שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
סיפורי ארנקים

רבים רואים בארנק כמובן מאליו, אך למעשה מדובר בפריט שימושי ואופנתי מהמעלה הראשונה אשר הולך ומתפתח יד ביד עם האנושות למן המצאת המטבע במאה ה-6-7 לפנה"ס.

סיסיליה מאיר  |  צילום: לאוניד פדרול-קביטקובסקי

ארנקים רקומים בחוטי כסף בדגמי סמל המשפחה, אירופה, המאה ה-18

ארנקים רקומים בחוטי כסף בדגמי סמל המשפחה, אירופה, המאה ה- 18. אוסף לדרמן, הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור

למן המצאת המטבע, במפנה המאות ה-6-7 לפנה"ס, דאג האדם לשמירה נאותה של כספו, הן ביושבו בביתו והן בעת מעבר ממקום למקום. המטבעות נשמרו במכלים, בקופות או בצרורות וארנקים. לכן סיפורו של הארנק קשור קשר הדוק בתולדות המטבע.

סביר להניח, שעם הופעתם של המטבעות הראשונים הם נעטפו בפיסות עור או בד, ורק במרוצת הזמן, עם התפשטות השימוש במטבעות, עלה הצורך בחפץ או אביזר כלשהו שיאפשר לשאת אותם בקלות ובבטחה, וכך הופיעו התיקים והארנקים הראשונים. במשך הזמן, הפך הארנק אביזר הכרחי לכל אישה וגבר, והוא עוצב במגוון רחב ביותר של חומרים, צורות וצבעים.

מימי הביניים ואילך, הפכו הארנקים מתוחכמים ומקושטים יותר, ולרוב נתלו מהחגורה. הוספת כיסים לבגדי הגברים, במהלך המאה ה-16, ביטלה את הצורך בנשיאת ארנק ואפשרה להם לשמור חפצים בתוך בגדיהם. כך היה הארנק בעיקר לאביזר נשי ולחלק בלתי נפרד ממלתחתה של כל אישה אפנתית. מן המאה ה-17 ואילך, הפכו הארנקים מעוצבים וראוותניים יותר. הם נעשו, בדרך כלל, מבדי משי או קטיפה ונוספו להם רקמות כסף וזהב, פנינים ואבנים טובות.

ארנק משי רקום בחוטי זהב, וחוט לסגירה, אירופה, המאה ה-18

ארנק משי רקום בחוטי זהב, וחוט לסגירה, אירופה, המאה ה- 18. אוסף לדרמן, הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור

עידן המהפכות בשלהי המאה ה-18 והמאה ה-19 הביא לתמורות בכל תחומי החיים. המהפכה התעשייתית והשינויים הטכנולוגיים שחוללה בתהליכי הייצור הביאו להגדלה משמעותית של התפוקה ולהוזלתה. בעקבות התהפוכות הטכנולוגיות באו גם שינויים תרבותיים וחברתיים; מספר הולך וגדל של נשים יצא לעבודה, והמלתחה הנשית – לרבות האביזרים שנתלוו אליה – השתנתה. בשנים אלו היו אופנתיים ביותר ארנקים עשויים רשת מתכתית, בדומה לרשת שהגנה על בגדי האבירים בימי הביניים.

המאה ה-20, בעקבות שתי מלחמות-העולם, ידעה גם שינויים רבים במעמדן של הנשים, שהשפיעו בצורה דרמטית גם על אופנת הלבוש; זאת לעומת המלתחה הגברית על אביזריה שנותרה בלא שינוים משמעותיים. בין האביזרים הנשיים הבולטים מצויים ארנקי הכסף המודרניים, שמשתנים חדשים לבקרים, כשכל דור מביא עמו פרשנות עיצובית משלו ומציג שלל צורות וחומרים חדשים.
התערוכה סיפורי ארנקים מגוללת את תולדות ארנק הכסף מראשיתו כ"צרור-כסף" או "כיס" ועד לעת החדשה. מקומו וחשיבותו המשתנים של הארנק, עיצוביו המתגוונים ברוח התקופה – כל אלה נסקרים בהקשר של תמורות חברתיות, כלכליות ותרבותיות.

ראשית הארנק: "צרור-כסף" או "כיס"

ארנק עור עם מסגרת כסף מצופה באמייל צבעוני ומעוטרת בדגם פרחי, איטליה, 1700 לערך

ארנק עור עם מסגרת כסף מצופה באמייל צבעוני ומעוטרת בדגם פרחי, איטליה, 1700 לערך. אוסף לדרמן, הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור

בראשיתו, דמה הארנק לצרור או לכיס, עשוי עור או בד, חתוך בצורה מעוגלת או מוארכת, בקצהו פתיל מושחל, שבמשיכתו נפתח הארנק או נסגר. כיסים אלו נתלו על מקל או השתלשלו מחוט שנקשר לבגד או לחגורה. ואכן, במקרא ארנק או שקיק לשמירת כסף נקרא "כיס" או "צרור-כסף": "הם מריקים שקיהם והנה איש צרור-כספו בשקו ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם וייראו" (בראשית מב, 35), וכן "הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו ישכרו צורף ויעשהו אל יסגדו אף ישתחוו" (ישעיהו מו, 6). דוגמה הממחישה את הנאמר במקרא נתגלתה במערת האגרות מימי בר-כוכבא (132-135 לספירה). בין החפצים שנחשפו בה היו כיסי עור שנועדו כנראה להחזקת מטבעות.

המילה העברית "ארנק" מקורה בארנקיס היוונית, שפירושה עור כבש, החומר שממנו ייצרו בדרך כלל ארנקי כסף. גם המילה "בורסקאי" מקורה במילה היוונית בורסה, שמשמעה עור חיה. מכאן השם "בורסה" לצרורות ולחריטים לשמירת הכסף אצל היוונים והרומאים. לימים, הפכה "בורסה" כינוי למרכז של פעילות פיננסית.

פסלים מהתקופה הרומית של האל מרקורי מתארים אותו, כשהוא מחזיק בידו ארנק. מרקורי, שליח האלים, היה גם אל המסחר והרווח ופטרונם של הסוחרים, ושמו נגזר מן המילה הלטינית merx (סחורה) או mercator (סוחר). דמותו של מרקורי, עם האטריבוטים המוכרים של מטה שליחים והארנק, מתוארים גם על גבי מטבעות ומדליונים של הקיסרים הרומיים למן המאה ה-2 לספירה, כגון מרקוס אוריליוס ובמיוחד אצל דיאדומניאן ופוסטומוס ששלטו במאה ה-3 לספירה.

ארנק קטיפה עם מסגרת מתכת עם וו לתליה, מקושטת בפרחים ובקופידונים בסגנון הרוקוקו, צרפת, 1800 לערך

ארנק קטיפה עם מסגרת מתכת עם וו לתליה, מקושטת בפרחים ובקופידונים בסגנון הרוקוקו, צרפת, 1800 לערך. אוסף לדרמן, הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור

הארנק מימי הביניים עד העת החדשה

בימי הביניים התבסס מקומו של הארנק במלתחתם של נשים וגברים כאחד והוא היה לחפץ שימושי וחיוני. גרסאותיו השונות נבדלו זו מזו רק בעיטוריהן. בתקופה זו הותאם עיצובו של הארנק לצורת הכסף המקומי ולצורכי הביטחון של המחזיק בו.

במאות ה-12-13 הפכו המטבעות האירופיים דקיקים ביותר (ברקטיאטים), והארנקים הותאמו לכך: הם חולקו לרוב לתאים כדי לשמור על תכולת העדינה מפני שבר או קמט. בתקופת הרנסנס, מן המאה ה-14 ועד המאה ה-16 בקירוב, הפכו הארנקים אביזר בלתי נפרד מהבגד. הם נעשו בדרך כלל מעור חיה ונשאו את שמות הבעלים והאב כדי למנוע את גניבתם. גברים נהגו לתלות את הארנקים מחגורה שהידקה את הבגד הרחב. יש שהחגורה צוידה בקרסי מתכת, שמהם השתלשלו ארנקים וחפצים אישיים כמו פגיונות. בנוסף להיותו בעיקר אביזר שימושי, נחשב הארנק גם תוספת קישוטית לחגורה ועל כן היה לפעמים עשיר בעיטוריו. הארנק התלוי שימש זמן רב, עד להוספת כיסים לבגדי הגברים במאה ה-16, כשהארנק היה לאביזר נשי מובהק.
בעת החדשה, מהמאה ה-17 ובחלק מן המאה ה-18, הפכה החצאית מלאה יותר ויותר. לעתים, בגלל נפח החצאית, ייצרו מעין כיסים שטוחים מעור עדין או מבד רך כמו כותנה או פשתן, מעוצבים לרוב בצורת אגס, עם פתח במרכז, רקומים בדגמים פרחיים. כיסים שימושיים אלה באו בצמדים ונקשרו לצדי המותניים, מתחת לשכבות סינרים רבות.

הארנק בעידן המהפכות

ארנקי משחק, קטיפה רקומה עם חוטי כסף וזהב, סמל המשפחה רקום בבסיסם, חוט מושחל לפתיחה וסגירה וגדילים, צרפת, המאה ה-18

ארנקי משחק, קטיפה רקומה עם חוטי כסף וזהב, סמל המשפחה רקום בבסיסם, חוט מושחל לפתיחה וסגירה וגדילים, צרפת, המאה ה-18. אוסף לדרמן, הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור

עד למאה ה-18 הוכתב עיצובו של הארנק על-ידי שימושיו – החזקת מטבעות או הענקת מתנות, אך מעתה ואילך הוא עוצב גם על-פי נטיות חברתיות או צו האופנה. הארנק התפתח יחד עם אופנת הלבוש והיה צריך להתאימו לסגנון התקופה. הוא הפך קטן, מעודן ומשוכלל – תוספת נאה והכרחית לכל תלבושת, במיוחד בקרב האצולה והבורגנות האירופיות. הארנקים החדשים עוצבו בתוספת מסגרת עשויה חומרים שונים כמו אמייל, פליז ואפילו כסף טהור. תחרימים (רקמות חרורות) ומלמלות הפכו אופנתיים, והגדילים התארכו. גם הבדים היו משובחים (פשתן, משי או קטיפה). נשים רקמו אותם בחוטי משי צבעוניים, בחוטי כסף ואפילו בחוטים מוזהבים. הדגמים השתנו על-פי טעמם האישי של המזמינים; היו ארנקים, שנשאו כתובות הקדשה, שמות, אותיות או ראשי תיבות והוענקו בדרך כלל כמתנות. דגמי העיטור היו לפעמים גיאומטריים או צמחיים.

במהלך המאה ה-18 החל עידן המהפכות, כפי שהוא מכונה בפי החוקרים, והביא עמו תמורות בכל תחומי החיים. אחד השינויים המשמעותיים ביותר התחולל בתפיסת תפקידו של הכסף, שקודם לכן נשמר בידי בעליו גם על שום ערכו האינטרינסי. עם המצאת שטר הנייר השתנתה בלא הכר גם צורתו של הארנק: היו ארנקים שהותאמו לשמירת מטבעות בלבד, אחרים נועדו לשטרות נייר, ומקצתם – לשטרות ולמטבעות גם יחד.

ארנק ערב עשוי קטיפה מקושטת בחרוזי מתכת ושרשרת מתכת, צרפת, מפנה המאות ה-19-20

ארנק ערב עשוי קטיפה מקושטת בחרוזי מתכת ושרשרת מתכת, צרפת, מפנה המאות ה-19-20. אוסף לדרמן, הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור

הארנק והאמנות השימושית

המצאת מכונת התפירה במאה ה-19 והכנסתה לשימוש מסחרי שינו לחלוטין את פני תעשיית הבגדים ואביזרי האופנה. אפנת הלבוש העדיפה עתה קווים פשוטים יותר והפכה נוחה ושימושית. גברים המשיכו לדבוק בכיסים לאחזקת פריטים אישיים, למרות שבתקופה זו היו אופנתיות בקרב אנשי החברה הגבוהה באירופה קופסאות קטנות למטבעות, לטבק או לכרטיסי ביקור. הקופסאות נעשו מחומרים יקרים כמו כסף ועוטרו בדרך כלל בחריטת שמו של בעליהן.
התפתחות אמצעי התחבורה במפנה המאות ה-19-20 עודדה יציאה למסעות וטיולים. העלייה בתיירות הגבירה את הביקוש למזכרות, וכך צמחה תעשייה שלמה של ארנקים שנמכרו כמזכרות (סוּבֶנירים) במחירים זולים. הללו נעשו במגוון רחב של חומרים, צבעים וצורות, נשאו לרוב תמונות נוף או את סמלי המקום ועוצבו לעתים בצורת אתרים מפורסמים.

ראשית המאה ה-20 ידעה את פריחתה של האמנות השימושית. התנועה "אמנויות ואומנויות" (Arts & Crafts) ודומות לה בארצות אחדות ביבשת אירופה ובארצות-הברית שמו להן למטרה להעניק למלאכות היד מקום מרכזי ולהעמידן לשירות העיצוב האמנותי ובין השאר השפיעו רבות על עבודות העור, ביניהם תיקים וארנקים.
סגנון הארט-דקו, שהחל להתפתח בתחילת המאה וצבר תאוצה בשנות העשרים והשלושים, כלל רפרטואר עשיר של עיטורים גיאומטריים וצמחיים ושאב את השראתו מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם ופוטוריזם, נתן את אותותיו בתחומי האדריכלות, הריהוט, התכשיטים והבגדים. החומרים השגרתיים ננטשו לטובת חומרים יוצאי דופן. בין השאר, הופיעו לצד ארנקים רקומים ומעוטרים פנינים, זהרונים או חרוזי זכוכית, ארנקים עשויים רשת של לולאות מתכת קטנות.

ארנק עשוי גובלן ועליו תמונת נוף, מסגרת מקושטת באבנים טובות פנינים ומדליון, אירופה, סוף המאה ה-19

ארנק עשוי גובלן ועליו תמונת נוף, מסגרת מקושטת באבנים טובות פנינים ומדליון, אירופה, סוף המאה ה-19. אוסף כנרת פלטי, רמת השרון

הארנק הרקום

תפירה ורקמה היו חלק בלתי נפרד ממטלותיה היומיומיות של האישה בימי הביניים ועד לתקופה המודרנית. ילדות צעירות למדו את מלאכת התפירה והרקמה בגיל מוקדם יחסית, במסגרת הכנתן לחיי הנישואין. חלק מן הרקמות נועדו לארנקים, וכך הפך הארנק מצרור עשוי בד או עור לשכיית חמדה שהושקע בה עמל רב. ארנקים מעין אלה הוזמנו במיוחד לחתונות או לאירועים חגיגיים אחרים. ארנקים נעשו מגובלנים מעוטרים בתמונות נוף רקומות בתוספת אבנים יקרות, חרוזי זכוכית זעירים, פנינים וכו'. הם ננעלו במסגרות מתכת מקושטות ומעובדות או הודקו בחוט מושחל שבקצהו גדילים.

בנוסף לארנקים שנועדו לשימוש יומיומי היו גם ארנקים מיוחדים: כאלה שהוחזקו ברשות בני אצולה לשמירת מטבעות לתרומה או לנדבה והיו בדרך כלל מקושטים מאוד, כנראה כדי למשוך את תשומת הלב אל הנדבן; ארנקים ששימשו במשחקי מזל: השחקנים החזיקו את המטבעות או את אסימוני המשחק בארנקים מיוחדים, שנעשו מבד שחוזק בצדדיו לשם הצבתם על השולחן (כמעין קערית) ועוטרו בבסיסם בסמל המשפחה בחוטי כסף או זהב, על מנת שיהיה אפשר להבדיל ביניהם.

ארנק עשוי רשת לולאות עם מכסה מצופה אמייל, ארצות הברית, ראשית המאה ה-20

ארנק עשוי רשת לולאות עם מכסה מצופה אמייל, ארצות הברית, ראשית המאה ה-20 . אוסף תמר טליסמן, תל-אביב

ארנקי רשת

מהמאה ה-19 ואילך, הארנקים הפופולאריים ביותר היו אלה שהורכבו מלולאות מתכת קטנות הקשורות זו לזו ליצירת מראה של רשת סרוגה, שיטה שהייתה נהוגה עוד בתקופה העתיקה. הרשתות הורכבו ממתכות שונות כמו פלדה, כסף ואפילו מתכת מוזהבת. המסגרות נוצקו ממתכות שונות ולעתים אף קושטו בפנינים, באבנים יקרות או באביזרים נוספים כמו שעונים או מטבעות. בשנות ה-20 נצבעו לולאות המתכת הקטנות והורכבו בהם עיצובים שונים בהשפעת סגנון הארט-דקו ארנקים אלו הפכו לאביזר חובה במלתחתה של כל אישה; תחילה הם היו רק בהישג ידן של נשים אמידות, מאחר שעלותם הייתה יקרה, אך עד מהרה התבקשה שיטת ייצור מהירה ויעילה יותר שתענה על הביקוש הגואה. בראשית המאה ה-20 קמו, בעיקר בארצות-הברית, בתי חרושת ממוכנים לארנקי רשת, וכך גדלה התפוקה והתוצרת הוזלה באופן ניכר.

השטליין

בימי הביניים, נהגו סוכנות הבית בארמונות או באחוזות הגדולות באירופה לתלות את המפתחות על שרשראות שנקשרו לחגורות. לימים נודעו שרשראות אלה בשם שטליין (בצרפתית: chatelaine, נגזר מ-château שמשמעה ארמון).

ארנקי רשת לולאות קטנים שנתלו משטלניין, אירופה, מפנה המאות ה-19-20

ארנקי רשת לולאות קטנים שנתלו משטלניין, אירופה, מפנה המאות ה-19-20. אוסף תמר טליסמן, תל-אביב

השטליינים היו בשימוש במשך מאות בשנים, אך צורתם ושימושם השתנו לאורך השנים. במאות ה-16-17 נהגו לתלות עליהם ארנקי כסף, מפתחות, מניפות, בקבוקוני בושם ועוד. מהמאה ה-18 ואילך התקצרו השרשראות והחזיקו גם פריטים כמו עטים, שעונים, מספריים, כלי תפירה וכו'. במאה ה-19, לאחר דעיכה זמנית, חזר השטליין לאופנה ולבש גרסה מהודרת לערב, כשהוא נושא פנקסי ריקודים, בקבוקי בושם, מראות ואביזרי טיפוח. השטליינים עוצבו בכל המתכות – מפליז עד כסף – ואפילו צופו בזהב וקושטו בעיטורי חרסינה ואמייל. מעמדה של אישה ניכר בהידורו של השטליין שלה. אביזר זה מצא דרכו גם לשכבות הנמוכות, ובגרסתו העממית נתלו עליו פמוט, פותחן, בקבוק, מגש, מסננת וכו'. לעתים, היו השטליינים יקרים למדי, ונשים רבות העדיפו לשאת את חפציהן האישיים בארנקים או בכיסים רגילים. השימוש בהם הופסק כליל בראשית המאה ה-20, עם הופעתם של התיקים הראשונים.

ארנקים תוצרת הארץ

בתחילת המאה ה-20 היו מלאכות התפירה, הסריגה והרקמה נחלתן של נשים רבות, שתפרו במו ידיהן את בגדי המשפחה, בגדים ופריטים לנדוניה (כלי מיטה, בגדים ואביזרי לבוש). תפירה זו הייתה מושקעת במיוחד ומלווה ברקמות מסובכות. בין חפצי הנדוניה לא נפקד מקומו של החריט או הארנק, שתפרה הכלה מרצועת משי מכווצת מעוטרת ברקמת משי בדגמים פרחיים לרוב.
לבד מהארנקים הרקומים, היו גם ארנקים סרוגים בסריגת קרוֹשֶה שנשאו שמות ערים בארץ-ישראל כמו ירושלים ויפו, ונועדו כמזכרות לתיירים. בעלי מלאכה מקומיים ייצרו ארנקים מחומרים שונים כמו שנהב או מתכת מרוקעת.

ארנק פלסטיק מעוטר בדיוקניהם של זמרים ושחקני קולנוע אמריקאים, ישראל, שנות ה-60-70

ארנק פלסטיק מעוטר בדיוקניהם של זמרים ושחקני קולנוע אמריקאים, ישראל, שנות ה-60-70. אוסף חיים גרוסמן, תל-אביב

בשנות ה-50 התגברה תנועת התיירות היהודית והביאה, בין היתר, לשגשוגה של תעשיית המזכרות ועבודות היד שעוטרו בדרך כלל במוטיבים מקראיים ובתמונות המקומות הקדושים. בין המזכרות היו חפצי מתכת, אריגים, רקמות ובעיקר הרקמה התימנית (שהוענקה לה הילה של רקמה ישראלית מקורית), שעוטרו בה פריטים רבים – מבגדים עד ארנקים.
משנות ה-60 ואילך, במיוחד לאחר מלחמת ששת הימים (1967), התחזקה הזיקה לאפנות העולם הגדול, וגם עיצוב הארנקים השתנה בהתאם והפך צעיר ורענן. האופנה התאפיינה בחילופי סגנונות מהירים ובהעדר כיוון מוגדר. הארנקים המיועדים לצעירים עוטרו בתמונותיהם של שחקני קולנוע, להקות זמר וזמרים.
שינוי בולט בארנק הכסף התרחש בשנות ה-80, עת נכנס לשימוש כרטיס האשראי, אשר דרש התייחסות עיצובית חדשה: הארנק צויד בתאים רבים ונעשה מחומרים עמידים וקלי משקל.


התערוכה תוצג במוזיאון ארץ-ישראל עד מרץ 2008.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
4.מעונין למכור ארנקיעקב דוד21/02/2018 18:48

מעונין למכור ארנק זהב 18 משובץ ביהלוםים
לרציניים בלבד:0547924957

[הוסף תגובה]

3.06/2008 ל-מ.פייס=סיפור-ארנקיםאבי.א30/09/2009 22:23

שלום .,
ברשותי 2 ארנקים [שטליין] למכירה,,
האחד=מלולאות כסף== חתום,,
השני=לא מכסף במצב יפה ,,
המעוניין יש להתקשר אחה"צ=
ל-אבי-- 0505751167=
בברכה אבי,א,

[הוסף תגובה]

2.תיק של סבתא של אבאנוק12/09/2009 21:04

חש ברשותי תיק בעבודת יד מוינה כולו שזור בחרוזים קשה לי בתנאים של בית לשמר אותו לבל יתפורר .
האם ישנו גוף שמעניין אותו המוצג???

[הוסף תגובה]

1. סיפורי ארנקיםמ.פייס06/06/2008 11:36

מדהימים ביופים, איפה ניתן להשיגם, אם זה אפשרי?

[הוסף תגובה]