שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
תולדות התחבורה הציבורית בארץ ישראל

תחרות עזה, מיזוגים ופוליטיקה, כל זאת ועוד בסיפורה המרתק של התחבורה הציבורית בארץ ישראל החל מסוף המאה ה-19.

יעקב קורן

המעבירימי התחבורה הציבורית בארץ מראשיתה כמאה ועשרים שנים. עד אז נעו אנשים על גבי חמורים, פרידות, סוסים וגמלים. מחיפה ליפו של אותם ימים נסעו גם בכלי שיט. בשנות ה-80 של המאה ה-19 הגיע חלוץ הרכב שכבר היה מקובל באירופה – הדיליז'נס. לפי הצעתו של מחדש השפה העברית אליעזר בן יהודה ניתן לכרכרה השם "עגלת תמיד", אך רעיון שלא נקלט.

הכרכרות הראשונות בארץ הובאו על ידי הטמפלרים מגרמניה ומאוחר יותר אף החלו לבנות בעצמם כרכרות להסעת נוסעים. בנוסף, הטמפלרים סללו על חשבונם דרכים לנצרת ולטבריה. הערבים קנו עגלות מהטמפלרים ואף התחרו בהם והורידו מחירים.

הכביש הראשון שנסלל בארץ היה בין יפו וירושלים בשנת 1869. בנסיעות בין עירוניות, בעיקר בהרים, כמו יפו-ירושלים או חיפה-נצרת, רתמו לדיליז'נס שלושה סוסים ובנסיעות בתוך העיר – שני סוסים. משך הנסיעה מיפו לירושלים לדוגמה היה 14 שעות, והפוך 12 שעות (נסיעה בירידה). בדיליז'נס נסעו שישה נוסעים, אף שלעיתים נדחסו שבעה-שמונה ואפילו תשעה. מחיר נסיעה הגיע ל-15 עד 20 פרנק לנוסע, מחיר שנחשב גבוה מאוד לאותם ימים. עבור חפצים שמשקלם עלה על 2 רוטל (5.75 ק"ג) שילמו מחיר נוסף. משגברה התחרות בין בעלי הדיליז'נסים, ירד המחיר בחצי, והגיע ל-10 פרנק ואף פחות. ב-1892 הופיע מתחרה רציני, משנחנך קו מסילת הברזל הראשון בארץ – יפו-ירושלים, במחיר ½1 פרנק שהם ½7 גרוש מצרי.
מרבית בעלי הדיליז'נסים והנוהגים בהם היו ערבים ומשקמו מושבות יהודיות חדרו גם יהודים לעסקי התחבורה הציבורית, ומהבולטים שבהם היו אפרים הלפרין מפתח תקוה ומשפחת רכטמן מרחובות.

המהיר

הגה

קדימה

התאחדות הנהגים העברים בארץ-ישראל

תל אביב נוסדה בשנת 1909 על גבעה חולית מצפון ליפו ועם כינונה החלה גם התחבורה הציבורית באזור. חלוץ התחבורה הזאת היה אפרים הלפרין, אשר יסד באישור המושל התורכי חסן בק, שרות דיליז'נסים מיפו לפתח-תקוה ומיפו לירושלים. ב-1922 רכש אפרים הלפרין 4 מכוניות משאריות הצבא הבריטי מתוצרת פורד משנת 1917. אלה היו האוטובוסים הראשונים בישוב. ב-ז' בחשוון תרע"ד (1914) הופיעה כתבה מעניינת בעיתון "האחדות" על התארגנות שביתה של העגלונים הנוהגים בדיליז'נסים, שדרשו מבעליהם ר' אפרים מפ"ת, שיספק להם מעילי גשם. הוא כמובן סירב, וכשהגיע הגשם הם השביתו את הנסיעה. ר' אפרים פיטר את כולם, אולם בהתערבותו של ראש הועד, האדון דיזנגוף, נאלץ אדון אפרים לספק מעילי גשם.

כאן ברשותכם נעשה אתנחתא ברצף היסטוריית התחבורה. אני רוצה להזים דעה רווחת בציבור באשר להתפתחות חברות התחבורה בארץ. מקובל להניח ש"אגד" היתה החלוצה. נכון שהיא דומיננטית עד ימינו, חברה גדולה, רצינית ומובילה אשר לקחה על עצמה לתת תשובה להולכת נוסעים לכל פינות הארץ, אף שלא תמיד היה רנטבילי, אך קדמו לה חברות לרוב, קטנות וגדולות יותר ואף יוזמות פרטיות של נהגים.

ההיסטוריה של חברת "אגד"

החברה הוקמה ב-1.1.1933 כאיחוד של 4 חברות: "המהיר", "הגה", "קדימה", ו-"התאחדות הנהגים". בשנת 1935 הצטרפו ל"אגד" חברי קואופרטיב "קליה" שהסיע מירושלים למפעלי האשלג שבצפון ים המלח. בשנת 1937 התמזגו לתוך החברה קווי התחבורה של חברת "השרון המאוחד" (אשר כללה את קווי התחבורה השרון כפר סבא, השומרון והרצליה רעננה), וכן קווי התחבורה של חברת "המרץ", השומרון (מגדיאל) ונתניה תל-אביב.
ב-1 בנובמבר 1951 בוצע האיחוד הגדול של החברות "אגד", "שחר" (שרותי חיפה רבתי) ו"דרום יהודה" (איחוד של חברת "הדרום" עם "יהודה"), ונוצרה חברת "א.ש.ד.". החברה שנוצרה כונתה "אגד-א.ש.ד." ושם זה הופיע גם על כרטיסי הנסיעה. בשנת 1954 הושמט השם "א.ש.ד." ונותר השם "אגד", שנשאר עד ימינו.

בינואר 1967 בוצע איחוד נוסף, בו מוזג הקואופרטיב הירושלמי "המקשר" ב"אגד". קואופרטיב "המקשר" הוקם ב-22 ביוני 1931. קדם לו בירושלים קואופרטיב בשם "אחדות", בן 30 חברים, שהוקם לאחר מאורעות הדמים של שנת 1929. "אחדות" פורק משנקלע להפסדים קשים לאחר פרק זמן.
הנסיעה מת"א לחיפה עברה בדרך לא דרך – עיקוף שעבר את קלקיליה, טול כרם וג'נין – 175 ק"מ. הדרך נמשכה 4 שעות עם סכנת התנכלויות תמידית. ב-30.9.37 נחנך כביש חדש, מקביל לקו החוף, שקיצר את הדרך ביותר מ- 60 ק"מ.

המעבירהתחבורה הציבורית באזור ת"א ועד חברת "דן"

עם תום מלחמת העולם הראשונה וסילוק התורכים מן הארץ, רכש הלפרין מעודפי הצבא הבריטי 4 מכוניות מדגם "סאנבים" ובנה עליהן מרכב בן 14 מקומות ישיבה. בשנת 1920 החל גם יוסף לינדרמן לקיים שירות מקביל בין יפו לירושלים בשם "אקספרס מזרחי" ב-4 אוטובוסים קטנים דגם "פורד" בעלי 4 עד 12 מקומות. בנו של לינדרמן הצטרף לימים ל"אגד" ונמנה עם ראשוני חבריו. בשנת 1923 הצליחה קבוצת נהגים לרכוש מכוניות בעלות 8 מקומות לשירות בתוך ת"א.

הברקבאותה העת, עם התרחבותה של ת"א, התפתחה תחרות קשה בין בעלי הדיליז'נסים לבין בעלי המכוניות לסוגיהן, ורבו המריבות. כדי להרגיע את הרוחות, החליט מאיר דיזנגוף, באישור הבריטים, להפעיל הפיקוח הבא: נקבעה חובת מבחן רישוי והוחל ברישום דו"חות. בה בעת פעל דיזנגוף ושכנע את בעלי המכוניות להתארגן בחברה אחת. זו היתה אגודת הנהגים הראשונה שהתארגנה בארץ ישראל: "גלי אביב". זמן קצר אח"כ התארגנה קבוצת נהגים נוספת משכיריו של הלפרין לאגודה בשם "המעביר".

אחוד-רגבבשנת 1926, ימי התערוכה הבינלאומית "יריד המזרח", ידי הנהגים היו עמוסות עבודה לשתי החברות, אך משתמה התערוכה התחדשה התחרות. ביוזמת ההסתדרות נערך מו"מ בין שתי האגודות וביום 8 בינואר 1928 נוסד איחוד בשם "גלי-המעביר". כעבור זמן קצר הושמטה המילה "גלי" ונשאר "המעביר".
בשנת 1934 ייבא הקואופרטיב לניסיון אוטובוס "ליילנד" דו-קומתי עם הגה ימני, אשר פעל בקו 4 שקישר את דרום העיר עם צפונה. האוטובוס היווה אטרקציה לכל הילדים בשנות המנדט הבריטי, עד שנפגע ונשרף במלחמת העצמאות בהתקפת מטוסים מצריים על התחנה המרכזית בת"א.

דןבשלהי שנות ה-20 התארגנו כ-30 בעלי מכוניות והקימו קבוצה בשם "האיחוד". במקביל הוקמה קבוצה נוספת בשם "הברק" שהתחרתה ב"האיחוד" ע"י הורדת המחירים, מה שהביא בסופו של מאבק להצטרפות "הברק" ל"האיחוד". בשנת 1931 התאחדו שני אלה עם קבוצת "רגב" ונולד קואופרטיב חדש בשם "איחוד-רגב".

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ביום 1 בדצמבר 1945 נחתם הסכם לאיחוד "המעביר" ו-"איחוד-רגב" ונוסד קואופרטיב "דן". ביום האיחוד מנה "דן" 459 חברים ו-223 אוטובוסים. בשנת 1970 רכש "דן" את החברה שהפעילה את קו 70 תל ליטווינסקי (תל השומר). מכאן ואילך נעשו מספר ניסיונות לאיחוד "דן" עם "אגד" שלא צלחו.

המקשרהתחבורה הציבורית באזור ירושלים ועד קואופרטיב "המקשר"

עד תום מלחמת העולם הראשונה, לא היתה תחבורה מנועית בירושלים. הנסיעה התנהלה בעגלות של עגלונים ערבים. עם תום המלחמה רכשו מספר צעירים יהודים עודפי משאיות מהצבא הבריטי והסבו אותן להסעת נוסעים. קמה תחרות קשה ומרה על כיבוש העבודה מידי הערבים. משער יפו (באב אל חליל) יצאו 3 קווי שירות: למחנה יהודה, לשכונת הבוכרים ולמאה שערים.

מאורעות הדמים של שנת 1929 נתנו דחיפה לארגון תחבורה ציבורית מסודרת בבירה. כך נוסד באותה שנה הקואופרטיב הראשון "אחדות" בן 30 חברים. נהגים רבים התחרו על מסלולי ההסעה של "אחדות", מריבות פרצו יום-יום. בסופו של דבר, בשל הפסדים קשים פורק קואופרטיב "אחדות".
בהשפעת ראשי ההסתדרות וראשי המוסדות הלאומיים, וביוזמת אברהם דוד ליכטמן, שאירגן ואיחד את רוב נהגי ובעלי המכוניות בירושלים, הוקם ביום 22 ביוני 1931 קואופרטיב "המקשר" וב-1 בינואר 1967 הושלם מיזוג "המקשר" עם "אגד".

ההיסטוריה של התחבורה בשכונת בת-גלים

קואופ. חבר ובת גליםבשכונת בת-גלים התנהלה התחבורה על גבי חמורים, סוסים ודיליז'נסים. המסלול: בת-גלים, עיר תחתית, הדר וחזרה. ראוי לציין כי רבים מהתושבים העדיפו ללכת ברגל לחיפה.
בשנת 1925 רכשו נהגים בודדים מכוניות משומשות ממלחמת העולם הראשונה מידי הבריטים והסבו אותם לאוטובוסים. אחד הנהגים הראשונים בשכונה היה אברהם איזמאילוב. עם הזמן הצטרפו אליו נהגים נוספים.

בשנת 1933 התאחדו שבעה נהגים לקבוצה והקימו אגודה שיתופית "שרות אוטובוסים בת-גלים קו 7". במסלול: בת-גלים, ככר חמרה, רכבת מזרח. ראוי לציין שבתחילת הדרך לא היה נהוג למכור כרטיסים. פרצו סכסוכים עם מפעילי שירות ערבי מספר 5, שנסע במסלול זהה לעיר התחתית. ב- 15.2.1935 נחתם חוזה שותפות בין קבוצת בת-גלים וקואופרטיב "חבר" להפעלת קו בת-גלים-הדר הכרמל.
בשנת 1937, תקופת המאורעות, החל השרות הערבי להיכנס לשכונה בשבת, וזאת על פי דרישת המשפחות הבריטיות שגרו בה. ניסיון יהודי להפעיל תחבורה מקבילה בשבת נכשל בלחץ הרבנים והציבור הדתי. בעקבות מקרה של התנפלות ערבים על בחורות יהודיות שהתרחצו בים, מיתנו הדתיים את התנגדותם, זה היה השירות היהודי הראשון שנסע בשבת.
ב-21.10.1945 התמזג קואופרטיב "בת-גלים" עם קואופרטיב "חבר" קו מס' 30. לאחר איחוד "חבר" עם "שחר" שונה המסלול לקו 40.

מקורות וביבליוגרפיה

"אין אדם חי לעצמו" – יהודה בורובסקי (הסכסוך עם ועד קרית חיים)
"הראשונים כנהגים" – חיים רזילי
"מסיבות החברה הגבוהה ועוד 100 סיפורים ירושלמיים" – דב גניחובסקי
בגלגלי הזמן – "דן", אלבום יובל 1945-1995
קווים ונקודות – "אגד"
חופשי חודשי, בטאון משפחת "אגד" – המדור "היו זמנים" מאת דני גולדשמידט
שיף יצחק, גימלאי – ידע אישי בפרשת הסכסוך בקרית חיים

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
6.התחבורה הציבוריתגבריאל סימן טוב27/11/2009 13:20

המאמר על הסטורית התחבורה הציבורית בארץ, מאד מרשים, מתומצת, ממצה ומחכים. יישר כח לכותב.

[הוסף תגובה]

5.פרטים על הטיוליםבייי13/12/2008 12:45

תנסה לפנות לארכיון אגד. באחד הביקורים שלי ביום העצמאות, במוזאון של אגד שפתוח למבקרים ראיתי המון תמונות של טיולים
או שתבקר בתחנת אגד הקרובה אילך ותישאל אל מדריכי טיולים ותיקים מניסיוני תקבל הרבה
בהצלחה

[הוסף תגובה]

4.התחבורה הציבוריתרזי06/03/2008 18:16

הכתבה מאירת עיניים מקיפה ומאד מענינת
המון תודה לכותב וישר כוח

[הוסף תגובה]

3.כל הכבודמ מ16/11/2007 08:13

מאמר נחמד ומעניין .

משה

[הוסף תגובה]

2.בתחבורה צבורית לפני קום המדינהאבי-גיא03/11/2007 14:33

במסגרת מחקר וכתיבה על ראשית הטיולים בנגב הרחוק ובמדבר יהודה אני מחפש עדויות על טיולים לערבה,אם-רשרש ומפרץ עקבה עד מבצע עובדה במרץ 1949, וטיולים למדבר יהודה, בין ואדי קלט בצפון ועד מכתש קטן ועין חוסוב בדרום.
רבים מהטיולים בערבה נערכו באוטובוסים של אגד, דרום יהודה ואחרים. אני מעוניין בכל עדות, צילום, פרטים על הטיול: מי ארגן, איך, למי, מתי, מסלול וחוויות. שם המדריך, הנהג, מארגן הטיול וכו'.
כנ"ל במדבר יהודה: לאן הוסעו המטיילים (למפעל האשלג, קליה, סדום) ומה מסלול הטיול.
תודה לכל המגיבים ישירות אל navonag@lhv.org.il

אבי נבון, קיבוץ להב

[הוסף תגובה]

1.תולדות התח'ציצחק קראוזה21/09/2007 18:03

יעקב קורן פותח בפני האספנים פרק אספני מרתק של ההיסטוריה של התח'צ בארץ ישראל. תחום בעל עניין רב ומרתק. בעולם זה תחום אספני גדול מאוד, ואני שמח שיעקב קורן מאפשר הצצה לתוך תחום זה.
יעקב תודה.

[הוסף תגובה]