שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
גלריות ומוזיאונים לאמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
כתבות נוספות

20 במרץ 2008הדפס
זיכרונות ילדות – תערוכה קבוצתית בגלריה ארליך

ביום חמישי, ה-27 במרץ 2008, בשעה 20:00, תיפתח התערוכה הקבוצתית "זיכרונות ילדות" בגלריה ארליך בת"א. גד אפוטקר, שרה ארליך, חואן קרלוס ברונסטיין, אילת גנוסר כהן, משה מירסקי, מיכל צדקה פרי.

אוצרת: שרה ארליך

חואן קרלוס ברונסטיין, Rainשישה אמנים מביטים אל עברם ומנסים לברר את השפעתו עליהם. מבטם של היוצרים הוא אינטימי אך מפוכח לעיתים כעוס ומאשים ולעיתים סלחני. מתחת למעטה דק מתגלים מתח, פחד ואיום.

תצלומים משפחתיים נעשים בדרך-כלל ברגעים שיש בהם שמחה או זיכרון שאנו רוצים לתעד ולשמר. כזה הוא התצלום שהיווה השראה לציור של אילת גנוסר "נושאת כלים", המתאר רגע מחייה של סבתה בזמן עבודה בקיבוץ. אולם האמנית, המתבוננת בצילום, חווה אסוציאציות אחרות, אישיות, סובייקטיביות לחלוטין. היא נזכרת בסיפורים ששמעה מאמה על ילדותה בקיבוץ: סיפורים על העבודה הקשה והסיזיפית של ההורים, על חיים למען הקיבוץ ועל בדידות, הזנחה ונתק שחוותה האם, כילדה. דרך מבטה הנוקב של האמנית הופך הציור לעדות לכאב של שני דורות במשפחתה
הציור מורכב מחלקים אחדים, החלק העיקרי שטוח ומחובר אל הקיר, מסביבו 4 בדי קנוס קטנים מתוחים על מסגרות עץ בעוביים שונים במבנה שיוצר תלת ממדיות, ורבדים אחדים. בדי הקנווס הקטנים מראים קטעי טבע וסבך המסמלים כאן תחושת חנק ואיימה.

גד אפוטקר מביט אל הדובי "אופה" (מן המילה אוף.. שילדים נוהגים לומר בחוסר שביעות רצון) שהיה קרוב לליבו בילדותו. את "אופה" סרגה אימו של האמן בהיותה בת 10 וכעת הינו דובון בן 60 למוד קרבות… אפוטקר איננו חדל להתבונן בו ולצייר עוד ועוד ורסיות של הדובי כאשר תמיד הוא עומד לבד. בכל ורסיה ישנה התפתחות, ולאט, לאט, הדובי מתקרב ועומד על אדן החלון. זהו פורטרט עצמי – גם האומן כילד, חש כאוטסיידר בחברת הילדים, צופה מן הצד, לא לוקח חלק בהתרחשויות, ומתמודד לבד עם העולם. "אופה" הוא דובון מלא ניגודים - רך נעים וצמרירי כמו דורש להיות מחובק אך גם נחוש, יציב, מלא כוח. הניגודיות חוזרת גם במרקמים של התריס החלק קשיח וקר מול הרכות של הדובון.

הארנב של משה מירסקי הבוגר חוזר שוב ושוב בציוריו בדיוק כפי שכיכב במחברותיו בעודו ילד. דמותו של הארנב מייצגת ניגודים רבים בעיניו של האמן/הילד: פרוותו הרכה וצבעו הלבן מסמלים רוך וטוהר ובו בזמן זהו ארנב מלא חרדה וחשש.בדרך כלל נושא רועה הצאן את הכבשה התועה על כתפיו בדרך זו. האם האמן/הארנב מבקש למצוא לו רועה צאן שיעזור לו למצוא את דרכו? או אולי האמן, כבוגר נושא על כתפיו את עצמו כילד? הארנב, עבור מירסקי, הינו הבטחה לעתיד טוב ואידילי בנוסח גן-עדן, אך הוא נישא על כתפיים, אולי מת, שזו סטייה מהפנטזיה, התפקחות

מיכל צדקה פרי צילמה וידאו "אחרי שמונה" בו 3 דורות ממשפחתה מסובים מסביב לשולחן. לאט לאט, דרך המנות המוגשות לשולחן, נפרסת הדינמיקה בין הדורות. הסב הזקן השקוע במחשבותיו, לא ערני לנעשה מסביבו, הסבתא, משרתת את בני הבית אך איננה יוצרת קשר עם איש. מאחור, על הקיר, תלויה ההיסטוריה של המשפחה, תמונותיהם של דורות קודמים "צופים" בצאצאיהם. בסופו של הווידאו מתנגן השיר High Hopes של הפינק פלויד, ומוסיף בו זמנית אלמנטים של סוף ושל תקווה.

שרה ארליך, על חבל דקחואן קרלוס ברונסטיין עוסק רבות בעבודותיו, לאורך 30 שנות יצירה, בזכרונות ילדות. בעבודה "Rain" הוא משחזר טיול משפחתי מילדותו בקולומביה אל כפר אינדיאני קטן. בכפר זרם נחל אשר מקורותיו הגיעו מהר וולקני לא רחוק. הדמות העירומה (ספק נער ספק נערה) נושאת את ידיה אל על כמתגוננת ממתקפה של ציפורים או פרפרים ומן הסבך הסוגר מעל. גם השמיים שצוירו כזכוכית שבורה וגם ההשתקפויות השחורות/חומות בתחתית הנחל תורמים לתחושת הפחד והאיום.

בעבודתה של שרה ארליך, "על חבל דק", מתוך הסדרה "כפרות", מתקיים מפגש מחודש עם חווית ילדות טראומטית שחזרה על עצמה מדי שנה. בימים שבין החופש הגדול ויום הכיפורים נהגה אימי לרכוש אפרוחי תרנגולת ולגדלם במטבח כאשר לרגלם חבל קצר. השמחה בקרב ילדי הבית היתה מרובה עד שבגרו האפרוחים מעט, לקראת יום הכיפורים, אז בוצע טקס הכפרות על כל בני הבית, והפרגיות נלקחו לשחיטה.

העבודות של ששת האמנים מובילות את הצופה למפגש עם מי שהיו בילדותם ומעלות את הזכרון הראשוני של חווית היחיד בתוך המשפחה. זהו מבט בוחן, ביקורתי ומפוכח. הקן החם של אבא ואמא, סבא וסבתא, שלא תמיד סיפקו את הבטחון והנחמה שרצינו כילדים. התערוכה מעמידה בספק את הקלישאה הקושרת ילדות עם תום, אופטימיות ונוסטלגיה.


פתיחה: 27.03.08 בשעה 20:00
נעילה: 25.04.2008
שעות פתיחה: א', ג', ה' 11:00-15:00,
ד' 17:00-20:00, ו' 10:30-14:00
כתובת: רח' ידידיה פרנקל 7, שכונת פלורנטין, ת"א

תגובות