שלום אורח [כניסה]
פורומים|הרשמה לאתר ועדכון|אודות|צור קשר
עמוד ראשי
אמנות
מטבעות העת החדשה ומדליות
שטרות ואמצעי תשלום
בולים
עתיקות ומטבעות עתיקים
טלכרטים וכרטיסי חיוג
רכבי אספנות
עטים ומכשירי כתיבה
יינות וכהילים
נושאים שונים
מכירות פומביות קרובות
רשימת עמותות ומועדונים
עמותת אספני שטרות ומטבעות
אגודת אספני טלכרט בישראל
מועדון העט הישראלי
עמותת א.נ.ק.ה – נשק קר
מאמרים נוספים

הדפס
החלוצה היהודייה ודואר ברית המועצות

בשנת 1934 החלו צעירי תנועת הנוער הקומוניסטית בעזרה לשירות הדואר הסובייטי המקרטע. ב-1936 אף יצאה סדרת בולים בנושא. מי האמין ש-70 שנה לאחר מכן ייפגשו איליה פרנקל ויורם (דובוש) כהן עם אחת מכוכבות הסדרה – ועוד בישראל.

ד"ר איליה פרנקל  |  יורם (דובוש) כהן

גרסת הבול שצונזרה

באוספו של האספן הירושלמי שלמה שטרן, בעל מספר מדליות זהב על אוספי בריה"מ, נמצא גם בול שלא הונפק בו נראית הפיונירית שלנו בהצדעה נאצית, ולפי כך הוחלט לתקן עיצוב זה. נראה כי ד"ר איראידה חלמסקייה לא ראתה את הגרסה הזאת של הבול עד כה.

הבדלי גרסאות

בשנת 1934, בעיתון הרוסי "לנינסקיה איסקרי" (הניצוצות של לנין), שיצא בעיר לנינגרד, הלוא היא סנט פטרסבורג של ימינו, פורסמה כתבה בה נטען כי על תלמידי בתי הספר לעזור לדואר הרוסי. באותם הימים בכל סניף דואר ממוצע עבד פקיד אחד בלבד ולו עבודה רבה בשליחת וקבלת מברקים, חבילות, מכתבים וכו', הרבה מעבר ליכולתו של אדם אחד. באחד מבתי הספר של לנינגרד, בעקבות הכתבה, החליטו הפיונירים (צעירי תנועת הנוער הקומוניסטית – העורך) להקים קבוצת עזרה לדואר. הם הצטרפו לפעילות הדואר המקומי ועזרו במשלוחי חבילות ומכתבים, בחום ובקור ביום ובלילה. הם ביצעו תורנויות בסניפי הדואר ומילאו את כל הבקשות והמטלות של אנשי הדואר.

עם הזמן התרחבה התנועה לשאר אזורי ברית המועצות וקיבלה את השם: "פיונירים – עוזרים לדואר הסובייטי". כבר באותה שנה, 1934, התקיים כנס ארצי של נבחרי תנועת הפיונירים בו הוחלט לשלוח מספר נציגים נבחרים מבין הפיונירים ברחבי בריה"מ, במטרה לפרסם את התוכנית ולעשות לה תעמולה בכל רחבי המדינה. קרון רכבת דואר, שאורכו כ-16 מטר, צבעו ירוק בהיר ומספרו OK 621, הוסב לקרון נוסעים. על הקרון נכתבה כתובת לכל אורכו: "משרד הדואר הממלכתי – מסע בחסות עיתון הפיונירים, קרון למבצע הסברה, פיונים עוזרים לדואר הסוציאליסטי".

20 הילדים הפיונירים הנבחרים מלנינגרד בגלאי 12-14, נסעו בקרון במשך חודש וחצי מ-14.7.1934 וביקרו בקייב, חרקוב, רוסטוב, בקווקז, בגרוזיה, בארמניה ובמקומות וערים רבות נוספות. הם נפגשו עם עובדי הדואר, הנהלת המפלגה הקומוניסטית ופיונירים בני גילם. בכל מקום הם סיפרו על התנועה שהקימו לעזרת הדואר. במסגרת המסע הם ביקרו במוסקבה הבירה, שם נפגשו עם שר הדואר. פגישה מעניינת וחשובה לעצם סיפורנו היתה להם עם גאורגי דימיטרוב, המזכיר הכללי של הקומינטר ששהה בנופש בטיבילסי שבגרוזיה. דימיטרוב, בולגרי במוצאו, התמנה לימים לראשות הממשלה בבולגריה.

בעקבות הניסיון המוצלח והמסע בקרון הדואר הוחלט בבריה"מ להוציא סדרה של 6 בולים ששמה: "פיונירים - עוזרים של הדואר הסובייטי". בבולים, שיצאו ב-1936, רואים פיונירים עוזרים בפעולות הדואר השונות, ביניהן, התקנת תיבת דואר על קיר בית והזהרת ילדים קטנים שלא לזרוק אבנים ולא לפגוע בעמודי טלגרף וגם לא להעיף עפיפונים ברחבי העיר כדי שלא יסתבכו בחוטי החשמל.

סדרת הבולים פיונירים עוזרים לדואר הסובייטיברוב הבולים לא ניתן לזהות את הילדים, פרט לבול בעל הערך הגבוה בסדרה, 15 קופקות, שבו רואים בבירור רב, על כל שטח הבול, תמונה של ילדה המצדיעה בהצדעת פיונירים, הדומה מאוד להצדעה "צופית".
התמונה בבול זה עוצבה לפי צילום שלקח צלם מקצועי ממוסקבה שנשלח במיוחד כדי לצלם נושאים להכנת הבולים. סיפור הפיונירים והרכבת כמעט ונשכח ברבות השנים לולא יד המקרה. במוזיאון שהוקם לזכרו של דימיטרוב, באחד מבתי הספר בלנינגרד, הוחלט לחפש חומר ארכיוני הקשור אליו, ואז נזכרו במפגש שהתקיים עם הפיונירים נוסעי רכבת הדואר ב-1934. כתב ירחון הפיונירים "איסקורקה" יצא ב-1973 למסע חיפוש אחר אותם 20 ילדים פיונירים שהשתתפו במסע. עברו כמעט 40 שנה והיה קשה לאתרם אך הוא הצליח לפגוש 3 מהם. הוא נעזר במידע שאסף וגם בבול הפיונירית, כיוון שניתן לזהות את הילדה בבירור. וכך מצא ונפגש בסארטוב עם הילדה מלנינגרד, שהתברר ששמה איראידה אלקוניקה, ועכשיו – חלמסקייה. וכך התפרסמה בירחון הפיונירים ,היוצא בלנינגרד בכ-65,000 עותקים ונקרא בכל רחבי בריה"מ, כתבה גדולה על תמונתה בעבר ובזמן פרסום הכתבה, עם הבול ועם הסיפור המלא של הפיונירים העוזרים לדואר ומסעם בקרון הרכבת ופגישתם עם דימיטרוב. הפרסום חשף בין הבולאים באותו זמן את היותה של איראידה יהודיה וגם במדור בולאי בארץ הופיעה ידיעה קצרה על כך. לכן סדרת הבולים הזאת ידועה היטב לכל אספן יודאיקה.

איראידה בצעירותה

איראידה בצעירותה

עוד בזמן הכנת הבולים עברה משפחת חלמסקי לגור בסארטוב (סיפור מעניין בפני עצמו). לאחר סיום בית הספר הממלכתי, איראידה סיימה את בית הספר לרפואה בסארטוב ועבדה כל שנותיה עד צאתה לגימלאות כרופאה. כל השנים היתה פעילה באירגוניי נוער ובקומסומול, היתה חברה במפלגה הקומוניסטית ועסקה רבות בעבודות התנדבותיות. בעלה, יהודי מפולין, חצה בשנת 1940 את נהר הבוג לבריה"מ וכך ניצל מהשואה. הוא הגיע ללבוב שם נכנס למעגל העבודה של בריה"מ ושם גם הכיר את איראידה.

לנו נודע, במקרה, כי "הילדה המופיעה בבול" – ד"ר חלמסקייה – עלתה ארצה, אך לא היו בידינו פרטים נוספים. לאחר מחקר שערכנו, התברר לנו כי הפיונירית, שכבר עברה את גיל ה-80, גרה בצפון הארץ. החלטנו להתקשר ולשפחות בשם חלמסקי שמצאנו במדריך הטלפון, וכבר בניסיון השני הגענו לבנה של איראידה, שאף הוא רופא שעלה ארצה ועובד בחיפה. הוא אישר כי אימו אכן מופיעה על הבול ושזהו סיפור הידוע במשפחה כל השנים. שוחחנו איתה בטלפון והיא הזמינה אותנו לבקר אותה בביתה. הפגישה איתה, בסוף 2005, היתה מרגשת מאוד. היא הראתה לנו תמונות שלה מילדותה ומתקופת היותה פיונירית – אכן לא ניתן לטעות בזיהוי.

איראידה עם כותבי המאמר

איראידה עם כותבי המאמר

אריאדה הסכימה ברצון שנכתוב כאן ב"שבל" את סיפורה המעניין. הצטלמנו יחדיו ואף קיבלנו את חתימתה. לשאלתנו האם קיבלה איזו תעודה או מתנה על היותה מונצחת בבול סיפרה שכשהבול חצא ב-1936 היא קיבלה 10 בולים אותם חילקה בין חבריה לכיתה ולתנועה, כי לא יחסה להם חשיבות יוצאת דופן. היא הראתה לנו גם סיכה בצורה ובגודל של הבול אותה קיבלה ואשר שמורה אצלה עד היום. כאשר שאלנו למה בחרו דווקא בה לצילום ועיצוב הבול היא עתנה בצניעות רבה שכנראה מפני שהיתה התלמידה המצטיינת בכל הקבוצה. לאיראידה משפחה ונכדים בארץ.
נראה לנו כי תולדות הבול המיוחד של פיונירית יהודייה ובמיוחד המפגש איתה לאחר 70 שנה הם אכן סיפור ראוי לקוראי "שבל".


פורסם במגזין "שׂבֶל" בהוצאת התאחדות בולאי ישראל, גיליון 63, ספטמבר 2006.

תגובות

נושא התגובהשםתאריך ושעה
2.מרגש מאוד. גם מראה שהרוסים צויק06/06/2008 11:26

לא היו אנטישמיים כשכניהם הפולנים.

[הוסף תגובה]

1.שאלה מתבקשת...sol24/05/2008 01:20

יש למישהו מושג מה ערכה של סדרת בולים זו או של הבול הספציפי (15) בנפרד?

[הוסף תגובה]