שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
חיידק העיתונות

יש הרואים בעיתוני האתמול חומר גלם המיועד לצרכים שונים כגון עיטוף דגים בשוק, אבל יש אחרים האוספים אותם בשקידה ומטפחים אוספים היסטוריים כאלה ואחרים. מהו אותו חיידק המושך אנשים לאסוף את עיתוני האתמול? אילו עיתונים כדאי לאסוף וכמה שווה העיתון ששמרתם (לא הרבה).

זאב פרי

עיתונים ישניםהטלפון צילצל. על הקו נשמע קול צעיר יחסית. האיש שאל אותי בהתרגשות אם אני האדם שבארכיון העיתונות שלו אפשר למצוא עיתונים ישנים. כשעניתי בחיוב שאל אותי בתמימות ובקול רועד: "יש לך גם עיתונים ישנים מאוד?". כששאלתיו למה הכוונה ב"עיתון ישן" הוא סיפר שהוא מחפש עיתון מיום הולדתו של אביו, בשנת 1967...
עבור אותו נער, שנת 1967 נראתה כשנה היסטורית רחוקה מאוד, עליה לומדים בשיעורי ההיסטוריה. צחקתי למשמע שאלתו, זה מה שנקרא – "הכל בעיני המתבונן".

ולמה בעצם צחקתי? כי עיתונים ישנים מאוד בעברית הם עיתונים שיצאו מאה שנים קודם לכן, במחצית השניה של המאה ה-19, למעשה משנת 1856, עת יצא לאור העיתון העברי הראשון באירופה – "המגיד". הגיליונות הראשונים של עיתון זה הם אכן עיתונים ישנים וגם נדירים. לעומת זאת "עיתונים ישנים" משנת 1967, עדיין מצויים בבתים רבים בארץ, בעיקר מתקופת מלחמת ששת הימים.
"יש לי עיתון ממלחמת ששת הימים", סיפר לי אדם אחר שהתקשר להתייעץ ולברר בנוגע לעניין החשוב לו באמת – "כמה לדעתך הוא שווה?". אנשים מתקשרים אלי לברר פרטים שונים הקשורים בעיתונים המצויים בידם, אבל השאלה העיקרית ששואלים היא תמיד: "כמה העיתון שלי שווה?". לשאלה הזו אין תשובה ברורה, אבל ברוב המקרים אין מדובר בשווי כספי משמעותי. יחד עם זאת, קשה להעריך שווי של עיתונים, בעיקר מכיוון שעיתון, ביום הופעתו, היה מוצר זול וזמין שהודפס בדרך כלל במספר עותקים רב. ובכל זאת – עיתון ממלחמת ששת הימים עדיין לא שווה הרבה מבחינה כספית בימינו, כי הוא נשמר על-ידי רבים ומצוי באוספים שונים. שמרו אותו לדורות הבאים ואם הם לא ישליכו אותו לפח, יתכן ויהיה שווה גם כסף.
דווקא עיתונים "פשוטים", לא מתאריכים חשובים, יכולים להתגלות כבעלי ערך לאנשים מסויימים – למשל עיתונים הקשורים בחייו של אדם מסויים – תאריך לידתו, תאריך עלייתו ארצה, אולי ידיעה שהופיעה בעיתון והוא מוזכר בה. עיתון כזה הוא בעל ערך כספי לאותו אדם ואילו לאדם אחר היא חסרת חשיבות לחלוטין.

לא בגלל הכסף

אבל האם באמת הערך הכספי עומד בבסיס איסוף העיתונים? להערכתי התשובה היא לא. אנשים אוספים עיתונים כחלק מסוג של שימור העבר, מעין "והגדת לבנך" באמצעות כותרות המתעדות ארועים חשובים. אחרים אוספים עיתונים על-פי תחומי עניין ספציפיים, כמו כותרות העוסקות בקבוצת כדורגל אהובה, או בדמות נערצת כזו או אחרת. אספנות עיתונים היא תחביב חובק עולם ורב שנים, כנראה שיש משהו בעיתון המושך רבים להפוך אותו ממוצר צריכה זול לפריט לאספנים.

עיתון חבצלתמי ששואף להיכנס קצת יותר לעומק של תחום העיתונות העברית, צריך מעט להכיר את ההיסטוריה של העיתונות, לזהות עיתונים מעניינים או חשובים, לחפש ארועים היסטוריים חשובים ותאריכים מיוחדים. הנה על קצה המזלג מעט שבמעט.
העיתונות העברית נולדה באירופה. בין העיתונים החשובים שיצאו במאה ה-19 כדאי להזכיר את העיתונים המובילים של אותה תקופה – "המגיד", "הצפירה", המליץ" וגם העיתון היומי הראשון בעברית שנקרא "היום". "הצפירה", בעריכתו של נחום סוקולוב היה במשך תקופה ארוכה אחד העיתונים העבריים החשובים שיצאו לאור. עיתון זה אינו נדיר בקרב אספנים, מכיוון שהיה עיתון יחסית נפוץ. יחד עם זאת – ערכו מצוי בתכניו החשובים, שחלקם מלווים את תחילת הציונות, ובמאמרים היומיומיים של סוקולוב.

עיתונים נדירים הרבה יותר הם העיתונים הראשונים שיצאו לאור בארץ-ישראל. אלו הם עיתון "הלבנון", שהיה העיתון הראשון בעברית שיצא בארץ בשנת 1963 ומיד אחריו עיתון "החבצלת", שהיה העיתון המרכזי בא"י עד סוף המאה ה-19 ונערך בידי ישראל דב פרומקין.
מספרים על יואל משה סלומון, שהיה בין מקימי עיתון "הלבנון" (זהו אותו יואל מוישה סלומון שהיה ממקימי פתח תקוה ומוזכר בשיר המפורסם), אשר בזקנתו נפגש עם אספן העיתונים התל-אביבי, זלמן פבזנר. "אם תמצא עותק של הלבנון, ארצה לראותו, כי לי לא נשאר אפילו עותק אחד למזכרת", אמר סלומון לפבזנר. העיתונים הראשונים בארץ יצאו במספר עותקים מועט ולמעט בכמה ספריות, קשה למצוא עותק מקורי של עיתונים אלה. אפילו לעורך העיתון לא נשאר עותק!

באותה תקופה לא היתה קיימת המילה עיתון והמוצר עליו אנחנו מדברים כאן נקרא "מכתב עתי". מי שהמציא את המילה "עיתון" היה אליעזר בן יהודה שגם עיתוניו די נדירים. לא מכבר מצאתי עיתון מוקדם של בן יהודה, שיצא לאור בשנת 1883 ואיננו מתועד ברשומות האנציקלופדיות על העיתונים. זהו עיתון "הצבי" הראשון של בן-יהודה, מאמר אודותיו פרסמתי בעיתון "הארץ".
זהו בהחלט עיתון נדיר ורב ערך, אך גם עיתונים מאוחרים יותר של בן יהודה – "הצבי", "השקפה", "האור" יצאו לאור במהדורות של מאות עותקים בודדים, חלקם הגדול נעלם בפח האשפה של ההיסטוריה הארץ ישראלית. נספר כאן שבן יהודה הוציא לאור גם עיתון ילדים בפורמט קטן מאוד שנקרא "עולם קטֹן" וגם הוא מרגש כל אספן הנתקל בו.
בן יהודה פרסם בעיתוניו טור לביקורת עיתונות ויום אחד שינה במדור את השם של המוצר עליו דיבר מ"מכתב העתים" ל"עיתון". עד מהרה אומץ החידוש הלשוני וה"עיתונים" הפכו להיות השם המקובל.

עיתון הבּׂקֶרהעיתונות העברית קיבלה תאוצה גדולה לאחר מלחמת העולם הראשונה וככל שהתקרבה הקמת המדינה כך רבו כותרי העיתונים שיצאו לאור. אגב, בתקופת מלחמת העולם הראשונה לא יצאו לאור כמעט עיתונים בעברית. לכן גם אין בנמצא דיווח עיתונאי בעברית על הצהרת בלפור, למעט בעיתון אחד – "העם" – שיצא לאור ברוסיה (אם למישהו מקוראי המאמר יש את העיתון, אשמח לדעת).
העיתונים החשובים שיצאו בארץ עם תום מלחמת העולם הראשונה הם עיתון "הארץ" (1919) ועיתון "דואר היום" שיצא לאור על-ידי איתמר בן אב"י (בנו של אליעזר בן יהודה). שני העיתונים הללו יצאו בתחילת הדרך בירושלים. "הארץ" הפך במרוצת השנים לותיק העיתונים בארץ. "דאר היום" עבר גלגולים רבים ובסופו של דבר נסגר.
בשנת 1925 יצא גם העיתון "דבר" שהפך במהרה לעיתון הנפוץ ביותר, בגלל הקשריו הפוליטיים ושייכותו להסתדרות הכללית. אפשר להמשיך ולמנות כאן עיתונים רבים וטובים, אך הרשימה ארוכה מאוד. כל תנועה פוליטית שקמה הוציאה לאור עיתון, כל זרם שהתפלג הוציא לאור עיתון, כמעט כל עיתונאי שעלה לארץ ניסה את כוחו בהוצאת עיתון, כך שלאספני עיתונים יש כר נרחב של לימוד ואיסוף.

ככלל, אפשר לומר שעיתון נדיר המתאר ארוע היסטורי כדאי לשמור לדורות הבאים. הבעיה היא שבהרבה מקרים כאשר, לא עלינו, נפטר האדם שאסף במשך שנים את העיתונים היקרים ללבו, מוצא האוסף שלו את דרכו לפח או לגריסה בחברת "אמניר". זה חבל, כי לעיתונים יש חלק מרכזי בכל הקשור לתיעוד ההיסטוריה של כולנו ובוודאי לנוסטלגיה אישית או קולקטיבית.
אומרים שבגלל ההתפתחות הטכנולוגית והשתלטות האינטרנט ייעלמו יום אחד העיתונים מנוף חיינו. היום הזה עדיין רחוק, אבל יתכן ובעתיד יקום דור שלא יידע מהו עיתון ונצטרך לספר לדור ההוא על המוצר המוזר הזה. אז כדאי לשמור. לדורות הבאים.


העיתונאי זאב פרי הוא יוזם ארכיון העיתונות הפרטי "עיתון לכל מועד", השוקד בשנים האחרונות על הקמת אוסף מייצג של העיתונות העברית ב-150 שנות קיומה, לצורך הצגתו לציבור. פרטים נוספים באתרו.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
4.אוסף עיתונים בתתחום המחשובNoamS13/03/2009 21:30

יש לי אוסף עיתונים בתחום המחשוב שהחלטתי למכור - כל המעונין:
shernoam@walla.co.il
נועם

[הוסף תגובה]

3.אשמח אם תיצור עימי קשר גורביץ'16/01/2008 16:48

אורי
052-5271444

[הוסף תגובה]

2.ברשותי "עתונים" מלפני 350-400 חגי02/12/2007 20:55

כתבת כי המושג עיתון אינו נחלת העבר אלא מושג חדשני. יתכן שאתה צודק ביחס למילה העברית אך המילה "צייטונג" מופיעה בראש העיתונים שברשותי.
ובאמת, לו יכולת להשכילני אודות העתונים הללו מי הם, למי שייכים והאם יש להם ערך כלשהו, אודה לך.

המדובר בעתונים הנושאים את השם בגרמנית "דאס אורדנטליך צייטונג". שני עיתונים כאשר כל אחד מהם נושא ארבעה עמודים. זאת אומרת, דף אחד מודפס משני צידיו ומתקפל לשניים. מצבם מדהים.

תודה מראש.

[הוסף תגובה]

1.שלום לכםgelt318/11/2007 18:19

יש בידי 2 גליונות עיתון ה"חבצלת" 1889 בצירוף בול שכנראה נשלחו לנמען.
האם אתם יודעים מה שווים.
בברכה

[הוסף תגובה]