שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
גלריות ומוזיאונים לאמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
כתבות נוספות

7 במאי 2007הדפס
ארמונות זיכרון – יובל יאירי בתערוכה בגלריה אלון שגב

ביום חמישי 10.5.07, בשעה 20:00, תיפתח תערוכתו של יובל יאירי "ארמונות זיכרון" בגלריה אלון שגב בתל אביב.

דרור בורשטיין

יובל יאירי, ספריית עגנון, 2006

ספריית עגנון, 2006, 118x177 ס"מ

"כלוב הלך לתוּר אחר ציפור", כתב קפקא: מבנה צילומי הלך לתור אחר מוטיבים בעולם שיהלמו אותו: התוצאה היא לב התערוכה הזו.

אפשר לחשוב על העולם "בבת אחת", כמשהו אחד, מוחלט, בלתי נחלק. אבל אפשר לחשוב עליו גם כסך של אינספור חלקים. כך לגבי כל דבר, קטן כגדול: העולם קיים הן כאחד ("המוחלט") והן כהצבר של אינסוף יחידות. את כפל פניו זה של העולם מנסים התצלומים של יובל יאירי ללכוד: כמעט כולם הם, בעת ובעונה אחת, אוסף של שברים – ושלם. הם מנסים להתקיים, בעת ובעונה אחת, בשני מצבי הקיום הללו: מים המנסים להיות אד וקרח בעת ובעונה אחת.

מקובל לחשוב כי לתצלום "אין זמן", אבל יאירי מציג תצלומים שמתנגדים לכך. כל תצלום שלו הוא גם כרוניקה של השתנות זעירה. אין אלו תצלומים של "הרגע המכריע" (בנוסח קרטייה-ברסון) אלא של כמה וכמה רגעים כאלו. עבור יאירי, יש תמיד הרבה יותר מרגע מכריע אחד. הוא מועיד את הצילום שלו לא לתפקיד המסורתי של הצילום, הקפאת המשך, מפני שכל "רגע מכריע" פירושו בהכרח ויתור על רגעים מכריעים שקדמו לו או שבאו אחריו. התצלום הרגיל הוא הצגה סלקטיבית מאוד של מציאות. יאירי מעוניין לרכך את הסלקציה הקיצונית הזו. כך, הרגע המכריע שלו מתעבה ומשתכפל. נוספת סביבו טבעת זמן, וההווה הממושך-יחסית של העמידה מול המוטיב נפרש כ"מפה" של רגעים. בכך תצלומיו מפנים מבט כפול אל ההיסטוריה של המדיום: הם חוזרים לאחור אל הרישומי והציורי, ובה בעת גם מדלגים קדימה, אל הקולנועי.

"עיבוי הזמן" נובע מן הדימוי של "אמנות הזיכרון", שיאירי יוצא ממנו אל סדרת התצלומים האחרונה, בעקבות סימונידאס איש קיאוס (468-556 לפנה"ס), המשורר היווני הנחשב לאבי המנמוניקה (אמנות עזר הזיכרון). שיטת הזכירה שלו מבוססת על "תרגום" של מושגים מופשטים לאובייקטים קונקרטיים והצבתם המדומיינת במרחב המוכר היטב לזוכר, מתוך ההנחה כי דימויים קונקרטיים קלים יותר לזכירה ביחס לרעיונות מופשטים. כך, שיר יכול להיתרגם לסדרה של דימויים מעוררי זיכרון ש"יוצבו" בביתו של הזוכר. מעשה הזכירה יהפוך לטיול בבית ולליקוט של ה"תזכורות" החזותיות על פי סדר הליכה שהזוכר מורגל בו.

באופן פרדוכסלי, כדי להיזכר, כלומר – כדי להתקיים, על הטקסט להתפרק ולהיתרגם לדימויים אחרים, ואז להתלקט מחדש. יאירי מרחיק לכת בטכניקת הזכירה הזו: אין הוא מנסה לזכור דבר מה מופשט על ידי הצבתו המדומיינת בחלל קונקרטי; מטרתו מקיפה יותר – לזכור את החלל הקונקרטי עצמו על ידי פירוקו והצבתו מחדש – בתוך עצמו.


פתיחה: 10.5.07 בשעה 20:00
נעילה: 15.6.07
שעות פעילות: ב'-ה' 12:00-19:00, ו' 10:00-13:00
כתובת: מרכז גולדה, שדרות שאול המלך 23, ת"א

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
9.גלריה אלון שגביוסף7714/06/2007 06:46

התקשרתי לגלריה אלון שגב, ובאמת יש הודעה שהגלריה סגורה כיוון שהם נמצאים בתערוכה עד יום ה' (היום)

[הוסף תגובה]

8.אני מצטער מאוד, אבלעורך האתר13/06/2007 10:43

ממליץ לך לפנות לגלריה עצמה שכן שעות הפתיחה הן השעות המפורסמות באתר הגלריה.

[הוסף תגובה]

7.גלריה אלון שגב נסגרהליאור ב13/06/2007 06:01

הגענו בהמלצתכם לגלריה אלון שגב, מצאנו דלת סגורה.

[הוסף תגובה]

6.יובל יאירייצחק יעקב11/06/2007 07:17

הצילומים שמציג האמן יאירי בגלריה אלון שגב השאירו אותי נפעם.

[הוסף תגובה]

5.ארמונות זיכרון - התערוכהאסף ש03/06/2007 12:26

קראתי את המאמר כאן באתר, וגם את התגובות הנלהבות של כמה מהחברים, והלכתי לראות במה מדובר.
התערוכה באמת מעניינת, למרות שבסך הכל מוצגות בה 10 עבודות צילום. את הקשר בין הטכניקה לנושא הבנתי דרך צילום הבית עם המספרים, בית שנועד לפרוק והרכבה מאוחר יותר. עבודות אחרות מתקשרות לנושא מכיוונים אחרים, וזה מה שמעניין - לחפש את ההקשרים בין הדברים.
מחירי התמונות גבוהים מדי לכיסי ולטעמי, אבל בתקופה שצילום של עדי נס נמכר ברבע מליון דולר, מי אני שאתווכח?
המאמר בקטלוג מעניין ומציג מבט מקורי על הצילומים, אבל הרבה תמונות שמופיעות בקטלוג לא מוצגות, וזה חבל!
יובל יאירי מוכשר, תערוכת-יחיד שנייה תוך שנתיים זה יפה, שימשיך כך.

[הוסף תגובה]

4.פילוסופיה , זכרון וגאונותקפלן01/06/2007 13:47

התערוכה גאונית ממש. אני מסכים ומקבל כל שמה שכתבו לפני. אני מצטער שלא היה ספר לכתוב בו לאמן מה אני חושב ומרגיש ובטוח שעוד אנשים מרגישים כך. אני חי ועובד בארצות אחרות ורואה אמנות כל הזמן ובטוח שיש פה משהו מאד אחר ומאד מבטיח לא רק מבחינת כלכלית אלא גם מבחינת הכרות בינלאומית באמנות הזאת. כל אחד יכול למצוא בתמונות את הרגשות של עצמו.מה זה בשביל כל אחד זכרון פרסונלי וזכרון אוניברסלי. ואיך הוא ממש מצייר עם המצלמה שלו את האוביקטים ונותן להם אור מיוחד עם הטכניקה המיוחדת שלו שנותנת הרגשה של כל הזמנים יחד.עכשיו ואתמול ואפילו מה יהיה מחר. מאד חכם .

[הוסף תגובה]

3.יובל יאירי וארמונותיועדן גורי14/05/2007 08:58

תערוכה שמתחילה בתחושה של מינימליזם והופכת לרוויה בפרטים וברגשות ככל שמעמיקים להתבונן בעבודות המוצגות בה..
אוהבי עגנון (הידועים כבעלי סבלנות אין קץ) יצמאו / ימצאו בצילומים השפעות והשראות, מפתחות, רמזים וסימנים ממיטב כתביו.
אוהבי צילום יכולים ללמוד בה הרבה על התבוננות,
אנשים עם קשיי זיכרון יגלו טכניקות שעשויות לסייע להם לזכור טוב יותר.
חובבי טבע יוכלו לצפות בטבע דומם וחובבי מוסיקה יציצו לעולמו של אספן כלי-נגינה.
תערוכתו של יובל יאירי "ארמונות זיכרון" אכן תיזכר.

המאמר המלווה לתערוכה בגירסה המלאה המודפסת בקטלוג (דרור בורשטיין), מציע אפשרות מעניינת להתבוננות בעבודות.

סדרת הצילומים נראית כאילו נולדה מתוך עבודותיו הקודמות "עד עולם", יצאה מבין חומות בית המצורעים בשלה וחכמה, רגישה ומאירה.

[הוסף תגובה]

2.ארמונות זיכרוןירון ז13/05/2007 05:27

התערוכה החדשה של יובל יאירי מרשימה ומעניינת.
צדק דרור בורשטיין בהשוואה לקפקא.
הטכניקה, ונראה שגם אשיותו המתבוננת של יאירי, מצטרפים כאן לנושא הזיכרון שמתמזג באופן הרמוני לגמרי עם אופן העשייה.
תערוכה מצוינת.

[הוסף תגובה]

1.תערוכה שהיא בשורה גולני11/05/2007 23:26

אלון שגב , בעל הגלריה ואוצר התערוכה הנוכחית של יובל יאירי, השכיל להבין את סוד הצמצום ,ולהסתפק בהצגת כשמונה או תשע עבודות מסדרת ''ארמונות זכרון ''. כל עבודה היא עולם מלא , עמוק ורב מימדי , המחייבת התבוננות מעמיקה .לא די במפגש הראשון המהמם עם יצירות כמו ספריתו של עגנון או ארמון זכרון . כל עבודה מייצגת תפיסה פילוסופית שבמרכזה התמודדות עם זכרון .עם פירוק והרכבה מחדש . כך בטכניקה וכך ברעיון . הייתי במקרה בזמן הפתיחה ומצאתי את הקהל כולו עסוק בהשתאות . שרר שם שקט של הקשבה לתמונות עד כמה שזה נשמע אבסורדי. מרחב הגלריה קיבל לתוכו את הקהל הרב ונתן אפשרות להתבונן , לחזור ולהתבונן בתמונות. אין ספק שכדאי לשוב ולראות , והקטלוג הוא יצירה בפני עצמו.

[הוסף תגובה]