלחמה, הן השתמשו בשיטות שונות לאיזון התקציב שלהן, ובהן גביית מס מלחמה בקנה מידה חסר תקדים.

מטבע פלורין זהב, הרפובליקה של פירנצה

פלורין זהב, הרפובליקה של פירנצה (1252-1422)

הגירעון התדיר שגרמה ההשתתפות במלחמות, ובמיוחד הניהול הכושל של הממשלות, אילץ אותן לנקוט לעתים תכופות בהורדת ערך המטבע ובגביית מס אינפלציוני. רוב המדינות סבלו מגירעונות כבדים, ויותר מכולן צרפת, שתושביה היו נתונים באבטלה הולכת וגוברת. כבר בשלהי המאה ה-13, כאשר צרפת הייתה מעורבת במלחמה נגד אנגליה ופלנדריה, ביקש המלך פיליפ הרביעי (1285-1314) לגייס כסף לכיסוי הוצאות המלחמה. לצורך זה הוא ביקש את הסכמתם של הפרלמנטים למיסוי חדש, וכיוון שלא קיבל אותה, נאלץ להפחית את ערך המטבע פעמים אחדות. בין השנים 1418-1423 התחדשה המלחמה, וצרפת הגיעה שוב אל סף התמוטטות כלכלית. הצלחת מדיניות הפיחותים, בלא עזרת הפרלמנט, העניקה ביטחון מסוים לבית המלוכה וצמצמה את הכנסותיהם של בני מעמדות הכמורה והאצולה.
תקופת שלטונו של לואי ה-14 (1643-1715) החלה בתנופה כלכלית מזהירה, אך הסתיימה במשבר חמור. השלטון נקט כמה צעדים כדי למלא את אוצר המדינה שהתרוקן: נטילת הלוואות, מכירת משרות, הטלת מסים חדשים ופיחות המטבע. במאה ה-18 הסתבכה ממשלת צרפת במלחמות, שהביאו את המדינה, סביב שנת 1770, אל סף פשיטת רגל. הניסיונות לשפר את המצב הכלכלי היו קשים במיוחד, משום שמערכת המסים הייתה מנוונת, מסובכת ובלתי שוויונית. שרי האוצר השונים ניסו לייצב את המצב הכלכלי, אך בלא הצלחה. הגירעון התקציבי תפח, והמחירים של מוצרי המזון הבסיסי האמירו בהתמדה; לדוגמה, כיכר לחם במשקל של ארבע ליברות (כ-1,800 גרם) שעלתה באוגוסט 1788 כ-10 סו או סול (מטבע צרפתי קטן), כשישים אחוזים משכרו היומי של פועל, עלתה שנה לאחר מכן 13.5 סו, כתשעים אחוזים משכר אותו פועל. בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית.

לעומת זאת, באנגליה הייתה מסורת פרלמנטארית שסייעה למדיניות כלכלית יציבה יותר. מלכיה לוו סכומי כסף נכבדים מבנקים באיטליה, וכשכסף זה לא הספיק, הם נאבקו שנים רבות בפרלמנט על שאלת המיסוי, עד שלבסוף, בשלהי המאה ה-13, התקבלה הסכמתו להטלת מס חדש למימון הוצאות המלחמה נגד צרפת, מתוך שמירה על אינפלציה מתונה. במלחמת מאה השנים (1337-1453) נקטו האנגלים פיחותים למימון הוצאות המלחמה, שהיו לעומת הפיחותים בצרפת מתונים בהרבה. בתקופת הנרי השמיני (1509-1547) ובנו אדוארד השישי (1547-1553) ננקטה מדיניות של פיחות המטבע. הניסיונות להחזיר את ערכם המקורי של המטבעות לא צלחו.

מטבע דוקאט, הרפובליקה של פירנצה

דוקאט, הרפובליקה של פירנצה (1252-1422)

במאות ה-12-13 הפכו כמה ערים באיטליה, בעיקר ונציה ופירנצה, למרכזים הפיננסיים החשובים והיוקרתיים ביותר באירופה וריכזו בידיהן את רוב המסחר והבנקאות הבין-לאומיים. בתוך כך, היה להן חשוב ביותר לשמור על יציבות המשקל ועל ההרכב המתכתי של מטבעות הזהב והכסף שלהם (הפלורין והדוקאט), אשר הפכו למטבע עובר לסוחר החשוב ביותר בסחר הבין-לאומי בעת ההיא. כיוון שגם הייצור והמסחר התרחבו והשימוש במטבעות התפשט במהירות, נפתחו מִטְבָּעות כמעט בכל מדינה ונסיכות. אך במאה ה-14 התחוללו בפירנצה אירועים דרמתיים, כמו "המשבר הגדול" (1343-1346) ו"הפיחות הגדול" (1345-1347). בתקופה זאת לוו רוב שליטי אירופה כספים מן הבנקים למימון המלחמות שניהלו. צבאותיהם הכילו פחות אזרחים ויותר שכירי חרב, והיה צורך לגייס כספים רבים לתשלום שכרם, נוסף על ההוצאות השוטפות. ההלוואות האלו לא הוחזרו בזמן, ובכך גרמו לפשיטת רגל של הבנקים הגדולים ובתי המסחר החשובים ביותר. יתר על כן, הורדת ערך המטבע במקום מסוים הניעה לעתים תגובת שרשרת של פיחותים במדינות השכנות.
גם נסיכויות גרמניה הפחיתו את ערך מטבעותיהן באופן תדיר, במיוחד במאה ה-14. ברוסיה הצארית ההתמוטטות הייתה כללית בכל תחומי הפעילות הממשלתית. הכתר הספרדי הפחית את ערך המטבעות הקטנים במאה ה-17. הפיחותים האלה, שהתרחשו סמוך למשברים כלכליים, הניבו תחילה רווחים נאים, אך בעקבותיהם באו ירידות תלולות בערך המטבע, בגלל רמות האינפלציה הגדולות שיצרו.

באמצע המאה ה-18 התחוללה בבריטניה, ובמידה פחותה גם במקומות אחרים, תנופת תיעוש עצומה שכונתה "המהפכה התעשייתית". זו שינתה את הסדר הכלכלי הקיים ודרשה את החלוקה מחדש של ההון בין החקלאות והתעשייה ומתן הלוואות למימון עסקים חדשים.

אסיגנאט צרפתי בערך של 50 סול, שהונפק בתקופת המהפכה הצרפתית, 1793

אסיגנאט צרפתי בערך של 50 סול, שהונפק בתקופת המהפכה הצרפתית, 1793

משברים בעידן המהפכות

במחצית השנייה של המאה ה-18 החל עידן המהפכות, כפי שהוא מכונה בפי החוקרים, שגילויו והצלחותיו אמנם השתנו ממקום למקום, אולם יעדיו ועקרונותיו היו דומים. בעקבותיו התחוללו תמורות גדולות.
ב-4 ביולי 1776 הוכרזה עצמאותה של ארצות-הברית וב-1789 פרצה המהפכה הצרפתית ששינתה את כללי המשחק; עד כה חתרו השליטים במדינות אירופה להשגת יעדים מוגבלים באמצעות משאבים מוגבלים, אך מעתה ואילך שוב לא הייתה עוד הגבלה על המשאבים, דהיינו, על גיוס כללי ומוחלט של כוח אדם ושל העצמה הכלכלית והטכנולוגית של האומה. הממשל הצרפתי המהפכני הנפיק בפעם הראשונה שטרות נייר, אסיגנאטים, שנועדו בתחילה לשמש אגרות חוב של הממשלה למימון הוצאות המהפכה. אך במהרה, הם הפכו לשמש שטרות לכל דבר, והנפקתם נמשכה בכמות הולכת וגדלה כדי לממן את המשברים הפיננסיים התכופים של הרפובליקה החדשה.

שטר 100 רובל, מעיצומה של המהפכה הבולשביקית, רוסיה, 1918

שטר 100 רובל, מעיצומה של המהפכה הבולשביקית, בו נמחק המשפט המבטיח למחזיקו את תמורתו בזהב. רוסיה, 1918

במפנה המאות ה-18-19 הביאו התמורות החברתיות והפוליטיות, שחלו בחברה המערבית, גם לשינוי בתפיסה בדבר תפקיד הכסף, שקודם לכן נשמר בידי בעליו גם על שום ערכו האינטרינסי. הכנסת שטרות נייר אפשרה את הגדלת כמויות הכסף במחזור ואת מימון ההוצאות הממשלתיות הגדלות. במקורם היו שטרות אלה מגובים על ידי עתודות של כסף וזהב, אך לאחר מכן שימש הזהב בסיס של השיטה המוניטארית הבין-לאומית. עתודות הזהב של צרפת וגרמניה התדלדלו כבר בראשיתה, כיוון ששטרות נייר לא התקבלו ברצון במדינות שלא היו מעורבות במלחמה. אך אמצעי תשלום חדש זה, שהיה בעצמו מהפכני, אפשר מניפולציות של השלטונות ושיחק תפקיד חשוב במהפכות, לא רק מן הבחינה הכלכלית, אלא גם מן הבחינה החברתית והפוליטית.

כעבור יותר ממאה שנה השתנתה שיטת הביסוס על עתודות הזהב, שהורישה המאה הקודמת; בעת המהפכה הבולשביקית הדפיס השלטון הרוסי כמויות גדולות ביותר של שטרות נייר, ששימשו פתרון מהיר לבעיות מימון ההוצאות הגדולות של המהפכה. בתקופת הצארים היו שטרות אלה מגובים בעתודות זהב, אך בזמן המהפכה המשיך השלטון החדש להשתמש בשטרות הישנים ובתוך כך מחק את הבטחת הגיבוי בזהב. על השטרות החדשים פורסמו סיסמאות המהפכה, כמו "פועלי כל העולם, התאחדו!".

מטבע 50 מיליון מארק, גרמניה, 1923

מטבע 50 מיליון מארק. גרמניה, 1923

משברים במאה ה-20

בעת החדשה הופקו הלקחים הדרושים מהדפסת שטרות בלא רסן והושג מעין איזון בין השטרות לגיבוים בעתודות הזהב. אולם האיזון הופר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914. כבר בתחילתה נקלעו מדינות אירופה למשבר כלכלי הולך ומחריף, ועתודות הזהב התדלדלו. מתוך כך גם היה מחסור במטבעות, משום שהציבור מיהר לאגור אותם, במיוחד אלה העשויים כסף וזהב. הורגש גם מחסור במטבעות בעלי עריכים נמוכים, לכן הונפקו מטבעות ממתכות זולות בהרבה כמו עופרת, ברזל ואבץ.
גרמניה נאלצה לשאת בהוצאות המלחמה שהגיעו למיליארדי מארקים. באופן פרדוקסלי, אולצה גרמניה ללוות סכומים אלה בלונדון, דבר שהביא להתמוטטות המטבע הגרמני ולאינפלציה שהגיעה לשיאה בשנת 1923. על ממדיה יעידו השינויים הדרמטיים שחלו במחירו של הלחם בגרמניה:

שטרות מתקופת האינפלציה שהודבקו זה לזה, גרמניה, 1923

שטרות מתקופת האינפלציה, שהודבקו זה לזה כדי ליצור שטר בעל ערך הגבוה מן השטרות שהילכו במחזור. גרמניה, 1923

ב-1914 מחירו של הלחם היה 10 פנינג
ב-1918 , היה 22 פנינג
ב-1920 היה 1.20 מארקים
ב-1922 היה 3.50 מארקים
בינואר 1923 עלה ל-700 מארקים
במאי 1923 ל-1,200 מארקים
ביולי 1923 ל-100,000 מארקים
בספטמבר 1923 ל-2 מיליון מארק
באוקטובר 1923 ל-670 מיליון מארק
ובנובמבר 1923 הגיע ל-80 מיליארד מארק
בנובמבר 1923 נכנס למחזור מטבע חדש, רטנמרק, שהיה שווה טריליארד מארקים ישנים. עם המטבע החדש התייצבו אמנם המחירים, אך חלק ניכר מן ההון שהיה בידי אזרחי גרמניה ירד לטמיון. גם מדינות אירופה האחרות ידעו אינפלציה גוברת, ובהן הונגריה שהנפיקה שטרות של מיליארד פנגו.

שטר מיליארד פנגו. הונגריה, 1946

שטר מתקופת האינפלציה של מיליארד פנגו. הונגריה, 1946

לאחר המלחמה, חזרו רוב המדינות, מתוך כורח המציאות, לקנה-מידה של זהב, וכדי להשיב מהר ככל האפשר את המסחר הבין-לאומי על כנו. אך המלחמה שינתה את האיזון הכלכלי הכללי. ארצות-הברית, אשר קיבלה זהב מאירופה בתקופת המלחמה, נהפכה למדינה היחידה שיכלה לגבות תשלומים במתכת זו. בשנות ה-20 החל כסף רב לחזור כהלוואות למדינות אירופה שפשטו את הרגל. המסחר הבין-לאומי שגשג, וסחורות אמריקניות עשו את דרכן לאירופה, אך הן עברו את הביקוש האירופי. בהדרגה נגוזו התקוות לחזור לכלכלה מאוזנת, בעיקר מפאת הפער בין כוח הייצור המוגבל ליכולת הצריכה, שגרם לעליית מחירים. חסכונות האוכלוסייה המבוססת גדלו מעל ומעבר לאפשרות של השקעה בטוחה ורווחית, וכך נותבו מיליוני דולרים להשקעות הספקולטיביות בבורסה. בכל רחבי המדינה, הלוו בנקים להשקעות כאלה, ללא ערבות. בני אדם השקיעו את כל חסכונותיהם, ואפילו משכנו את בתיהם. בסופו של דבר, ביום שלישי, 29 באוקטובר 1929, במה שכונה "יום שלישי השחור", החלו המניות לרדת עד נפילת הבורסה של ניו-יורק. המדינה נכנסה למיתון קשה, הדפלציה הרקיעה שחקים, המחירים ירדו לרמות של יותר מחמישים אחוזים, מרבית הבנקים פשטו את הרגל, התעשייה הפסיקה כמעט כליל את פעילותה, מיליוני אמריקנים איבדו את מקור פרנסתם, וכלכלת ארצות-הברית קרסה.

שטר 500 מרק עשוי משי ובו איורים אנטישמיים. בילפלד, גרמניה, 1922

שטר 500 מרק, עשוי משי ובו איורים אנטישמיים. בהנפקת העיר בילפלד, גרמניה, 1922

גם המסחר הבין-לאומי הופסק, והכסף האמריקני שנמשך מארצות אירופה גרם למיתון גם ברחבי העולם המערבי. חולשתה של הכלכלה האירופית ותלותה בכלכלה האמריקנית באו לידי ביטוי במשבר הפיננסי הגדול שגרם לבריחת עתודות הזהב. תשלומים במתכת היקרה הופסקו ומערכות הכספים המערביות היו שוב מחוץ לתקן הזהב. במדינות רבות, ובמיוחד בגרמניה, שוב הורגש מחסור בכסף בעריכים נמוכים. גופים ממשלתיים כמו עיריות, ואפילו גופים פרטיים, בנקים וכו' הנפיקו שטרות ואסימונים מחומרים שונים ובעריכים קטנים. בעיר בילפלד שבגרמניה, למשל, הנפיקו שטרות ממשי, מקצתם גם נושאים סממנים אנטישמיים.

ממנדט למדינה: המשבר הכלכלי

ערב קום המדינה עמד היישוב היהודי בארץ-ישראל לפני קשיים מבית ומחוץ. בד בבד עם הסכנה שנשקפה לקיומו מצד מדינות ערב, היה עליו לבנות ולקיים צבא, מוסדות ודפוסי מינהל של מדינה. אחד הנושאים החשובים, שעמדו על סדר יומה של מִנְהֶלֶת העם היה הכנת אמצעי תשלום למדינה החדשה. באופן פרדוקסלי, נשענה כלכלת היישוב היהודי על יסודות איתנים שהונחו בתקופת המנדט הבריטי. שנות מלחמת העולם השנייה, שגרמו חורבן מוחלט באירופה ובחלקים אחרים של העולם, דווקא היטיבו במידת-מה עם כלכלתו. כלכלית, פסחו זוועות המלחמה על האזור, והיישוב היהודי התבסס בתור ספק חשוב לצבא הבריטי. כושר הייצור של היישוב היהודי הקטן בארץ התפתח על בסיס תשתיות ומערכות מינהל יעילות של הבריטים. נתוני פתיחה משופרים אלו סייעו במידת-מה למשק הישראלי לעבור את תקופת מלחמת העצמאות. אלא שלפני עזיבתו, החליטו שלטונות המנדט הבריטי על הוצאת ארץ-ישראל מגוש השטרלינג, וראשי היישוב חששו, שהוא ייטול עמו את עתודות הכסף ובתוך כך ייווצר מחסור במטבע עובר לסוחר. היה צריך לפתור את הבעיה בדחיפות ובחשאיות ולהנפיק מבעוד מועד מטבעות ושטרות למדינה שבדרך.

בחודש מאי 1948, בעיצומן של פעולות האיבה, הכריזה הסוכנות היהודית על הנפקת מלווה לאומי בסכום של שלושה מיליון לירות א"י. המלווה נועד למימון חלקי של ההוצאות המיוחדות שנדרשו לצורכי ההתגוננות של היישוב העברי. חברת הנאמנות של בנק אנגלו פלשתינה שימשה נאמן של הקרן שהנפיקה את המלווה. הנהלת הבנק, בראשות ד"ר א' ברט, מילאה תפקיד חשוב בהכנת המלווה והעניקה אשראי רב ללקוחות הבנק כדי לעודד את רכישתו. בינתיים, הגישה הסוכנות היהודית לבנק אמריקאי ליבוא וייצוא, שהיה בבעלות ממשלת ארצות-הברית, בקשה לקבלת הלוואה בסך 75 מיליון דולר. מתן ההלוואה נדחה אמנם עד לאחר קום המדינה, אך הסכום הוגדל ל-100 מיליון דולר.

נוסף על הצעדים האלה, הועלו כמה רעיונות להכנת שטרות ומטבעות למדינה העתידית: ההצעה הראשונה הייתה להמשיך ולהשתמש במטבע הארץ-ישראלי, שהונפק על ידי מועצת המטבע של פלשתינה, אך כיוון שהבריטים עמדו להוציא את ארץ ישראל מגוש השטרלינג, היה ברור, שהמשמעות המעשית היא הקפאת סכום המזומנים במחזור הכספים, מצב ששלטון עצמי לא היה יכול להסכים לו. ההצעה השנייה הייתה להנהיג את הדולר האמריקני בתור כסף חוקי, וגם היא נדחתה. מאחר ששטרות ומטבעות אינם אמצעי תשלום בלבד, אלא מסמלים גם את ריבונות המדינה, הוחלט להנפיק מטבע חדש. לא היה אפשר להדפיס את השטרות בארץ, כיוון ששלטון המנדט טרם תם, וגם לא היו האמצעים הטכניים הנאותים לעבודה זו. בדיונים הראשונים על הנפקת המטבע החדש, הוצע אפוא, כי שטרות הכסף יונפקו על ידי הסוכנות היהודית, אך ההצעה נפלה מחשש שהציבור לא ירכוש אמון לשטרות כאלה.

שטרות חירום שהונפקו על ידי בנק אנגלו-פלשתינה אך לא הוכנסו למחזור

"שטרות חירום" שהונפקו על ידי בנק אנגלו-פלשתינה, הודפסו בישראל אך לא הוכנסו למחזור

לבסוף, בגלל הזמן הדוחק וחוסר הניסיון, ובמיוחד בהיעדר בנק מרכזי, הטילו ראשי היישוב את הטיפול בהנפקת השטרות הראשונים על אחד הגופים הכלכליים החשובים של היישוב – בנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי לישראל), שפעל בארץ מתחילת המאה ה-20. על הבנק הוטל לעמוד בפרץ ולתרום לכינונה של מערכת המטבע החדשה. ההכנות להדפסת השטרות נעשו בכמה ערוצים בעת ובעונה אחת: כצעד ראשון, נציגי הבנק, ובראשם יו"ר מועצת המנהלים, א"ז הופיין, החלו בצעדים לאַתר מדפיס בעל מוניטין, שיסכים להנפיק שטרות למדינה, שעדיין אינה קיימת. בינתיים, בגלל חשש מעיכובים ומתקלות בהדפסה בארצות-הברית, הוחלט להדפיס סדרה מוגבלת של שטרות בארץ. ואכן, במאי 1948, הכין בנק אנגלו-פלשתינה בחשאי שטרות חירום, שהודפסו בדפוס "שושני" בתל-אביב (איור 10) על השטרות האלה לא נרשם, כי הם מטבע חוקי, כדי שהבנק לא יעבור על החוק, שעדיין היה תקף בארץ-ישראל בתקופת המנדט. השטרות הוכנו בערכים נקובים של 500 מיל, 1, 5 ו-10 לירות א"י. הם נשאו את שמו של בנק אנגלו-פלשתינה ואת שם המטבע בעברית, אנגלית וערבית והודפסו על צד אחד של הנייר בהדפסה פשוטה. בסך הכול הודפסו כ-7,400,000 לירות בשטרות, סכום כמעט שווה ערך לכמות הלירות שטרלינג שהייתה ברשות הבנק באותו זמן. שטרות אלה מעולם לא הוכנסו למחזור, ורובם הושמדו.

עם זאת, הייתה פנייה לכמה בתי דפוס מקומיים להגיש הצעות לשטרות חלופיים. אחד מבתי הדפוס היחידים שהיו אז בארץ, בעל ניסיון ואמצעים טכניים מתקדמים, היה דפוס לוין-אפשטיין בתל-אביב (שעסק באותם ימים בהכנת בולים ישראליים). במשך שבועות עמלו פועלי הדפוס, בחסות ההגנה, והכינו שטר מודפס על נייר פשוט. בצדו האחד הופיע ראשה של ילדה מחללת עטור זר פרחים במקום דיוקן של אישיות ציבורית, כמקובל); בצדו השני – העריך וציור של שקל עתיק מתקופת מלחמת היהודים ברומאים. מאחר שטרם הוחלט מה ייכתב על השטר, הסתפקו לפי שעה בהדפסת שמו של בית הדפוס. גם השטרות האלה לא זכו לשמש כסף רשמי של המדינה; רובם הושמדו, ונותרו מהם עותקים בודדים בלבד. ידועים גם ניסיונות נוספים של בתי דפוס אחרים, שלא יצאו אל הפועל.
בינתיים נפגשו בניו-יורק נציגי הבנק עם מנכ"ל אמריקן בנקוט קומפני, שהתמחה בהדפסת שטרי כסף, לדיון ולבסוף נעתרה החברה. אולם עד מהרה התברר, שההדפסה צריכה להימשך לפחות 18 חודשים, וכי זירוז התהליך – בלי לפגוע באיכות ההדפסה – מחייב שימוש בגלופות קיימות. ואכן השטרות הודפסו מגלופות, שהיו קיימות בדפוס. כדי לעקוף את הצורך באישור מחלקת המדינה האמריקנית להדפסת שטרות של מדינות זרות, לא צוין על השטרות שהם הֵילָךְ חוקי, ורק לאחר מכן הוטבעה עליהם הכתובת "מטבע חוקי, לתשלום כל סכום שהוא". בעת הזמנת השטרות טרם נודע שמה של המדינה ושם המטבע שלה, על כן נכתב עליהם "לירה א"י", ממש כמו בשטרות המנדטוריים. לאחר שכל הפרטים הטכניים הוסדרו, החל שלב ההדפסה, באפריל 1948.

אינפלציה בארץ

לקוחה משלמת לקצב בתלוש מפנקס תלושים, תקופת הצנע, שנות ה-50

לקוחה משלמת לקצב בתלוש מפנקס תלושים, תקופת הצנע, שנות ה-50.
אוסף התצלומים הלאומי, צילום: פריץ כהן

אינפלציה היא תופעה שבה מתרחשת עלייה של מחירים וירידת ערכו של הכסף. במקרים של אינפלציה דוהרת, כאשר שיעורה עולה עלייה חריגה, המדינה מנסה להשתלט על הביקוש בהגדלת כמות הכסף המונפק לציבור, וכתוצאה מכך נגרמת עליית מחירים.

בשלוש שנותיה הראשונות של המדינה הוכפלה אוכלוסייתה, וקליטת העולים הייתה תלויה לחלוטין ביכולתו של המשק הצעיר, שהונחה על פי עקרונות סוציאליסטים, להקים מדינת רווחה. אך המחסור במטבע חוץ הביא בעקבותיו מחסור חמור במוצרי צריכה. וכדי למנוע התייקרות של סל המוצרים הבסיסיים לציבור הרחב, הונהגה מדיניות הקיצוב (צנע) משטר כלכלי שלמעורבות ממשלתית קיצונית בוויסות הפעילות הכלכלית במשק, שיצרה אינפלציה סמויה. עם ההרפיה של מדיניות הצנע, שהחלה בשנת 1951, השתחררה האינפלציה, והגיע בשנת 1952 לשיעור של 66%. עד סוף שנות ה-50 ירדו שיעורי האינפלציה, ובשנת 1966 שקע המשק במיתון. סיומה המהיר של מלחמת ששת הימים, ב-1967, לווה בהיחלצות מהירה מן המיתון. בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום הכיפור ומשבר הנפט העולמי, החל שוב תהליך אינפלציוני בו נעצרה הצמיחה, והמערכת הפיננסית נכנסה למשבר חריף במאזן התשלומים. בתחילה עמד שיעור האינפלציה על 20%, ובאמצע שנות השבעים הגיע ל-40%, ותקציב הביטחון המריא לשיא של 30% ויותר מן התוצר הלאומי. חלק נכבד של נטל הביטחון, אמנם, כוסה ממענקים ומהלוואות של ממשלת ארה"ב, אך גם מה שנותר במרכיב בתקציב, צמצם במידה רבה את מקורות הכלכליים הפנויים ואת המשאבים לפעילות של המשק האזרחי. מסוף שנות השבעים, חלה התדרדרות ברמת האינפלציה, ועמדה בשיעור של שלוש ספרות ויותר בשנה. באוקטובר 1983 קרסו מניות הבנקים באופן פתאומי, והממשלה נאלצה לקבל עליה את הבעלות על הבנקים ואת האחריות למניות שלהם, כדי למנוע התמוטטות, דבר שהיה עלול לפגוע קשות בכל המערכת הכלכלית של המדינה. האינפלציה הגיע לשיאה, בשיעור של 445% בשנת 1984.

שטר 10000 שקלים, ישראל, 1984ב-1980 הוחלט על המעבר לשקלים, ובתוך כך הסרת אפס אחד מכל עריך קיים. בין השנים 1980-1985, כשהאינפלציה הייתה בשיאה, נאלץ בנק ישראל להנפיק שטרות בערכים הולכים וגדלים של 1,000 שקל, 5,000 שקל ו-10,000 שקל (איור 11). בשנת 1985 הוחלט לעבור לסדרת השקל החדש ולהסיר 3 אפסים מכל עריך קיים, כך ש: 1,000 שקלים = 1 ₪; 5,000 שקלים = 5 ₪; ו-10,000 שקלים = 10 ₪. כדי להקל את השינוי הוחלט להשאיר את השטרות ולשנות רק את ערכם.
בעת החלפת השטרות הוחלפו גם המטבעות והוטבעה סדרה של "אגורות חדשות", ששמרה על אותם עיצובים: 10 שקלים = 1 אגורה חדשה; 50 שקלים = 5 אגורות חדשות; 100 שקלים = 10 אגורות חדשות. נוסף עליהם הוטבע מטבע בעריך של שקל חדש.

ביבליוגרפיה

רובינשטיין, ש', 1997, מטבעות, מידות ומשקולות מראשית המאה ה-19 ועד לתקופת המעבר מהשלטון התורכי לבריטי בארץ-ישראל, הוצאת המחבר, ירושלים.
Allmand, C., 1996, The Hundred Years War, England and France at War c. 1300-1450, Cambridge
Bordo, M., Goldin, C., White, E., (eds.), 1998, The Defining Moment. The Great Depression and the American Economy in the 20th Century, Chicago, London
Cipolla, C., 1982, The Monetary Policy of the 14th century, Florence, Berkeley, Los Angeles, California
Cipolla, C., 1956, Money, Prizes and Civilization in the Mediterranean World, 15th-17th century, Princeton, New Jersey
Cribb, J. (ed.), 1986, Money from Cowrie Shells to Credit Cards, British Museum Catalog, London
Halevi, N. 1981, Banker to an Emerging Nation: The History of Bank Leumi Le-Israel, Tel-Aviv
Haines, W., 1961, Money, Prices and Policy, New York
Head, B., Historia Numorum, Oxford, 1911
Howgego, C.J., 1985, Greek Imperial Countermarks, London
Howgego, C.J., 1995, Ancient History from coins, London
Jenkins, K., 1977, Coins of Punic Sicily, Part III, Swiss Numismatic Review, Vol. 56, pp. 5-65, Pls. 1-22
Jenkins, K., 1977, Coins of Punic Sicily, Part IV, Swiss Numismatic Review, Vol. 57, pp. 5-68, Pls. 1-24
Kindleberger, C., 1973, The World in Depression 1929-1939, London
Kindleberger, C., 1981, Manias, Panics and Crashes, a History of Financial Crises, London
Miskimin, H.A., 1963, Money, Prices, and Foreign Exchange in the Fourteenth Century France, London
Mokyr, J., (ed.), 2003, The Oxford Encyclopedia of Economic History, Vol.3, Oxford, pp. 64-69, 534-547
One Money for Europe, 1991, Exhibition Catalog, Brussels
Sussman, N., 1993, Debasements, Royal Revenues and Inflation in France During the Hundred Year's War, 1415-1422, The Journal of Economic History, Vol. 53, No. 1, pp. 44-70. Cambridge
Williams, J., (ed.), 1997, Money a History, British Museum Catalog, London
Yannapoulos, P.A., 1987, Inflation, dévaluation et réévaluation à la transition des mondes romain et byzantin, Histoire Économique de L'Antiquité, Louvain-La-Nueve


חלקו הראשון של המאמר עוסק בתקופת העת העתיקה. מתוך החוברת "מטבעות במשבר – משברים פיננסיים לאורך ההיסטוריה" בהוצאת מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב. התערוכה תוצג עד 31 בדצמבר 2006.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
2.Emergency currencyhuddyhuddy25/04/2009 22:31

Very interesting indeed.
I would like to send a scan of such currency, used by the British Forces in sieged Shanghai, circa 1940.

Thanks.

[הוסף תגובה]

1.המהפכה הצרפתית החלה 1787 לפני גלעד צוקרמן גינס14/12/2006 19:50

הריסת הבסטיל. ב 1787 דרשו האצילים זכויות לנוכח חולשת המדינה במשבר הכלכלי שנגרם לה מהמעורבות במלחמת העצמאות האמריקאית. ב 1788 דרשו האצילים וקבלו את כנוס אספת המעמדות, שביום כנוסה הפכה לאספה לאומית. הארועים הלכו והקצינו. הסמל של המהפכה היה הריסת הבסטיל ב 14 ביולי 1989 בידי המון חמוש בקלשונים. רק 4 אסירים או לפי גרסה אחרת 7 אסירים היו בה בעת הריסתה, ושוחררו.

[הוסף תגובה]